כמו דרגנוע בולעני

תוצאות האכילה הן חד משמעיות! או
שהן מגבירות צד הקדושה או את צד
הטומאה. אין אמצע. זה כמו להיות על
דרגנוע – או שאתה עולה או שאתה
יורד. אי אפשר לעמוד סתם כך באמצע.
 
 
מה קורה מבחינה רוחנית כאשר אנו אוכלים 'מעל המותר' או מהר מדי? אנו בעצם מתקשרים לצד האחר ו'מתפוצצים' תוך זמן קצר. זה כמו לתקוע את האצבע בתקע. כמובן שהחשמל זמין, אך אם נשתמש בו כמו שצריך נוכל ליהנות מאור ומעוד שימושים שאנו עושים עם החשמל. בכל אופן, אם אנו מתחברים לאנרגיה לא מאוזנת, אין לנו את הכלים להכיל את האור, לכן אנו חווים מעין קצר.
 
מהן ההשלכות הפיזיות של קצר רוחני?
 
כמה ארוך אתם רוצים שהמאמר הזה יהיה?!…
 
ובכן, רבי נחמן מברסלב אומר לנו, שכל המחלות מקורן באכילה לא נכונה (בעיקר אם מדובר בתאוות אכילה). אפילו את מחלת הסרטן, לא על אף אחד, ניתן למנוע בעזרת אכילה נכונה, כך אומר הרב אליעזר רפאל ברוידא. סכרת, לחץ דם גבוה ואפילו דלקות פרקים – הכל אפשר למנוע על ידי אכילה נכונה. ואם אדם כבר חלה באחת המחלות, חס ושלום, תזונה נכונה תסייע לו מאוד. הגמרא אומרת לנו, שאם אדם אוכל מתוך תאווה זה מעורר עליו דינים קשים, עד שהוא אפילו יכול להיות עני. למה יש לאכילה לא מבוקרת, וכל שכן מתוך תאווה, השלכות כאלה קשות?
 
"מה עושים עניין כזה גדול אם אוכל את המשולש השלישי של הפיצה?" אתם שואלים.
 
אם זה מה שאנו עושים, אנו למעשה מחזקים את הכוח וההשפעה של הצד האחר (הסיטרא אחרא), ו'שותלים' עצמנו עמוק יותר בצד הטומאה. תוצאות האכילה, אם כן, מגבירות או את צד הקדושה או את צד הטומאה. אין אמצע. זה כמו להיות על דרגנוע – או שאתה עולה או שאתה יורד. אי אפשר לעמוד סתם כך באמצע.
 
"אם אתם רוצים להיות בריאים", אומר הרב ברוידא, "הוציאו מהתפריט את כל הסוכרים, הקמח, השתייה המוגזת וכדומה, ובמקומם אכלו הרבה פירות וירקות ושתו המון מים מינראלים".
 
רבי נחמן מברסלב נותן לנו תובנה עמוקה ומעניינת, על כך שאכילה נכונה היא דבר חשוב וקריטי עבורנו, בה הוא חושף את הדינאמיקה הרוחנית העמוקה בין האוכל ובינינו. דברים אלה מבוססים על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה רנ"ז) – כאשר אדם אוכל, האוכל בעצם מושך את ה'חיוניות הרוחנית' שלו מהתיאבון של האדם האוכל אותו. התיאבון, אם כן, מתגלה ככוח רוחני. כאשר אנו אוכלים בגלל צריכת אנרגיות, אנו מספקים את התיאבון שלנו. וכשהתיאבון מסופק, האנרגיה שלו מועברת לאוכל, והאוכל מקבל את האנרגיות שלו מהתיאבון! וברגע שזה קורה, רק אז מתאפשר מצב בו אנו מקבלים את האנרגיות שאנו צריכים. התיאבון, כביכול, מעורר לחיים ונותן חיות למרכיבי האוכל. כאשר אנו אוכלים כראוי, אנו יוצרים מעין שותפות רוחנית עם האוכל כדי להזין את הגוף ובהמשך את הנשמה.
 
ובלשון הזהב של רבינו: "… כי כשאוכל יותר מצרכו, זה המאכל מזיק לו, כי כל דבר יש לו שורש שיש לו חיות ממנו, כגון הסמים (תרופות) יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה, וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם, מזה יש חיות להמאכלים. אבל כשאוכל יותר מצרכו, אין לזה המאכל ממי לקבל חיות, מאחר שאין האדם צריך אליו, והוא דומה כאילו הניחו האדם לתוך כלי, שבודאי אינו מקבל חיות משם, ועל כן המאכל מבקש לו חיות להחיות עצמו, ואזי הוא מוציא החיות של האדם, ועל ידי זה מזיק להאדם, ומחמת זה נצטרפין עמו אפילו שאר המאכלים ומזיקים לו. וזה: 'ואכלת כנפשך שבעך' – לא יותר!…"
 
וואו! איזה דבר מדהים!
 
כמו שאנו רואים, ישנו איזון מוחלט בין אכילה ובריאות טובה ובין אכילה ובריאות לא טובה. מה קורה עם כל האוכל המיותר שאנו אוכלים, פרט לעובדה שחלק ממנו 'נודד' לחלקים אחרים בגוף? ברגע שהאוכל מושך את כל החיוניות מהתיאבון שלנו, כאשר אדם נשאר עם תיאבון נוסף, האוכל ימשוך את החיוניות שלנו מאיתנו! זו הסיבה הרוחנית מדוע אכילת יתר מובילה לכל סוגי בעיות הבריאות. בפעם הראשונה, אני סוף סוף מבינה מדוע אנו מרגישים 'כבדים' ועייפים אחרי אכילת יתר. לא רק שהגוף מכלה פיזית את האנרגיות, הוא גם מרוקן אותנו מהאנרגיה הרוחנית שלנו.
 
"אל תשאירי שום דבר בצלחת, גברתי הצעירה!"…
 
אימהות יקרות, אל תכריחו את הילדים שלכן לאכול יותר ממה שהם צריכים. כאמא, אני סובלת מרגשות אשמה איומים אם הילדים שלי לא אוכלים לפחות שמונה מנות. טוב, אני מגזימה. אבל הנקודה היא, שאם אני עושה מארוחת הערב כזה ביג דיל, או לוחצת עליהם שיאכלו יותר ממה שהם צריכים, מה אני גורמת להם מבחינה פסיכולוגית? איזה קשר אני יוצרת להם עם אוכל? ישנם האומרים שילדים לא רק שאוהבים לאכול כדי לגדול, אלא אף יכולים לפתח תלות איומה באוכל, מעין משענת במצבי בריחה ומצוקה. וכמה אנשים בחברה שלנו עושים את זה? הרבה.
 
אימהות יקרות, אם אתן מתכוונות להיכנס לדו-קרב של כמה הילדים אכלו או לא אכלו, בבקשה חסכו מעצמכן את כאב הראש הזה. יכול להיות שתגרמו נזק יותר מאשר תועילו. לילדים יש חיישנים מעולים במוח שאומרים להם מתי להפסיק לאכול. וזאת הוכחה מדעית. הבעיה היא שבנקודה מסוימת, ההורים בעלי הכוונות הטובות מטשטשים להם את כוח החיישנים האלה. וכשהם מתבגרים, החיישנים האלה מתכהים מאוד ובקושי מתפקדים. אימהות יקרות, עם קערות עמוקות, כמו התהום, של מרק קניידלך, בבקשה השתמשו בעצתו של רבי נחמן מברסלב ותרפו כשהילדים מגיעים לצלחת השלישית (גם כן מוגזם, נכון?). הבריאות של כולכם תלויה בזה! אם אתן באמת רוצות לעזור לילדים לאכול בקדושה, אתן יכולות ללמד אותם לברך כראוי לפני ואחרי האוכל. ולא רק שאתן עוזרות להם ליצור קשר עם השם, אתן גם מפתחות ומטפחות שתי מידות חשובות מאוד (שצריכות להיות לכל אדם בכל גיל): הכרת הטוב ואמונה. תודה והודאה לבורא עולם מתוך אמונה שהכל שלו ומשלו אנו מקבלים. לדעת שהוא נותן לנו הכל.
 
ועל ידי הברכה, הם מסגלים לעצמם הרגל מדהים ומתוק של אמירת תודה להשם יתברך על כל דבר קטן! איזו דרך נפלאה להעלות אותם על הדרך הנכונה ולחזק להם את האמונה!
 
קשה לתמצת את הדברים שנכתבו כאן בתוך מאמר (מצטערת, לא יכולתי להתנגד). אבל זה יכול להראות לנו עד כמה אנו עבדים לתאוות שלנו. בכל אופן, אכילה נכונה היא אחת הדרכים הפשוטות ביותר בעזרתה נוכל להתקדם ברוחניות ולחזק את הקשר שלנו עם השם.
 
מהו בן חורין? זה שאינו עבד. ובמקרה שלנו, עבד של אוכל. וזה עוד מבלי להזכיר כמה התאווה הזו יכולה להיות יקרה (תרתי משמע)! אם נפנים את הרווח שיש לנו מאכילה נכונה, מובטח לנו שנראה שינויים והתקדמות בכל תחומי חיינו, מהבריאות ועד לקשר שלנו עם הסובבים אותנו, ובמיוחד בקשר עם מי שברא אותנו – הקדוש ברוך הוא, יתברך שמו.