בשדי יער עמוד 373-374

לְהִתְעוֹרֵר אֶל הַקְּדֻשָּׁה

וְהִנֵּה, צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת, וּבְוַדַּאי כְּכָל שֶׁהָאָדָם קָדוֹשׁ יוֹתֵר, כָּךְ הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל יוֹתֵר. אַךְ עֲדַיִן כַּוָּנַת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הִיא בְּפַשְׁטוּת, שֶׁכָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ בְּאֵיזוֹ בְּחִינָה, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בַּהֶמְשֵׁךְ מָה הֵם הַגְּדָרִים הַמִּינִימָלִיִּים לִשְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּבָר הוּא יָכוֹל לִזְכּוֹת לַחֶרֶב שֶׁל הַתְּפִלָּה. רַק מִי שֶׁמְּטֻנָּף מַמָּשׁ בִּפְגַם הַבְּרִית, וְאֵין לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לְתַקֵּן אֶת דְּרָכָיו, אֵין לוֹ שׁוּם קֶשֶׁר עִם הַתְּפִלָּה, וְכַמָּה שִׁעוּרִים שֶׁמְּעוֹרְרִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁיִּשְׁמַע, לֹא יַעַזְרוּ לוֹ, וְהוּא לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל. וּלְמַעַן הָאֱמֶת, הוּא בִּכְלָל לֹא יִהְיֶה מְסֻגָּל לִשְׁמֹעַ שִׁעוּרִים אֵלּוּ, וְגַם אִם יִשְׁמַע, הַדְּבָרִים כְּלָל לֹא יִכָּנְסוּ לְאָזְנָיו. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא הִתְחַבְּרוּת עִם ה’, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, וְהֵבֵאנוּם בִּפְרָקִים קוֹדְמִים, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁאָדָם שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זִקָּה לִקְדֻשָּׁה, יִתְחַבֵּר עִם ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּשְׁמוֹ קָדוֹשׁ.

לְעֻמַּת זֹאת, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְעוֹרְרוּת, וְלוּ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, וְהָרָצוֹן, וְלוּ הַקָּטָן בְּיוֹתֵר, לְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, בְּוַדַּאי אִם יִשְׁמַע שִׁעוּרִים עַל תְּפִלָּה וְיִקְרָא בְּסֵפֶר זֶה, הוּא יִתְעוֹרֵר לְהִתְפַּלֵּל. וּכְשֶׁיִּתְפַּלֵּל, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה שֶׁל תִּקּוּן הַבְּרִית. כִּי הַתְּפִלָּה הִיא קְדֻשָּׁה עֲצוּמָה מְאֹד, שֶׁהֲרֵי מִתְחַבְּרִים עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וְזֶה מַשְׁפִּיעַ קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה עַל הָאָדָם. לָכֵן הַתְּפִלָּה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת הֵן סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לַתִּקּוּן שֶׁל פְּגַם הַבְּרִית, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁפָּגַם הַרְבֵּה וְאַף מַמְשִׁיךְ לְהִכָּשֵׁל ר”ל, וְאִם יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לִתְפִלָּה, זֶהוּ תִּקּוּן עָצוּם, כִּי בְּוַדַּאי יַרְגִּישׁ קֹשִׁי גָּדוֹל וּמְרִירוּת בִּתְפִלָּה, וּכְשֶׁיַּכְרִיחַ עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל לַמְרוֹת הַכֹּל, זֶה יִהְיֶה לוֹ לְכַפָּרָה וּלְתִקּוּן.

וְזֶה מַה שֶׁמּוּבָא בְּתוֹרָה נ’, שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם בִּבְרִיתוֹ קָשֶׁה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, בִּבְחִינַת “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה”, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּה מַה שֶּׁנִּקְרָא “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה”. כִּי מִי שֶׁפּוֹגֵם בִּבְרִיתוֹ הוּא בִּבְחִינַת “מַיִם מָרִים”, “מַיִם טְמֵאִים”, “זֶרַע טָמֵא”, כַּמּוּבָא עִנְיָן זֶה בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. אֲבָל כְּשֶׁמְּתַקֵּן בְּרִיתוֹ, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת “מַיִם מְתוּקִים”, “מַיִם טְהוֹרִים”, “זֶרַע קֹדֶשׁ”, וַאֲזַי דִּבּוּרָיו מְתוּקִים וְטוֹבִים, וּכְשֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו, אֲזַי נִכְנָס מְתִיקוּת הַדִּבּוּרִים לְתוֹךְ עַצְמוֹתָיו, וְאָז זוֹכֶה שֶׁתְּפִלָּתוֹ הִיא בִּבְחִינַת “כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה”, וְאָז תְּפִלָּתוֹ מִתְקַבֶּלֶת כָּרָאוּי.

וּמֵבִיא שָׁם בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל תַּקָּנָה לְכָל זֶה, שֶׁכָּל אֶחָד, כְּפִי שֶׁעוֹבֵד עַל תִּקּוּן הַבְּרִית, וְיִקְשֹׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם שׁוֹמְרֵי הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, כְּמוֹ כֵן יוּכַל גַּם הוּא לִטְעֹם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה.

כֹּחוֹת עֲצוּמִים

כָּאָמוּר, בִּשְׁמִירַת הַבְּרִית יֶשְׁנָן הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת. אַךְ עִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית הִיא לִשְׁמֹר עַל גֶּדֶר הַהֲלָכָה הַמּוּבֵאת בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וּצְנִיעוּת, הֵן לִגְבָרִים וְהֵן לְנָשִׁים. וּכְכָל שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ בְּמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּוַדַּאי יְקַבֵּל גַּם חִזּוּק עָצוּם בִּתְפִלָּתוֹ. כַּמּוּבָא בְּתוֹרָה פ”ג בְּחֵלֶק שֵׁנִי: עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית יָכוֹל לְהוֹצִיא דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה כְּחִצִּים מִן הַקֶּשֶׁת. וְאָז הַתְחָלַת צְמִיחַת קֶרֶן מָשִׁיחַ.

וְזֶה דָּבָר שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁכְּכָל שֶׁהָאָדָם יוֹתֵר זוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית, כָּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל יוֹתֵר. כָּל שֶׁשּׁוֹמֵר יוֹתֵר אֶת הָעֵינַיִם, יוֹתֵר הוּא יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה. הַהֶבְדֵּל הוּא עָצוּם. הָאָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת זֶה, שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא מִתְחַזֵּק יוֹתֵר בִּשְׁמִירַת הָעֵינַיִם, זֶה כְּבָר עוֹלָם אַחֵר – תְּפִלָּה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. וּכְשֶׁפּוֹגֵם בְּעֵינָיו, מִיָּד נֶחְלָשׁ אֶצְלוֹ כֹּחַ הַתְּפִלָּה, וַאֲזַי עַל אַף שֶׁיּוֹדֵעַ מַעֲלַת הַתְּפִלָּה וְאַף מַאֲמִין בָּהּ וּבְכֹחָהּ, הוּא פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה.

וְכֵן שַׁיָּךְ הָעִנְיָן לְנָשִׁים, שֶׁכְּכָל שֶׁשּׁוֹמְרוֹת יוֹתֵר עַל צְנִיעוּת, הֵן בִּלְבוּשׁ, הֵן בְּהִתְנַהֲגוּת, כָּךְ יוֹתֵר מְקַבְּלוֹת אֶת הַכֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה.