מה אשיב לך

תקופה ארוכה התחבטתי בשאלה מתי
יהיה הזמן הנכון להרחיב את המשפחה?
בכנות, לא היו חסרים תירוצים ללמה לא.
אבל הגעתי למסקנה ברורה, שככל שנחפש
את הזמן הזה, לעולם לא אמצא אותו.
 
 
לא מזמן סיפרתי לכם על הניסיון שהיה לי בעניין הפרנסה (פרנסה? רק משמים). היה זה אחד הניסיונות הקשים שחוויתי, אחרי הכל, זה העניין, בהא הידיעה, שבו מתבטאת האמונה והביטחון בבורא עולם. באותו מאמר תיארתי את הניסיון אך לא כתבתי לכם על התובנות, את זה השארתי ביני ובין בורא עולם. אבל היום זה הזמן לשתף אתכם בתובנות שקיבלתי אז.
 
השיעור והמסר שהשם יתברך רצה להעביר לי היה הרבה מעבר לידיעה שהשם "הוא זן ומפרנס לכל". אותו ניסיון נועד לחזק אותי באמת באמונה ובביטחון בדבר האמיתי.
 
אז, הייתי עם שני ילדים מתוקים, בן ובת, כשהבת היא הקטנה מבין השניים (בת שלוש). תקופה ארוכה התחבטתי בשאלה מתי יהיה הזמן הנכון להרחיב את המשפחה? בכנות, לא היו חסרים תירוצים למה לדחות את זה שוב ושוב: אני לא עובדת, יש קצת חובות, הילדים עוד קטנים, אין לי עזרה ממשפחה קרובה, זה לא יהיה פשוט, וכו', וכו', וכו'… 
 
ובמקביל, ראיתי במו עיניי ממש איך השם דואג לכל פרט ופרט בחיי. אז הבנתי שאני צריכה לעשות מעשה ולהוכיח לבורא עולם את נאמנותי והערכתי אליו בצורה קצת יותר מעשית. נכון, תודה והודאה, התבודדות והרבה תפילות זו גם דרך, אבל הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו.
 
ידעתי שהשם מטיב אתי ואי אפשר להתחמק מהאמת. בכל תקופה שהייתה מלאה בהתלבטויות וקונפליקטים פנימיים, זכרתי את מאמרו של הרב שלום ארוש – אל תסגרו את שער הרחמים וליבי פעם בחוזקה…
 
ביחד עם הלב הפועם הגעתי למקום המפגש שלי עם בורא עולם לצורך התבודדות, וחשבתי איך באמת אפשר להודות להשם. הרי הכל ממנו, הכל שלו, כל תפילה ומצווה שאנחנו עושים הכל, אבל הכל, בכוחות שהשם יתברך נותן לנו ומזכה אותנו.
 
מה אשיב לך והכל שלך?!?
 
המסקנה הייתה ברורה. הדבר הנכון ביותר שעלי לעשות הוא להשליך את השכל יחד עם כל התירוצים ולפתוח את שער הרחמים.
 
נכון, גם מה שאזכה להעניק לבורא עולם, אם אפשר להגדיר זאת כך, הוא מעניק לי יותר מאשר אני לו, אבל זה הדבר הכי טוב והכי לא אנוכי ואמיתי שבו אני יכולה באמת להודות להשם ולהראות לו את ביטחוני בו.
 
תקופת ההיריון אינה פשוטה לאף אישה – כל אחת והתופעות המלוות אותה. ולא רק, כל הבית עובר שינויים כאלה ואחרים בתקופה זו וגם אחרי. לבעלי היה קצת קשה, אחרי הכל לחץ הפרנסה הוא לחץ לא פשוט בימינו, ותוסיפו לזה גם את החששות. אבל, אט אט, ככל שההיריון התקדם גם בעלי התקדם בעבודתו, והתחלנו לראות שפע והרחבה, תודה רבה להשם! וכמו שהרב שלום ארוש אומר תמיד: השם יתברך נותן ילד – הוא ייתן לנו את כל המשאבים כדי לגדל אותו. כל תינוק והברכה שלו.
 
פלא נוסף. בימים שלא הרגשתי טוב (והיו כאלה) הילדים, ברוך השם, התנהגו ממש מעל הטבע שלהם, ואפשרו לי לנוח ולהתחזק. אין ספק, יד השם בדבר! זו הייתה העזרה הכי טובה. בטחתי רק בו ורק בישועות שיגיעו ממנו.
 
לאורך כל ההיריון התבודדתי על מהלך הלידה, שזה הדבר הכי מפחיד מבחינתי, שהכל יעבור בשלום, בקלות ובמהירות, שיהיה מי שישמור על הילדים בזמן שאהיה בבית החולים, שהמיילדות יהיו נחמדות, שלא יהיה עומס, שאגיע לחדר לידה ממש לפני הלידה… התפללתי על כל פרט ופרט, מהקטן ועד הגדול, והשם יתברך… לא החסיר דבר!
 
וזה קרה. רגע הלידה הגיע, ואותו ליוותה אמירת מזמור ק' מהתהלים, עליו ממליץ רבי נחמן מברסלב לומר בזמן הלידה כדי לזכות בלידה קלה (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ב:יב). מזמור ק' נקרא גם "מזמור לתודה", למי שאינו יודע, ולי כמובן יש הרבה על מה להודות, בפרט שהכל עבר בשלום ונולד לי בן בריא ושלם (ביום א' בניסן, יום הולדתו של רבי נחמן מברסלב!)
 
כל הקשיים הרוחניים, הנפשיים והגשמיים שחוויתי לאורך כל התקופה הזו, נעלמו כלא היו. המשפחה כולה קיבלה שמחה, כוחות ורצונות חדשים נוכח התינוק החדש.כל תינוק והברכה שלו, אמרתי?
 
ראיתי בצורה מוחשית וברורה שלא צריך לפחד לפתוח את שער הרחמים. כי כשאנו עושים זאת, השם פותח את שערי הרחמים שלו למעננו! הכל תעתועים ודמיונות שווא שלנו ש'אם נביא עוד ילד אז מה יהיה? איך נפרנס אותו?…' את כל החשבונות נשאיר למי שהם שייכים לו – בורא עולם. הוא נותן, מעניק, מרחיב ועוזר. אם נחפש את הזמן המתאים לעולם לא נמצא אותו, תמיד יהיו תירוצים. השם דואג לכל פרט בחיינו! יש לנו על מי להישען – על אבינו שבשמים!