בגן החכמה עמודים 199-200

וְהָיוּ בָּאִים בְּנֵי-אָדָם, וְהִתְחִילוּ בְּכַוָּנָה לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְלוֹצֵץ וְהָיָה אוֹתוֹ הַתָּם אוֹמֵר: רַק בְּלִי לֵיצָנוּת!…

זֶה מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַב נַחְמָן זצ”ל, שֶׁבְּדוֹרוֹת אֵלּוּ יָרְדָה קְלִפָּה קָשָׁה לָעוֹלָם, וְהִיא קְלִפַּת הַלֵּצָנוּת, וְהִיא הַתַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ לִבְנֵי אָדָם, לִצְחֹק עַל אֲנָשִׁים, וְלִלְעֹג וּלְבַזּוֹת כָּל נְקֻדַּת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל “וְהִשִּׂיגוּ תַּאֲוָתָם בּוֹ”…

וְזֶה דָּבָר שֶׁרוֹאִים בַּחֶבְרָה הַרְבֵּה, שֶׁתּוֹפְסִים אֵיזֶה אֶחָד וְ”יוֹרְדִים” עָלָיו, וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ קָרְבָּן לִבְדִיחוֹת, וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ וכו’, שֶׁזֶּה דָּבָר נוֹרָא, וּצְרִיכִים לְהִזָּהֵר בְּזֶה מְאֹד, שֶׁלֹּא לִצְחֹק לְעוֹלָם עַל חֶשְׁבּוֹן אֵיזֶה אָדָם, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּינוּ אָמַר, שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה תְּנָאִים לְסֵפֶר בְּדִיחוֹת:

1. שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל חֶשְׁבּוֹן מִישֶׁהוּ אַחֵר. 2. שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּבְּדִיחָה נִבּוּל פֶּה. 3. שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִתּוֹךְ גַּאֲוָה, לְהַרְאוֹת עַל יְדֵי הַבְּדִיחָה שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מֵהַשֵּׁנִי. אוֹ לְחִלּוּפִין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ גַּאֲוָה שֶׁהוּא הַמַּצְחִיק.

וְאָמְרוּ חז”ל: קָשָׁה לֵיצָנוּת, שֶׁתְּחִלָּתוֹ יִסּוּרִין וְסוֹפוֹ כְּלָיָה. כִּי בְּוַדַּאי הָאָדָם מַתְחִיל בְּלֵצָנוּת מֵחֲמַת שֶׁהוּא נִמְצָא בְּיִסּוּרִים, וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לָצֵאת מֵהַדִּכָּאוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּצְחַק מֵאֲחֵרִים תִּהְיֶה לוֹ שִׂמְחָה. אֲבָל מוּבָן שֶׁזּוֹ לֹא הַדֶּרֶךְ, וְיִסּוּרָיו רַק גּוֹבְרִים, כִּי הוּא מֵסִיר מֵעַצְמוֹ הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם וּמְקַבֵּל עֳנָשִׁים חֲמוּרִים עַד שֶׁבָּא לִידֵי כְּלָיָה ר”ל.
אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֶת קְלִפַּת הַלֵּצָנוּת, הֵם לְמַעֲשֶׂה רוֹצְחִים אֲנָשִׁים בַּלֵּצָנוּת שֶׁלָּהֶם, וְשׁוֹבְרִים לָהֶם אֶת הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי, וְכָאן הָיָה נֵס שֶׁהַתָּם הָיָה כָּל כָּךְ חָזָק בַּתְּמִימוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁזֶּה לֹא הִזִּיק לוֹ. כִּי הוּא הֲרֵי הָיָה אָדָם לֹא מֻצְלָח, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מֻצְלָח, הַחֶבְרָה רוֹצַחַת אוֹתוֹ בְּלֵצָנוּת וְאַכְזָרִיּוּת, כִּי מַפִּילִים אוֹתוֹ מִכָּל הָאֱמוּנָה וְהַתְּמִימוּת, עַד שֶׁנּוֹפֵל לִרְדִיפָה עַצְמִית, לְחֹסֶר בִּטָּחוֹן וכד’, וְנִכְנָס לְמַהֲלָךְ שֶׁל כִּשָּׁלוֹן, וְהַכֹּל בִּגְלַל אוֹתוֹ צְחוֹק שֶׁעָשׂוּ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ. לָכֵן אָסוּר בְּתַכְלִית הָאִסּוּר לִצְחֹק עַל אוֹתוֹ אָדָם חַלָּשׁ, כִּי מַה בְּכָךְ שֶׁהוּא חַלָּשׁ לְעֻמַּת אֲחֵרִים, אִם הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ בַּחַיִּים? כָּכָה הַשֵּׁם עָשָׂה אוֹתוֹ: כָּזֶה חַלָּשׁ לְעֻמַּת אֲחֵרִים.

אָדָם שֶׁמְּבַזֶּה אוֹ צוֹחֵק עַל הַבְּרִיּוֹת, מִלְּבַד שֶׁחוֹטֵא בְּחֵטְא נוֹרָא כְּנֶגֶד אוֹתָם שֶׁלּוֹעֵג לָהֶם, עוֹד הוּא עוֹשֶׂה עֲבֵרָה חֲמוּרָה כְּנֶגֶד הַבּוֹרֵא, כִּי הוּא בָּז לְמַעֲשֵׂי יָדָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁמֵּבִיא הרמ”ק בַּסֵּפֶר “תֹּמֶר דְּבוֹרָה”, שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים כֻּלָּם חָכְמַת הַיּוֹצֵר נִמְצֵאת בָּהֶם וּבְוַדַּאי הֵם נִכְבָּדִים מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר וְנִתְעַסֵּק יוֹצֵר הַכֹּל, הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה עַל כֹּל, בִּבְרִיאָתָם. וְאִלּוּ יְבַזֶּה אוֹתָם חָס וְשָׁלוֹם, זֶה נוֹגֵעַ בַּכָּבוֹד שֶׁל מִי שֶׁיָּצַר אוֹתָם, וְזֶה דּוֹמֶה לְצוֹרֵף חָכָם שֶׁעָשָׂה כְּלִי בְּחָכְמָה גְּדוֹלָה וְהֶרְאָה מַעֲשֵׂהוּ לִבְנֵי אָדָם, וְהִתְחִיל אֶחָד מֵהֵם לְגַנּוֹתוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ, כַּמָּה יַגִּיעַ צַעַר אֶל הֶחָכָם הַהוּא מִפְּנֵי שֶׁמְּבַזִּים חָכְמָתוֹ, בִּהְיוֹתָם מְבַזִּים מַעֲשֵׂה יָדָיו, וְאַף הַקָבָּ”ה יֵרַע בְּעֵינָיו אִם יְבַזּוּ שׁוּם בְּרִיָּה מִבְּרִיּוֹתָיו. עכ”ל.

לֵךְ אֶל הָאָמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִּי

כַּאֲשֶׁר רוֹאִים אָדָם עִם חִסָּרוֹן כָּלְשֶׁהוּ, מֻכְרָחִים לָדַעַת שֶׁכָּכָה הַשֵּׁם בָּרָא אוֹתוֹ, עִם כָּזֶה חִסָּרוֹן, וְלָכֵן אָסוּר לִלְעֹג לוֹ חָס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה עִם רַבִּי אֶלְעָזָר:
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִמִּגְדָּל גְּדוֹר מִבֵּית רַבּוֹ, וְהָיָה רָכוּב עַל חֲמוֹר וּמְטַיֵּל עַל שְׂפַת נָהָר, וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְהָיְתָה דַּעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה. נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי! וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ. אָמַר לוֹ: רֵיקָה, כַּמָּה מְכֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ! שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִין כְּמוֹתְךָ? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמֹר לָאָמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִּי כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחֹל לִי! אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹחֵל לְךָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאָמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִּי וֶאֱמֹר לוֹ כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ. הָיָה מְטַיֵּל אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ. יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי רַבִּי, מוֹרִי מוֹרִי! אָמַר לָהֶם: לְמִי אַתֶּם קוֹרִין רַבִּי רַבִּי? אָמְרוּ לוֹ: לְזֶה שֶׁמְּטַיֵּל אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶם: אִם זֶה רַבִּי, אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי. אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, מְחֹל לוֹ, שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הוּא. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן… (תענית כ)