בגן החכמה עמודים 195-196

וּבְעִקָּר מַחֲלַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַנְּפִילָה בְּדַעַת וְהַחֻלְשָׁה וְהַיֵּאוּשׁ, שֶׁכָּל כֻּלָּהּ הִיא אַךְ וְרַק מֵהַהַשְׁוָאוֹת שֶׁלּוֹ לַאֲחֵרִים, וּמִשָּׁם עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע. לָכֵן רָאִינוּ שֶׁכָּל טַעֲנָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַתָּם, נֶגֶד שִׂמְחָתוֹ, לֹא הָיְתָה עַל עֶצֶם הַשִּׂמְחָה שֶׁמְּשַׁמֵּחַ בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו, אֶלָּא עַל כָּךְ שֶׁבְּיַחַס לַאֲחֵרִים הוּא לֹא מַצְלִיחַ, וְאִם כֵּן מַדּוּעַ הוּא שָׂמֵחַ? הִיא לֹא אָמְרָה לוֹ: לָמָּה אַתָּה שָׂמֵחַ, הֲרֵי הַנַּעַל שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה הִיא עֲקֻמָּה? הִיא לֹא הִזְכִּירָה בִּכְלָל אֶת הַחִסָּרוֹן בַּנַּעַל עַצְמָהּ, אֶלָּא אַךְ וְרַק אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁלְּעֻמַּת אֲחֵרִים הוּא מְקַבֵּל מְעַט כֶּסֶף. אֲבָל הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁהַתָּם יָדַע שֶׁזֶּה מַה שֶּׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לוֹ יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת, לָכֵן הוּא שָׂמַח בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו.

נִמְצָא, שֶׁכָּל הַנְּפִילָה בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לִבְנֵי אָדָם, הִיא אַךְ וְרַק מִכָּךְ שֶׁהֵם נִכְנָסִים לְהַשְׁוָאוֹת עִם אֲחֵרִים, וּמִזֶּה הֵם כְּבָר נוֹפְלִים לְכָל סוּגֵי הַכְּפִירוֹת וָחֳלָיֵי הַנֶּפֶשׁ: עַצְבוּת, כַּעַס, תִּסְכּוּל וכו’ כו’. וְכָאן צָרִיךְ לְצַיֵּן, שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁגַּם אַחֲרֵי שֶׁהָאָדָם הִצְלִיחַ לְהִנָּצֵל מֵהַכְּפִירָה שֶׁל הַהַשְׁוָאָה, וְהוּא לֹא מִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים, עֲדַיִן יְכוֹלָה לְהִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ מוּעָקָה מְסֻיֶּמֶת, שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הוּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל גַּם עַל זֶה בֶּאֱמוּנָה, שֶׁכָּכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה, כְּבָר אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיַּעֲצִיב אוֹתוֹ אוֹ יַדְאִיג אוֹתוֹ, וְהוּא שָׂמֵחַ בְּמָה שֶׁזָּכָה, וְאַחֲרֵי זֶה הוּא מִסְתַּכֵּל מָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְשַׁפֵּר לְהַבָּא וּלְהִתְקַדֵּם.

לְסִיּוּם נַחֲזֹר וְנַדְגִּישׁ, שֶׁהַהִתְחַזְּקוּת שֶׁלּוֹמְדִים מֵהַתָּם, אֵינָהּ הִתְחַזְּקוּת בְּדֶרֶךְ שֶׁל רַשְׁלָנוּת וְעַצְלוּת וכד’, שֶׁהֵן מִדּוֹת רָעוֹת מְאֹד. הָרַבִּי הִדְגִּישׁ בִּתְחִלַּת הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁלַּתָּם הָיָה אָמְנָם שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְנָמוּךְ, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה טִפֵּשׁ. הוּא הָיָה מְצִיאוּתִי מְאֹד, וְלָבֶטַח הָיָה עִם הָאֶצְבַּע עַל הַדֹּפֶק לְגַבֵּי עַצְמוֹ, אִם הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹב יוֹתֵר, אוֹ לֹא. גַּם מוּבָן מֵהַתֵּאוּר שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא לֹא הָיָה עַצְלָן, שֶׁהֲרֵי הָיָה עוֹבֵד שָׁעוֹת רַבּוֹת עַד שֶׁבְּקֹשִׁי הָיָה לוֹ זְמַן לִנְגֹּס חֲתִיכַת לֶחֶם, וְאִם כֵּן, בָּרוּר שֶׁהוּא עָשָׂה כָּל שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אַחֲרֵי כָּל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁלּוֹ הוּא הִגִּיעַ לְתוֹצָאָה מְסֻיֶּמֶת, הוּא לֹא הָיָה מוּכָן לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְשׁוּם הַשְׁוָאָה אוֹ עַצְבוּת אוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, אֶלָּא שָׂמַח בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו.

כָּל אָדָם שֶׁיִּלְמַד הֵיטֵב אֶת הַפֶּרֶק הַזֶּה, וְיֵדַע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶת הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַהִתְחַזְּקוּת הַנִּפְלָא בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, וְיִתְפַּלֵּל לְהַשִּׂיג אֶת הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה שֶׁגְּלוּמָה בּוֹ, בֶּאֱמֶת וּבַפְּנִימִיּוּת, וְהוּא יִרְאֶה כֵּיצַד חַיָּיו הוֹפְכִים לִהְיוֹת גַּן עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְהוּא יֵלֵךְ וְיִתְעַלֶּה בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם בָּאֹפֶן הָאֲמִתִּי.