בגן החכמה עמודים 191-192

וְלָכֵן מַה שֶּׁאָמַר הַתָּם: “לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים”, הוּא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר בְּאוֹתָהּ מִדָּה: “לָמָּה לִפֹּל לִכְפִירָה”. כִּי לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים זוֹ כְּפִירָה, מֵאַחַר וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְצָרִיךְ שֶׁשֵּׁם שָׁמַיִם יִהְיֶה שָׁגוּר בְּפִיו, וְלֹא שְׁמָם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, וְשֶׁיִּהְיֶה כָּל דִּבּוּרוֹ רַק מֵהַשֵּׁם, תּוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו.

וְעַל זֶה מוּבָא בַּסֵּפֶר “שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ”: מַהוּ הַסִּימָן לְמִי שֶׁהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי? שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּשְׁמַע מִמֶּנּוּ לָשׁוֹן הָרַע! וּלְפִי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בּוֹ, זֶה מוּבָן מְאֹד, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק, וְכָל יוֹם הוּא מִתְבּוֹדֵד וּמִתְוַדֶּה עַל חֲטָאָיו, אֲזַי הַצַּדִּיק מֵאִיר בּוֹ אֶת הַתַּכְלִית וְאֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וּמִמֵּילָא הוּא חַי אֶת הַיְסוֹד שֶׁל “זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי”, וְלֹא שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ לְהִכָּשֵׁל בְּלָשׁוֹן הָרַע.

וְתֵדַע, שֶׁלְּמַעֲשֶׂה זוֹ הָעֵצָה הָעִקָּרִית שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁמְּלַמֵּד אֶת הָאָדָם: שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו יוֹם אֶחָד בְּלִי שָׁעָה אַחַת הִתְבּוֹדְדוּת לְפָחוֹת, וְצָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּתוֹ לְצַדִּיק, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, נֶחֱשֶׁבֶת לוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּוִדּוּי לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, וְעַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, שֶׁרַק עַל יְדֵי זֶה הָאָדָם יָכוֹל לָדַעַת בְּדִיּוּק מָה הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ וְהַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם.

… הֲלֹא נַתְחִיל לַחֲשֹׁב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּמִנְעָל זֶה מִיָּד לְיָד: הָעוֹר הוּא בְּכָךְ, הַזֶּפֶת וְהַחוּטִים וְכוּ’ – בְּכָךְ, וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה-בְּכָךְ, לַאפְּקִיס (הַמִּלּוּי שֶׁבֵּין הָעוֹרוֹת) – בְּכָךְ; וְעַתָּה אֲנִי מַרְוִיחַ מִיָּד לְיָד עֲשָׂרָה גְּדוֹלִים, וּמָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה מִיָּד לְיָד?! וְהָיָה רַק מָלֵא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד…

הַתָּם שָׂמַח, כִּי הוּא מְחַשֵּׁב אֶת הָרוּחַ שֶׁלּוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: לְשֵׁם מָה הַתָּם עָשָׂה אֶת חֶשְׁבּוֹן הַזֶּה? וְכִי הוּא לֹא יָדַע אַתְּ הָרֶוַח שֶׁלּוֹ, גַּם בְּלִי לַחֲזֹר עַל הַחֶשְׁבּוֹן בִּפְנֵי אִשְׁתוֹ? אֶלָּא, מִכָּאן לוֹמְדִים כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת חַזֵּק בְּדַעְתּוֹ וְלֹא לְתַת לְשׁוּם מַחֲשָׁבָה שֶׁל חֲלִישׁוּת הַדַּעַת לְכִנּוּס אֵלָיו, וְתֵכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁמַּרְגִּישׁ מֻתְקָף עַל יְדֵי מַחְשָׁבוֹת שֶׁל חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְכַד’, וּבַכָּל פַּעַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְלוֹ הַקְטָנָה בְּיוֹתֵר, בֵּין מֵעַצְמוֹ – מִמַּחְשְׁבוֹתָיו, וּבֵין מֵאֲחֵרִים שֶׁמַּחֲלִישִׁים אוֹתוֹ – בַּיּוֹדְעִין וְשֶׁלֹּא בְּיוֹדְעִין, יְחַזֵּק אֶת עָצְמוּ וְיַעֲשֶׂה אֶת הַחֶשְׁבּוֹן הָאֲמִתִּי, וְיִרְאֶה אֶת הַנְּקֻדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֶת הַצְלָחָתוֹ, שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל, יֵשׁ לוֹ רַק רְוַחִים. וְכָךְ יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בְּשִׂמְחָתוֹ ובחדוותו הַגְּדוֹלָה בְּלִי לְהֵחָלֵשׁ כְּהוּא זֶה, וְצָרִיךְ כֹּל אָדָם לִהְיוֹת עירני לְכָךְ.

וְעִקָּר הַחֶשְׁבּוֹן הוּא, שֶׁהָרֶוַח שֶׁל הָאָדָם, הוּא לֹא בְּהַשְׁוָאָה לַאֲחֵרִים, אֶלָּא בְּיַחַס לְעַצְמוֹ בִּלְבַד, וְכָךְ צָרִיךְ כֹּל אָדָם לֶחָזָק אֶת עָצְמוּ, שְׁמִמָּה נַפְשָׁךְ, בַּכָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁעוֹשָׂה בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה, הוּא מַרְוִיחַ הַרְבֵּה מְאֹד, וָאֵם לֹא יַשְׁוֶה אֶת עָצְמוּ לַאֲחֵרִים, הוּא יַרְגִּישׁ הֵיטֵב אֶת הריווח שֶׁלּוֹ, כִּי כֹּל מַה שֶּׁהָאָדָם מֵרָגִישׁ נָחוּת, כְּאֵילוּ שֶׁאֵין לוֹ ריווח, זֶה רַק בִּגְלַל שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים.

הֲלֹא נִתְבּוֹנֵן: אֵילוּ הָיָה אָדָם חַי לְבַדּוֹ בָּעוֹלָם מִן הַסְּתָם הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְגַם אִם הָיָה רוֹצָה לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בְּחַיָּיו, הוּא הָיָה פֹּעַל לְהַגִּיעַ לְשִׁנּוּי הַזֶּה, בְּלִי אוֹתָהּ הַרְגָּשָׁה מרירה “לָמָּה אֲנִי כְּכֹה וְלַשֵּׁנִי יֵשׁ יֻתַּר”, וְזֶה דָּבָר שֶׁמּוּבָן לְכֹל בָּר דַּעַת, שָׁכֹל קִלְקוּל הַשִּׂמְחָה הוּא דַּוְקָא מִמַּה שֶׁהָאָדָם מַשְׁוֶה עָצְמוּ לַאֲחֵרִים, וְזֶה בִּגְלַל שֶׁהוּא חַי בַּכְּפִירָה שֶׁהוּא קוֹבֵעַ לְעַצְמוֹ אַתְּ הַחַיִּים שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן יֵשׁ לוֹ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, כִּי הוּא חוֹשֵׁב שָׁמָּה שֶׁיֵּשׁ לַשֵּׁנִי, זֶה הוּא הִשִּׂיג בְּכֹחוֹ, וְהָעֻבְדָּה שֶׁלּוֹ עָצְמוּ יֵשׁ פָּחוֹת, זֶה בִּגְלַל שֶׁהוּא נָחוּת וְלֹא יוצלח אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל וְכַד’. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲמֻנֶּה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַקּוֹבֵעַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה יִּהְיֶה לוֹ, וְלָכֵן הוּא לֹא רוֹאֶה בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא אַךְ וְרַק אַתְּ הַבּוֹרֵא הַמַּשְׁגִּיחַ עָלָיו וּמֵטִיב לוֹ בְּאֹפֶן הַמְּדֻיָּק שֶׁאָכֵן טוֹב לוֹ.