רפיון ידיים ופזיזות הן שתי קצוות של תופעה אחת. היצר שגורם לנו להתעצל, הוא אותו אחד שמשכנע אותנו בהזדמנות אחרת לדחוק את השעה. העצלות היא התמקמות בגבולות האנוכיות והגאווה. דחיקת השעה היא שאיפה להיות כל יכול וכל יודע, וזוהי האנוכיות בקוטב השני של התופעה. המתכון הנכון הוא המתנה סבלנית מתוך זריזות וציפייה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור