בשדי יער עמוד 371-372

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי
תִּקּוּן יְסוֹד הַתְּפִלָּה

צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁיֶּשְׁנָהּ נְקֻדָּה יְסוֹדִית שֶׁכָּל עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה תְּלוּיָה בָּהּ. נְקוּדָה זוֹ הִיא “שְׁמִירַת הַבְּרִית”, שֶׁעַל יָדָהּ הָאָדָם מְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה הַנִּפְלָאָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם – הַתְּפִלָּה. וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן בְּתוֹרָה ב’, שֶׁהַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל הָאָדָם, הִיא נִתֶּנֶת אַךְ וְרַק לְמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ. וּלְחִלּוּפִין-נִלְקַחַת מִמִּי שֶׁפּוֹגֵם בִּבְרִיתוֹ. וְכָךְ מוּבָא בַּסֵּפֶר “קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן”:

“עִקַּר הַכְּלֵי זַיִן שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא הַתְּפִלָּה. וְכָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִכְבֹּשׁ, הֵן מִלְחֲמוֹת הַיֵּצֶר הָרַע הֵן שְׁאָרֵי מִלְחָמוֹת עִם הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים, הַכֹּל עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וּמִשָּׁם כָּל חִיּוּתוֹ. עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְשִׂיחוֹת בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כִּי זֶה עִקַּר הַכְּלֵי זַיִן לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה. ומִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הַבְּרִית זוֹכֶה לִתְפִלָּה, וְכֵן הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ הַתְּפִלָּה!”

פֵּרוּשׁ: עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, הֲרֵי הִיא מַתָּנָה שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל מֵה’ – מַתָּנָה נִפְלָאָה בְּיוֹתֵר וְנִצְרֶכֶת בְּיוֹתֵר. כִּי מֵאַחַר וְהַכֹּל מֵה’, גַּם הַתְּפִלָּה הִיא מֵאֵת ה’. וְאֶת הַמַּתָּנָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת מְקַבֵּל הָאָדָם, עַל יְדֵי שֶׁעוֹבֵד עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית, שֶׁאָז הוּא מְקַבֵּל אֶת הַכְּלֵי זַיִן, וְאֶת הַכֹּחַ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁרַק אִתּוֹ הוּא יָכוֹל לַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְלִזְכּוֹת לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כַּמּוּבָא בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל: “וְכָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִכְבֹּשׁ וְכוּ’ – הַכֹּל עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה וּמִשָּׁם כָּל חִיּוּתוֹ!” אֲבָל חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר אֶת הַבְּרִית, לוֹקְחִים מִמֶּנּוּ אֶת הַתְּפִלָּה.

וְזֶה דָּבָר שֶׁאָדָם רוֹאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁאִם חַס וְשָׁלוֹם נִכְשָׁל וּפוֹגֵם בַּבְּרִית, אֲפִלּוּ בְּאֵיזוֹ בְּחִינָה קְטַנָּה כְּבָר הוּא מְאַבֵּד אֶת הַחֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל, וְאֵין לוֹ כֹּחַ, וְזֶה כָּבֵד לוֹ וְכוּ’. וְזֶה מוּבָא בַּחֻמָּשׁ בְּפֵרוּשׁ: קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’, ה’ הוּא קָדוֹשׁ וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר לְמִי שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְעִקַּר הַקְּדֻשָּׁה הִיא קְדֻשַּׁת הַבְּרִית. וְזֶה מַה שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה: אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה. רַק מִי שֶׁקָּדוֹשׁ בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הוּא מְהַלֵּל אֶת ה’ סֶלָה – בְּלִי הֶפְסֵק.

עוֹד כּוֹתֵב שָׁם בַּתּוֹרָה הַנַּ”ל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְרִישׁ צְדָקָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְעַל-יְדֵי-זֶה תְּפִלָּתוֹ שְׁגוּרָה בְּפִיו. גַּם עַל-יְדֵי הַצְּדָקָה נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה. וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי שֶׁלֹּא יִטֶּה מִן הַצַּד לֹא לְיָמִין וְלֹא לִשְׂמֹאל, רַק יְכַלְכֵּל כָּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט. וְהֵבֵאנוּ דְּבָרִים אֵלּוּ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עִנְיָן חָשׁוּב מְאֹד, הַמּוּבָא גַּם בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, לָתֵת צְדָקָה לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה, וְגַם לִפְנֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת. וּכְשֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, זֶה מוֹעִיל לוֹ שֶׁתְּפִלָּתוֹ תִּהְיֶה יוֹתֵר שְׁגוּרָה בְּפִיו, וְיֵשׁ בָּזֶה גַּם בְּחִינָה שֶׁל תִּקּוּן הַבְּרִית, כַּמּוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ וּבִשְׁאָר סְפָרִים, שֶׁצְּדָקָה הִיא בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית.

כָּל זֶה מְדֻבָּר עַל אָדָם שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הַבְּרִית עַל פִּי הַהֲלָכָה, כְּגוֹן: לְכָל אָדָם בְּכָל זְמַן: שְׁמִירַת הָעֵינַיִם. צְנִיעוּת. לְמִי שֶׁרַוָּק אוֹ רַוָּקָה: לְהִשָּׁמֵר מִנְּגִיעָה עַד הַחֲתֻנָּה. וּכְשֶׁנְּשׂוּאִים: לִחְיוֹת בְּיַחַד עַל פִּי הַהֲלָכָה. לִשְׁמֹר עַל טַהֲרַת מִשְׁפָּחָה וְהַרְחָקָה כָּל הַזְּמַן עַד שֶׁהָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת. וְחִבּוּר בֵּינֵיהֶם עַל פִּי הַהֲלָכָה.

וְעַל אַף שֶׁאֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִבְחִינָה שֶׁל תְּפִלָּה עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בְּגֶדֶר הַהֲלָכָה, אֲבָל לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזּוֹ מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה. וְזֶה מַה שֶּׁמֵּבִיא בְּהֶמְשֵׁךְ תּוֹרָה ב’: אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת. וְאִם כֵּן מַה הָעֵצָה לְעֵת עַתָּה, שֶׁהָאָדָם עוֹד לֹא זָכָה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת? עַל זֶה כּוֹתֵב: עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִקְשֹׁר תְּפִלָּתוֹ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הֵם יוֹדְעִים לְהַעֲלוֹת כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה לַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ לָהּ וּבוֹנִים מֵהֶם קוֹמַת הַשְּׁכִינָה וְעַל-יְדֵי-זֶה יִתְקָרֵב בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ.