מסכת שבת פרק ד א-ב

מסכת שבת פרק ד

ד,א  במה טומנין, ובמה אין טומנין:  אין טומנין לא בגפת, ולא בזבל, ולא במלח, ולא בסיד, ולא בחול–בין לחים בין יבשים.  לא בתבן, ולא בזוגין, ולא במוכין, ולא בעשבים–בזמן שהן לחים; אבל טומנין בהן יבשים.  טומנין בכסות, ובפירות, ובכנפי יונה, ובנעורת של פשתן, ובנסורת של חרשים; רבי יהודה אוסר בדקה, ומתיר בגסה.

ד,ב  טומנין בשלחין, ומטלטלין אותן; בגיזי צמר, ואין מטלטלין אותן.  כיצד יעשה:  נוטל את הכסות, והן נופלות.  רבי אלעזר בן עזריה אומר, קופה מטה על צידה, ונוטל–שמא ייטול, ואינו יכול להחזיר; וחכמים אומרים, נוטל ומחזיר.  אם לא כיסהו מבעוד יום, לא יכסנו משתחשך; כיסהו ונתגלה, מותר לכסותו.  ממלא את הקיתון ונותן תחת הכר, או תחת הכסת.