בגן החכמה עמודים 197-198

פֶּרֶק חֲמִישִׁי
בְּלִי לֵצָנוּת

וְאֵצֶל הָעוֹלָם הָיָה לְלַעַג, וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ, שֶׁמָּצְאוּ מִמִּי לְהִתְלוֹצֵץ כִּרְצוֹנָם, כִּי הָיָה נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע…

דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם, הָרְחוֹקִים מִן הָאֱמֶת, לִלְעֹג לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג עַל פִּי תְּפִיסַת הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם, מִבְּלִי לַחֲשֹׁב כְּלָל, שֶׁאוּלַי הֵם אֵלּוּ שֶׁטּוֹעִים. כִּי בֶּאֱמֶת, אִם נִסְתַּכֵּל עַל זֶה בְּשֵׂכֶל נָקִי, מֶה הָיָה בַּתָּם שֶׁנִּדְמֶה לִמְשֻׁגָּע בִּגְלָלוֹ? אִלּוּ הָיָה הַתָּם טִפּוּס כַּעֲסָן, שֶׁצּוֹעֵק עַל כֻּלָּם, אוֹ שֶׁמְּצַעֵר אֲחֵרִים בְּשִׁגְעוֹנוֹתָיו, אוֹ שֶׁהָיָה חוֹלֶה בְּמַחֲלַת רְדִיפָה, אוֹ שָׁקוּעַ בְּדִכָּאוֹן וכו’, אָז הָיָה מוּבָן מַדּוּעַ הוּא נִדְמֶה לִמְשֻׁגָּע. אֲבָל הַתָּם הָיָה אָדָם מְיֻשָּׁב וְנֹחַ, נָשׂוּי וְחַי בְּשָׁלוֹם עִם אִשְׁתּוֹ, מְעוֹדֵד וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ, מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד מִתּוֹךְ יְגִיעַ כַּפָּיו, חַי בְּלִי חוֹבוֹת, בְּצִמְצוּם, שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, לֹא מַפְרִיעַ לְאַף אֶחָד, לֹא רוֹדֵף אַף אֶחָד, חַי בַּפִּנָּה שֶׁלּוֹ וכו’ – כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: גַּם עַל פִּי הַהַגְדָּרוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם סִימָן שֶׁל שִׁגָּעוֹן. וְרַק בִּגְלַל שֶׁמִּנְהָגוֹ הָיָה, שֶׁהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, נִדְמֶה לָהֶם כִּמְשֻׁגָּע…

מִכָּאן אָנוּ רוֹאִים עַד כַּמָּה בְּנֵי הָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהָאֱמֶת, וּמֵחֲמַת שֶׁהֵם חַיִּים בְּדִכָּאוֹן, וְחוֹשְׁבִים שֶׁהָעַצְבוּת וְהָרְדִיפָה הָעַצְמִית וְהַבִּקָּרְתִּיוּת וְהַכְּפִירָה וְהַגַּאֲוָה וְהַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה וְהַתַּחֲרוּת וכו’ וכו’ – הֵם הַנּוֹרְמָה, מִמֵּילָא מִי שֶׁחוֹרֵג מֵהַנּוֹרְמָה שֶׁלָּהֶם, הוּא כְּבָר נֶחְשָׁב לִמְשֻׁגָּע. וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר רוֹאִים לְמוּל עֵינֵיהֶם דֻּגְמָא חַיָּה לַטָּעוּת שֶׁלָּהֶם – אָדָם תָּם, שֶׁחַי בֶּאֱמֶת וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בִּשְׁלֵמוּת וּבַהֲנָאָה, וְזֶה פָּשׁוּט צוֹרֵב לָהֶם וְכוֹאֵב לָהֶם, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ וְהֵם לֹא.

כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְקֻדַּת אֱמֶת, וְרוֹאֶה כָּזֶה תָּם, אַדְּרַבָּה וְאַדְּרַבָּה, הוּא צָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְבּוֹנֵן: לָמָּה אֲנִי, שֶׁמַּצָּבִי הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנּוּ, לֹא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי? הִנֵּה, יֵשׁ כָּאן לְפָנַי דֻּגְמָא חַיָּה לְכָךְ שֶׁאֲנִי כֵּן יָכוֹל – וְצָרִיךְ – לִהְיוֹת שָׂמֵחַ. שֶׁהֲרֵי הָאָדָם הַזֶּה, יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה פָּחוֹת הַצְלָחָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לִי, וְהוּא מָלֵא בְּשִׂמְחָה תָּמִיד! זֶה צָרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתִי, שֶׁאֲנִי טוֹעֶה בַּגִּישָׁה שֶׁלִּי לַחַיִּים. מַה יֵּשׁ לִי לוֹמַר? שֶׁבִּגְלַל שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּנַּעַל הַמְשֻׁלֶּשֶׁת הוּא לֹא נוֹרְמָלִי? אַדְּרַבָּה, אֶתְבּוֹנֵן עַל הַמַּעֲלָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׂמֹחַ בְּדָבָר קָטָן כָּזֶה, וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ שֶׁאֶשְׂמַח, וְאֶלְמַד מִן הַתָּם הַזֶּה לֶקַח טוֹב, וְאֶדְבַּק בְּדַרְכּוֹ הַנִּפְלָאָה, בִּמְקוֹם לִשְׁלֹל אוֹתוֹ מִכֹּל וָכֹל, וּלְהִשָּׁאֵר עִם הַדִּכָּאוֹן שֶׁלִּי. וּבִפְרָט, שֶׁאִם הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלִּי וּתְפִיסַת הַחַיִּים שֶׁלִּי הֵן אֱמֶת, הֵן הָיוּ מְבִיאוֹת אוֹתִי לְאֹשֶׁר וְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם עִם כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ, דְּהַיְנוּ, הָאֱמֶת בְּעַל כָּרְחֲךָ מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְשָׁלוֹם עִם כֻּלָּם, וְאִם אֲנִי רוֹאֶה בְּבֵרוּר, שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי לֹא מְבִיאָה אוֹתִי לְכָל זֶה, כְּדַאי לִי לְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ שֶׁתָּבִיא אוֹתִי לַשְּׁלֵמוּת הַזּוֹ.

אֲבָל, מֵחֲמַת שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵינָם מוּכָנִים לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת שֶׁהֵם טוֹעִים, לָכֵן הֵם חַיָּבִים לִלְעֹג לְאוֹתוֹ תָּם, כְּדֵי לְהַצְדִּיק אֶת הַשֶּׁקֶר שֶׁלָּהֶם, שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁעַל יְדֵי הַצְּחוֹק שֶׁצּוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ, וּמְצַיְּרִים אוֹתוֹ כְּ”לֹא נוֹרְמָלִי”, יוּכְלוּ לְהַמְשִׁיךְ לְהַרְגִּישׁ טוֹב עִם עַצְמָם וְעִם הַגַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם וְעִם הַדִּכָּאוֹן שֶׁלָּהֶם. הַשֶּׁקֶר הַזֶּה, שֶׁמִּתְלוֹצְצִים מִנְּקֻדַּת אֱמֶת בִּשְׁבִיל לְהַצְדִּיק אֶת הַשֶּׁקֶר, זוֹ מַמָּשׁ הַהַגְדָּרָה שֶׁל מִדַּת הַלֵּצָנוּת, שֶׁהִיא הַמִּדָּה הַשְּׂנוּאָה בְּיוֹתֵר עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִיא מִדָּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק.

וְזוֹ רָעָה חוֹלָה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, לְצַעֲרֵנוּ הָרַב, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתְּמִימוּת, הוּא נֶחְשָׁב לִמְשֻׁגָּע, וְהַדֵּעָה הָרוֹוַחַת הִיא, שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת עַרְמוּמִיִּים וְתַחֲרוּתִיִּים וכו’, בִּשְׁבִיל לְהֵחָשֵׁב נוֹרְמָלִיִּים, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הִתְנַבֵּא הַנָּבִיא: וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל… (ישעיהו נט) וּבֵאֲרוּ חֲזַ”ל: מַה פֵּרוּשׁ “וְסָר מֵרַע מִשְׁתּוֹלֵל”? שֶׁכָּל מִי שֶׁסָּר מֵרַע, כָּל הָעוֹלָם אוֹמְרִין עָלָיו: שׁוֹטֶה הוּא… (סנהדרין צז)