בגן החכמה עמודים 87-88

דֻּגְמָא לַשֶּׁקֶר הַזֶּה, יֵשׁ בְּמָה שֶׁמְּסֻפָּר עַל הַפִּילוֹסוֹף הַמְפֻרְסָם אָרִיסְטוֹ, שֶׁהָיָה מְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידָיו מִמַּעֲלַת הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת; הָעֲנָוָה, הָרַחֲמָנוּת, דֶּרֶךְ אֶרֶץ, עֲדִינוּת וכו’ וכו’. יוֹם אֶחָד, וְתַלְמִידָיו שֶׁל אָרִיסְטוֹ הִתְפַּלְסְפוּ בֵּינֵיהֶם עַל מַאֲמָר שֶׁלָּמְדוּ מִפִּיו, וְנִתְקְלוּ בְּאֵיזֶה קֹשִׁי בַּהֲבָנַת דְּבָרָיו. הֶחְלִיטוּ הַתַּלְמִידִים לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ, מֶה הָיְתָה בְּדִיּוּק כַּוָּנָתוֹ… כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ, הָיְתָה הַדֶּלֶת פְּתוּחָה קְצָת, וְהֵם הִקִּישׁוּ עָלֶיהָ וְנִכְנְסוּ בְּלִי לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה, וְהִנֵּה, הֵם רוֹאִים אֶת רַבָּם הַנֶּעֱרָץ, כְּשֶׁהוּא בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל מַעֲשֶׂה מְכֹעָר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַכְּתָב. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַתַּלְמִידִים בְּתַדְהֵמָה: מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ! הֲלֹא אַתָּה דּוֹרֵשׁ לָנוּ עַל חֲשִׁיבוּתָן שֶׁל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת וַעֲדִינוּת הַנֶּפֶשׁ, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁתַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מְכֹעָר כָּזֶה, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר שֶׁל מָה שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ?! עָנָה לָהֶם אָרִיסְטוֹ: וּמַה הַפֶּלֶא בְּכָךְ? וְכִי מִי שֶׁהוּא פְּרוֹפֶסוֹר לְהַנְדָּסָה צָרִיךְ בְּשֶׁל כָּךְ לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ מְשֻׁלָּשׁ שְׁוֵה צְלָעוֹת? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. כָּךְ גַּם מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּפִילוֹסוֹפְיָה שֶׁל הַמִּדּוֹת, אֵינוֹ חַיָּב לִחְיוֹת כְּמוֹ שֶׁדּוֹרֵשׁ – בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה דּוֹרְשִׁים, וּבַבַּיִת חַיִּים כְּמוֹ שֶׁרוֹצִים…

וְכֵן מְסֻפָּר עַל כֹּמֶר אֶחָד, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא עָנָו בְּתַכְלִית, וּמְקָרֵב כָּל אָדָם, וְנִכְנָע בִּפְנֵי כָּל אָדָם וכו’, וְכָל כָּךְ הָיָה מְפֻרְסָם בְּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַדָּבָר לְאָזְנֵי הָרַמְבָּ”ם. הֶחְלִיט הָרַמְבָּ”ם לָלֶכֶת וְלִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ כֹּמֶר, הַאִם אֱמֶת הַדָּבָר שֶׁהוּא כָּזֶה עָנָו? כְּשֶׁהִגִּיעַ הָרַמְבָּ”ם לְבֵיתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר, פָּתַח לוֹ הַלָּה אֶת הַדֶּלֶת בִּמְאוֹר פָּנִים, הִזְמִין אוֹתוֹ לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ בְּאַהֲבָה עֲצוּמָה, וְהֵחֵל לְשָׁרֵת אוֹתוֹ בִּזְרִיזוּת וּבְחֵן, בְּהַצִּיעוֹ לוֹ כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים וכו’, וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּאַהֲבָה וּבְהַכְנָעָה וכו’, וְאַף כְּשֶׁפָּנָה הָרַמְבָּ”ם לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ, לִוָּה אוֹתוֹ כִּבְרַת דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, עַד שֶׁהָרַמְבָּ”ם הָיָה נָבוֹךְ: הֲיִתָכֵן הַדָּבָר, שֶׁבְּלֹא תּוֹרַת אֱמֶת יַגִּיעַ אָדָם לְכָזוֹ עֲנָוָה?

לְבַסּוֹף, כְּשֶׁעָמְדוּ לְהִפָּרֵד, לֹא הִצְלִיחַ הַכֹּמֶר לְהִתְאַפֵּק, וְהוּא שָׁאַל אֶת הָרַמְבָּ”ם: נוּ, מַה דַּעְתְּךָ עַל הָעֲנָוָה שֶׁלִּי? הָרַמְבָּ”ם נָשַׁם לִרְוָחָה. הִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּמֶר בְּסַךְ הַכֹּל עָשָׂה הַצָּגָה שֶׁל עֲנָוָה, בִּשְׁבִיל לְקַבֵּל כָּבוֹד, שֶׁעֲנָוָה כָּזוֹ הִיא תַּכְלִית הַגַּאֲוָה. וְאִם כֵּן, הַכֹּל נִשְׁאַר מְיֻשָּׁב הֵיטֵב: בְּלֹא תּוֹרַת אֱמֶת, בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, וְעַכְשָׁו יָכוֹל הָיָה הָרַמְבָּ”ם לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה.

וְכֵן הָיָה מַעֲשֶׂה מְזַעְזֵעַ שֶׁהוּבָא בְּכָל הָעִתּוֹנִים, לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים: בְּאַחַת מִשְּׁכוּנוֹת הַפְּאֵר שֶׁל גּוּשׁ דָּן הִתְגּוֹרֵר אָדָם, שֶׁכָּל רוֹאָיו קִנְּאוּ בּוֹ בְּשֶׁל מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת: עֲדִין נֶפֶשׁ; תָּמִיד מְחַיֵּךְ; תָּמִיד מֵאִיר פָּנִים; נוֹהֵג בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ עִם כָּל אֶחָד בְּסַבְלָנוּת מְעוֹרֶרֶת הִשְׁתָּאוּת וכו’. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד – הִתְפּוֹצְצָה לוֹ כָּל הַהַצָּגָה, וְהוּא שָׁחַט אֶת אִשְׁתּוֹ וְרָץ עִם הָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ בְּרַחֲבֵי הַשְּׁכוּנָה כְּשֶׁהוּא מְקַלֵּל אוֹתָהּ בְּטֵרוּף… הַשֵּׁם יְרַחֵם. כָּל זֶה הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל נִסָּיוֹן לִחְיוֹת בְּאִידֵאָל שֶׁל מִדּוֹת טוֹבוֹת – לְלֹא אֱמוּנָה – זֶה פָּשׁוּט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

וְאִם יִשְׁאַל הַקּוֹרֵא הַנָּבוֹן: וַהֲרֵי יֶשְׁנָם גַּם הַרְבֵּה דָּתִיִּים וַאֲפִלּוּ רַבָּנִים שֶׁמִּתְנַהֲגִים כָּךְ, וְהֵם מְלֵאִים מִדּוֹת רָעוֹת? תֵּדַע, שֶׁלְּאוֹתָם דָּתִיִּים וְרַבָּנִים אֵין אֱמוּנָה כְּלָל, וְהֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּרַבָּנוּתָם כְּקַרְדֹּם לַחֲפֹר בּוֹ וְתוּ לֹא.

זֶה הַכְּלָל: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָדָם אֵינוֹ מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ וְלַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ, עַל פִּי הַהַשְׁגָּחָה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו, לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי הַמֻּשָּׂג “חֶלְקוֹ”, כּוֹלֵל אֶת כָּל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם, וּבְלִי שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר לָאָדָם, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, וְכָל הַתְּנָאִים שֶׁל חַיָּיו, הֵם עַל פִּי הַשְׁגָּחָה מְדֻיֶּקֶת וּמְדֻקְדֶּקֶת בָּאֹפֶן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֵינוֹ צָרָה בְּחֶלְקָם שֶׁל אֲחֵרִים, כִּי הוּא תָּמִיד יִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ מֻצְלָחִים מִמֶּנּוּ וכו’, וְכָאֵלֶּה שֶׁעוֹשִׂים דְּבָרִים אֲחֵרִים מִמַּה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, וכו’ וכו’, וְאִם כֵּן, תָּמִיד יִהְיוּ לוֹ פִּקְפּוּקִים: אוּלַי הוּא טוֹעֶה? אוּלַי הוּא מְפַסְפֵס? אוּלַי כְּדַאי לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה? וְהִנֵּה, פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ וְהִצְלִיחַ, חֲבָל שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי גַּם אֲנִי כֵּן וכו’ וכו’, וְאִם כֵּן בָּרוּר, שֶׁאֵין מֻשָּׂג שֶׁל “שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ” בְּלִי אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית.