בגן החכמה 55-56

כִּי כָּאן הֶחָכָם הוּא מַמָּשׁ בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ, וְהַמִּפְגָּשׁ עִם אוֹתָם סוֹחֲרִים הוּא הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּסָּה לִנְגֹּעַ בּוֹ, לָכֵן הוּא עֲדַיִן עוֹבֵד טוֹב, הוּא לֹא עַצְלָן, יֵשׁ בּוֹ זְרִיזוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל: וְשִׁמֵּשׁ אוֹתָם הֵיטֵב עַל הַדֶּרֶךְ. וְכֵן הוּא לֹא רַמַּאי, הוּא לֹא מִתְחַמֵּק, הוּא נוֹתֵן תְּשׁוּאוֹת חֵן וכד’, הַכֹּל בְּיֹשֶׁר, בַּהֲגִינוּת. אֲבָל אָנוּ נִרְאֶה אֵיךְ הוּא מִתְקַלְקֵל מִצַּעַד לְצַעַד, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה.

וְכֵן יֶשְׁנוֹ שֶׁבַח לֶחָכָם, שֶׁלִּפְנֵי שֶׁעָזַב אֶת מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן דָּאַג תְּחִלָּה לִמְצֹא לוֹ מָקוֹם אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּמִזֶּה נִלְמַד הַנְהָגָה יְשָׁרָה, שֶׁאִם אָדָם רוֹצֶה לַעֲזֹב אֵיזֶה מְקוֹם עֲבוֹדָה וכד’, לֹא יַעֲזֹב סְתָם בְּלִי שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם אַחֵר תְּחִלָּה, וּבַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר עַד שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַתַּחֲלִיף, לֹא יִרְטֹן, אֶלָּא יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ וּבִמְקוֹמוֹ, וְיַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לַשִּׁנּוּי.

וְהָלַךְ וְעָמַד עַצְמוֹ אֵצֶל בַּעַל-הַבַּיִת אֶחָד. וְדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתִים, שֶׁבִּתְחִלָּה צְרִיכִים לְהִשָּׂכֵר בְּפָחוֹת וְלַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת כְּבֵדוֹת, וְאַחַר-כָּךְ בָּאִים לְמַעֲלוֹת הַמְשָׁרְתִים הַגְּדוֹלִים…

אָנוּ רוֹאִים שֶׁאוֹתָם הַדֻּגְמָנִים נִקְרָאִים גַּם הֵם מְשָׁרְתִים, אֶלָּא שֶׁנִּקְרָאִים מְשָׁרְתִים “גְּדוֹלִים”, וְאִם כֵּן, יוֹצֵא שֶׁהֶחָכָם נִשְׁאַר בְּאוֹתוֹ מַעְגָּל וְלֹא הִתְקַדֵּם כְּלָל. כִּי הוּא הָיָה מְשָׁרֵת וְנִשְׁאַר מְשָׁרֵת…

וְהָיָה הַבַּעַל-הַבַּיִת עוֹשֶׂה עִמּוֹ מְלָאכוֹת כְּבֵדוֹת, וְהָיָה שׁוֹלְחוֹ לַאֲדוֹנִים לָשֵׂאת סְחוֹרָה כְּדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתִים, שֶׁצְּרִיכִים לָכֹף יְדֵיהֶם תַּחַת אַצִּילֵיהֶם לְהַנִּיחַ הַבֶּגֶד עַל בְּלִיטַת הַיָּד בְּרֹחַב הַכָּתֵף, וְהָיָה כָּבֵד עָלָיו מְאֹד עֲבוֹדָה כָּזוֹ. לִפְעָמִים הָיָה צָרִיךְ לַעֲלוֹת עִם הַמַּשּׂאוֹי הַנַּ”ל עַל עֲלִיּוֹת הַגְּבוֹהוֹת, וְהָיָה קָשֶׁה עָלָיו הָעֲבוֹדָה וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, כִּי הָיָה פִילוֹסוֹף בַּר-הֲבָנָה: מַה לִּי לַעֲבוֹדָה זוֹ…?

מִנַּיִן הִגִּיעָה הָעַצְלוּת הַזֹּאת לֶחָכָם? הֲלֹא הוּא יִשֵּׁב דַּעְתּוֹ הֵיטֵב בְּחָכְמָה רַבָּה וּבְפִילוֹסוֹפְיָה עֲמֻקָּה, וְהֶחְלִיט שֶׁזּוֹ עֲבוֹדָה טוֹבָה וְנָאָה לוֹ, אִם כֵּן מַדּוּעַ אֵינוֹ מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִיל כָּךְ? מַדּוּעַ מִיָּד כְּשֶׁנִּתְקַל בְּאֵיזֶה קֹשִׁי, הוּא מְשַׁנֶּה אֶת הַחְלָטָתוֹ? הֲלֹא הָיָה צָרִיךְ לְצַפּוֹת שֶׁלִּפְנֵי שֶׁיַּגִּיעַ לַמַּעֲלָה שֶׁרָצָה, הוּא יִצְטָרֵךְ לַעֲמֹל וְלַעֲלוֹת לְאַט לְאַט מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה…

זֶה מַרְאֶה, שֶׁמַה שֶּׁמּוֹלִיךְ אֶת הֶחָכָם זֶה לֹא הַשֵּׂכֶל הַטָּהוֹר וְהָאֱמֶת, אֶלָּא הִתְגַּלּוּת לִבּוֹ כְּפִי תַּאֲווֹתָיו. וְאֵין לוֹ אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת הַנָּכוֹן: מִמָּה נַפְשָׁךְ – אִם זוֹ הַתַּכְלִית שֶׁלִּי, צָרִיךְ שֶׁאֶהְיֶה סַבְלָנִי וְאֶעֱלֶה מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה, עַד שֶׁאַגִּיעַ לְמַּה שֶּׁרָצִיתִי. וְאִם זוֹ לֹא הַתַּכְלִית שֶׁלִּי, לְשֵׁם מָה עָזַבְתִּי אֶת הַסּוֹחֲרִים? הָיָה לִי לַחֲשֹׁב הֵיטֵב לִפְנֵי שֶׁבָּחַרְתִּי בַּדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא לָלֶכֶת אַחַר הַחִיצוֹנִיּוּת וְאַחַר הַצִּבְעוֹנִיּוֹת וכו’. וְגַם אִם לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה בְּתוֹר תַּכְלִית, אֶלָּא בְּתוֹר שָׁלָב שֶׁל פַּרְנָסָה, אָז גַּם זוֹ לְמַעֲשֶׂה תַּכְלִית מְסֻיֶּמֶת, וְגַם זוֹ סִבָּה מַסְפֶּקֶת לִהְיוֹת סַבְלָנִי וְלִהְיוֹת מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ.

אֲבָל מֵאַחַר וְהֶחָכָם אֵינוֹ הוֹלֵךְ כְּלָל בְּדֶרֶךְ שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי, אֶלָּא כָּל כֻּלּוֹ רוּחַ סְעָרָה שֶׁל בִּלְבּוּלִים וְתַאֲווֹת, וְהוּא נִסְחַף אַחַר מַרְאֵה עֵינָיו בְּלִי שׁוּם שְׁלִיטָה, לָכֵן בָּרוּר שֶׁבָּרֶגַע שֶׁמַּרְגִּישׁ אֵיזוֹ אִי נוֹחוּת אוֹ קֹשִׁי, הוּא מִיָּד מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ וְהַשְׁקָפַת עוֹלָמוֹ, וְזֶה מַרְאֶה עַל הַשֶּׁקֶר שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת שֶׁלּוֹ, כִּי הַדַּעַת הָאֲמִתִּית, וְהַשְׁקָפַת הָעוֹלָם הָאֲמִתִּית, אֵינָם מִשְׁתַּנִּים לְעוֹלָם.