בגן החכמה 49-50

בְּבוֹאוֹ לְוַאְרשָׁא, מֵאַחַר שֶׁהָיָה בַּר-הֲבָנָה, יִשֵּׁב עַצְמוֹ: מֵאַחַר שֶׁכְּבָר אֲנִי בְּוַארְשָׁא, לָמָּה לִי לְהִתְקַשֵּׁר עִם אֵלּוּ? אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם טוֹב מֵהֶם? אֵלֵךְ וַאֲבַקֵּשׁ וְאֶרְאֶה וְהָלַךְ בַּשּׁוּק…
 
אָנוּ רוֹאִים שֶׁהֶחָכָם שׁוּב עוֹשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת, שֶׁכָּאָמוּר, זֶה דָּבָר מְאֹד חָשׁוּב, לַעֲשׂוֹת יִשּׁוּב הַדַּעַת תָּמִיד, אֲבָל הוּא שׁוּב עוֹשֶׂה אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלּוֹ עִם הַשֵּׂכֶל שֶׁל עַצְמוֹ, וְלָכֵן הוּא שׁוּב טוֹעֶה.

הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁל הֶחָכָם: אוּלַי יֵשׁ מָקוֹם טוֹב מֵהֵם – זוֹ מַחֲשָׁבָה מֻטְעֵית שֶׁרַבִּים טוֹעִים בָּהּ. כִּי בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁאָדָם יִהְיֶה, תָּמִיד יִהְיוּ מְקוֹמוֹת טוֹבִים יוֹתֵר, וְאִם הָאָדָם יִצְטָרֵךְ בְּכָל פַּעַם לַחֲשֹׁב עַל מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב, אֲזַי כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא יִהְיֶה מְטֻלְטָל, וְתִרְבֹּץ עָלָיו הַקְּלָלָה שֶׁל קַיִן: נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ… וְלֹא יַגִּיעַ לְשׁוּם מָקוֹם, וְגַם אִם יִשָּׁאֵר בְּאֵיזֶה מָקוֹם, הוּא לֹא יִהְיֶה מְרֻצֶּה וְיִהְיֶה מְמֻרְמָר בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ, שֶׁהוּא לֹא נִמְצָא בַּמָּקוֹם הֲכִי טוֹב. לָכֵן צָרִיךְ לָדַעַת: מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב? וְכִי אֲנִי מַשְׁלֶה אֶת עַצְמִי שֶׁאֲנִי הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם, וְלָכֵן אֲנִי מֻכְרָח לִהְיוֹת בַּמָּקוֹם הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם? אֶלָּא עִקַּר הַחִפּוּשׂ צָרִיךְ לִהְיוֹת: מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנִּי? מָה אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּשָׁלָב זֶה שֶׁל הַחַיִּים? וְאִם הוּא מֵבִין שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו, הוּא בֶּאֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּשָׁלָב זֶה שֶׁל חַיָּיו, בְּוַדַּאי הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְרָצוֹן, וּבְלִי שׁוּם “פְּזִילָה” לְכִוּוּנִים אֲחֵרִים.
וְהִתְחִיל לַחֲקֹר וְלִשְׁאֹל עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֱבִיאוּהוּ וְאִם יֵשׁ טוֹב מֵהֶם…

הַטָּעוּת הַבָּאָה שֶׁל הֶחָכָם – שֶׁחוֹקֵר אַחַר הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵבִיאוּהוּ, שֶׁבָּזֶה הוּא נִכְשָׁל בְּלָשׁוֹן הָרַע. כִּי גַּם אִם הֶחְלִיט לַעֲזֹב אוֹתָם וּלְחַפֵּשׂ מָקוֹם יוֹתֵר טוֹב, לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחֲקֹר עֲלֵיהֶם, אֶלָּא לַחֲקֹר עַל הַמָּקוֹם אֵלָיו הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹר. הֶחְלַטְתָּ לְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ אַחֵר? תַּגִּיד תּוֹדָה לָאֲנָשִׁים שֶׁהֵבִיאוּךָ עַד כָּאן, וְתֵלֵךְ הָלְאָה!

כָּךְ כָּל אָדָם, גַּם אִם כְּבָר הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה שִׁנּוּי, לַעֲזֹב אֶת מְקוֹמוֹ, לַעֲזֹב אֶת חֲבֵרָיו וכד’ – שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ! אֲבָל לֹא יְדַבֵּר עַל אַף אֶחָד, וְגַם לֹא יַעֲשֶׂה הַשְׁוָאוֹת, רַק יְבָרֵר עַל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַשּׁוֹנוֹת הָעוֹמְדוֹת בְּפָנָיו. לְדֻגְמָא: אִם מְחַפֵּשׂ מְקוֹם עֲבוֹדָה אַחֵר, לֹא יִשְׁאַל אֲנָשִׁים עַל הַמָּקוֹם שֶׁרוֹצֶה לַעֲזֹב, שֶׁבָּזֶה נִמְצָא מַכְשִׁיל וְנִכְשָׁל בְּלָשׁוֹן הָרַע, אֶלָּא יְבָרֵר עַל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁמְּעֻנְיָן לַעֲבֹר אֵלָיו: מַה טּוֹב בּוֹ? וּמָה הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁמַּצִּיעִים לוֹ? וְיַעֲשֶׂה בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הַשְׁוָאָה מִבְּלִי לְדַבֵּר עַל כָּךְ עִם שׁוּם אָדָם, וְיַחֲלִיט לְפִי זֶה אִם כְּדַאי לוֹ לַעֲבֹר אוֹ לֹא.

וּבָזֶה טוֹעִים רַבִּים, שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהַדִּבּוּר הוּא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ, וּרְגִילִים לְדַבֵּר בְּלִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן, וְהֵם לֹא מְבִינִים שֶׁבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לַדִּבּוּר תַּכְלִית מְסֻיֶּמֶת וְצֹרֶךְ אֲמִתִּי, אָסוּר לְדַבֵּר אוֹתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן לֹא לְדַבֵּר עַל אֲחֵרִים. אִלּוּ הֶחָכָם הָיָה רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עִם אוֹתָם סוֹחֲרִים, וְהָיָה רוֹצֶה לְבָרֵר עֲלֵיהֶם: מִי הֵם? וְהַאִם כְּדַאי לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶצְלָם? דָּבָר כָּזֶה כֵּן מֻתָּר לוֹ לְבָרֵר, כִּי אֵין אִסּוּר לָשׁוֹן הָרַע בְּמִקְרֶה כָּזֶה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת, אֲבָל מֵאַחַר וְהוּא מִמֵּילָא הֶחְלִיט לַעֲזֹב אוֹתָם, אָסוּר הָיָה לוֹ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם וְלוּ מִלָּה אַחַת.