“משיח” – סיפור לט’ באב

למה אנו בוכים ולמה נפשנו הומיה? האם לאבנים או לבית המקדש עצמנו כסוג של בניין חלילה? לא ולא! נפשנו נכספה וגם כלתה לקשר הרוחני שלנו עם בוראנו, לאהבה, לחיבור עם אבנו שבשמיים, לקדושה ולטהרה, לאמת הנעדרת ולאור האינסופי.

אומר הבעל שם טוב הקדוש שבית המקדש השלישי כבר עומד על מכונו ומחכה לרדת למטה, וזה יקרה כאשר יעלה ברצונו של השם יתברך שיתגלה המשיח. הרבה מאיתנו כוספים מחכים למשיח אבל לא מבינים את העניינים הגבוהים שבדבר.

האם אנו רוצים שיבוא משיח רק שיפסיק להיות לנו רע? האם רוצים שיבוא משיח רק כדי שתהיה תחיית המתים? אז שוב, עסקינן באהבה עצמית אגוצנטרית שבה אני רוצה את המשיח בשביל הצרכים שלי. זו אינה דאגה לכלל עם ישראל אלא דאגה אישית פרטית שלי.

ומה עם אחינו עם ישראל שעדיין לא זכו לתשובה? ואיני מדברת רק על אחינו החילוניים אלא גם על החרדים והדתיים שעדיין צריכים וזקוקים לעשות עבודת המידות ותיקונם. כולנו צריכים לחזור בתשובה פירושו להיות אדם טוב יותר עם מידות מתוקנות אחד לשני. עם אהבת חינם, פירגון, נתינה ועזרה, עין טובה. ובעיקר להתפלל על כל עם ישראל כי רק בכוחה של התפילה לשנות ולהמתיק.

כשהמשיח יבוא כבר לא תהיה חזרה בתשובה. כל אחד יישאר בדיוק במקומו. המשיח יריח את האדם וכבר ידע ברוח קודשו מיהו ומהו.. אבל אז כבר יהיה מאוחר להשתנות. זה הרגע המתאים כאן ועכשיו.

כשהמשיח יבוא כבר לא תהיה אפשרות בחירה כפי שקיימת היום. כולם יכירו במלכותו של השם יתברך וכולם יעבדו אותו יתברך. לא תהיה מציאות אחרת.

צריך לבקש משיח על ככל עם ישראל אבל לפני כן לבקש לתקן את המידות. יבוא משיח שהוא כליל השלמות ומה יהיה איתנו עם הנשמות שלנו שעדיין אינן מתוקנות ומלאות במידות ובהתנהגויות לא טובות? צריך לבקש מבורא העולם בתפילות ובתחנונים בהתבודדות שנזכה לקבל דעת אמת ולתקן לזכך את המידות הלא טובות שבנו, את ההרגלים הקלוקלים, המעשים הבזויים.

זכר לחורבן

“אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני” זוג נישא עליו זכור בשמחות שלקב”ה אין בית לגור בו ועם ישראל עדיין בגלות.. וכפי שתיקנו חז”ל לזכור את החורבן. “אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי” אין לנו שמחה שלמה כל עוד השכינה במקומה.