לחצות את ים סוף

אתם יודעים איך הים חזר
לקדמותו? לא למקום בו הוא היה
לפני שנחצה. הוא חזר לנקודת
"חציית כל הזמנים". הוא מחובר.
ואנחנו – האם אנו מחוברים?
 
 
רבי נחמן מברסלב אומר, שבכל פעם שאדם עושה משהו לא טוב זה בגלל שהוא שונא מישהו. בכל פעם שאדם עושה עבירה, הוא שונא מישהו. ואת מי הוא שונא? מישהו שהוא מכיר. זה ברור לי שלאנשים השונאים אנשים שאינם דתיים יש בעיה. ומהי הבעיה שלהם? הם עשו עבירה ולכן הם שונאים מישהו. הם 'תלו' את העבירה שלהם על מישהו אחר שאינו שומר שבת.
 
השנאה מקורה מהעבירות. קחו לדוגמא את רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הידוע בכינויו "סנגורם של ישראל", למה הוא לא שנא אף אחד? כי הוא לא עשה שום עבירה. למה רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל לא שנא אף אדם (והבעל שם טוב היה ידוע באהבת ישראל הגדולה שלו)? מאותה סיבה.
 
עכשיו אני רוצה לומר לכם משהו עמוק מאוד. אם אתה רואה יהודי ששונא יהודי, הבעיה היא לא שאותו יהודי אינו שומר שבת. הבעיה היא עם היהודי שחושב שהוא שומר שבת. הוא בודאי חוטא ועושה עבירות פה ושם, כשאף אחד לא מסתכל עליו. רבי נחמן מברסלב אומר, שאם אדם לומד תורה והוא לא מבין את מה שהוא לומד, אז ברור שהוא לא אוהב יהודים. כי אם אתה אוהב את העם שלך, התורה אוהבת אותך. התורה לא מאפשרת לך להבין אותה אם אתה לא אוהב יהודים.
 
אני רוצה שוב לומר משהו עמוק מאוד. אם יוסף הצדיק היה חוטא חלילה עם אשת פוטיפר, הוא היה שונא את האחים שלו. לא הייתה לו שום דרך לסלוח להם על מכירתו. אבל הוא היה כל כך חזק שהוא לא חטא, וכך נמנע מהרגש הנורא של השנאה לחדור לליבו הטהור. וכן, הייתה לו הזכות לשנוא אותם – אבל הוא לא!
 
אתם יכולים לתאר את 'קריעת ים סוף' שיוסף הרגיש כשראה את אחיו? את הסערה שהתחוללה בליבו? 'ריבונו של עולם, אתם אחים שלי. ריבונו של עולם, מה עשיתם לי?'… ואז, כשהגיע הרגע, כאשר אחיו יהודה התקרב אליו, הוא פתאום הבין: 'הרי אמא שלי (רחל אימנו) הייתה מוכנה לשנות, לתת את הסימנים לאחותה לאה, נכון? אז למה אני לא יכול לעשות זאת בשביל אחי יהודה? אעשה בדיוק מה שאמי עשתה. "ולא יכול יוסף להתאפק… בהתוודע אל אחיו" (בראשית מה, א).
 
יהודה כבר היה מוכן לוותר על העולם הבא שלו למען אחיו בנימין. אבל קריעת ים סוף היא דבר יותר גבוה מזה – לשנות את עצמך ממש בפנים, זה משהו אחר לגמרי. אז שניהם, גם יהודה ויוסף, יחד בנו את הבית של, משפחת, השם יתברך.
 
מה קורה לכל אחד מאיתנו ברגע עצום? אנו חוזרים מיד למקום בו היינו כשהוא עובר. יהודים הולכים לבית הכנסת ביום כיפור, חווים התעלות עצומה, וחוזרים שוב למקום בו היו לפני יום כיפור.
 
"…וישב הים לפנות בוקר לאיתנו…" (שמות יד, כז): אתם יודעים איך הים חזר לקדמותו? לא למקום בו הוא היה לפני שנחצה. הוא חזר לנקודת "חציית כל הזמנים". הים עדיין מחובר, בכל רגע, לכל חלקיו, לחצייתו.
 
לכולנו ישנם רגעים בהם אנו מוכנים לוותר על הכל. אבל בהמשך, שוכחים מהם. הם לא מאוגדים, לא מחוברים, לחיי היומיום שלנו. התנאי שהשם עשה איתנו, בחציית ים סוף, צריך להתקיים בכל רגע בחיינו. כל דקה, כל שנייה. (כאשר השם ברא את ים סוף, הוא עשה איתו תנאי שהוא ייקרע בקריעת ים סוף למען ילדיו, עם ישראל).
 
כולם יודעים שבית המקדש נחרב בגלל שיהודים שנאו אחד את השני. כשחצינו את ים סוף, עם ישראל ראו חזיון מדהים – את בית המקדש והמשיח. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להפסיק את השנאה הזו אחד לשני? אם כל יהודי יאמר 'אני מוכן, למען כל יהודי אחר, להיות משהו אחר' זה יפסיק את הדבר הנורא הזה.
 
מחלוקת
 
למה אנשים חולקים אחד על השני? מחלוקת מתרחשת כאשר שני אנשים לא מקבלים אחד את השני ברמה של רבי חנינא בן דוסא. לך ולי יכולים להיות רעיונות שונים, אבל למה לריב? לחלוק? להתווכח? לכן, רבי נחמן מברסלב אומר את התורה העמוקה ביותר שישנה בעולם: כאשר יש לאנשים מחלוקת בחוץ לארץ, הם באמת רבים, ממש חולקים אחד על השני. הגמרא אומרת לנו שבית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם. אתם יודעים מה זה אומר? רבי נחמן אומר שברגע שאדם נמצא במחלוקת כאן בארץ ישראל, הוא בעצם מושך את עצמו לחוץ לארץ, לגלות, הוא כבר לא בארץ ישראל. ובית המקדש לא יכול להתקיים מחוץ לארץ ישראל.
 
ים סוף מחובר, אבל מה איתנו?