בונים עולם חדש

תבחר דבר אחד בלבד

אתם מכירים את ההרגשה שאתם כל כך מתוסכלים מהמציאות עד שהייתם רוצים להרוס הכול ולהתחיל מהתחלה? ישנן שכונות בירושלים שבנויות בצורה כל כך מזעזעת עד שנראה שאין שום סיכוי להתאים אותן לחיים שלנו היום, והפתרון היחיד הנראה באופק הוא פשוט לפרק את השכונה ולבנות אותה מחדש.

לפעמים זה פרויקט שאתה עובד עליו והסתבך לך, יצירה שאתה משקיע בה. לפעמים זה ממש כל החיים שלך. היית רוצה לפרק את הכול ולהתחיל מהתחלה ולא לחזור על הטעויות לאור כל מה שאתה יודע היום. ולפעמים זה כל העולם כולו. אתה מרגיש שאין תיקון למציאות, וצריכים כביכול להרוס את הכול ולבנות מההתחלה.

הבעיה היא שגם כאשר אתם בונים דברים מחדש, אתם לא יכולים להבטיח שלא תחזרו על אותן טעויות…

אבל נניח שהייתם יכולים לבנות את העולם מחדש, והייתם יכולים לבחור דבר אחד בלבד שבוודאי יהיה מתוקן בעולם – במה הייתם בוחרים? מהו הדבר החשוב ביותר לקיום העולם, לחיים של כל האנושות ולחיים האישיים של כל אחד ואחד?

תחשבו על זה…

הבחירה של בורא עולם

האמת היא שלא צריכים לחשוב יותר מידי. בורא עולם כבר גילה לנו את התשובה. הוא עשה את זה בעצמו. הבורא ראה עולם מקולקל הרס אותו ובנה אותו מחדש. וכשהוא בנה עולם חדש הייתה לו רק דרישה אחת:

נאמנות!

אֵמוּן זה הסוד של קיום העולם.

להיות נאמן, איש לאשתו ואישה לבעלה.

אפילו מבעלי החיים דרש הבורא נאמנות. גם על בעלי החיים כתוב “איש ואשתו”: “מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שניים איש ואשתו” – זו לשון ייחודית וחריגה מאוד לקרוא לבעלי חיים “איש ואשתו”.

ונכון שבעלי חיים לא נדרשים לנאמנות, אבל כשבונים עולם חדש, ה’ יתברך רוצה לבנות את העולם אך ורק עם אלה שלא פגמו בנאמנות שלהם ולא השחיתו את דרכם כמו שאומר רש”י. זה תנאי הסף לעולם החדש, כדי שיהיה כאן סיכוי לאיזושהי מציאות מתוקנת.

אם אתה לא מרוצה מהחיים שלך, אתה לא חייב להרוס ולבנות אותם מחדש. אתה יכול לשקם אותם, אם רק תחזיר את הנאמנות לחיים שלך, אם רק תהיה נאמן באמת לאשתך, ואם רק תהיי נאמנת באמת לבעלך. התורה שייכת רק לעם ישראל, אבל נושא הנאמנות הוא נושא אוניברסלי, אפילו בני נוח נאסרו באשת איש, כי פגיעה בנאמנות זה לא תורה, אלא זה קיום העולם.

גם אם לא הייתה תורה ולא היו מצוות, היושר הפנימי מחייב את האדם לשמור על הנאמנות שלו. אנחנו רואים, לצערנו הרב, שככל שנושא הנאמנות נשחק ונהרס – כל החברה כולה סובלת, מתפרקת, חולה, מאבדת כיוון, לא יודעים מי אויב ומי אוהב, מה טוב ומה רע, מאבדים את הצפון…

לתת את הנשמה ואת הלב

הנאמנות מחייבת אותְךָ לשמור על העיניים. נשים, גם כאלה שאינן שומרות תורה ומצוות, מספרות לאשתי כמה זה כואב להן לראות את הבעל מסתכל על נשים אחרות. לא רק קשר אסור בפועל – נקרא פגם, אלא גם אם אתה נותן את הלב שלך ואת האהבה שלך ואת תשומת הלב שלך למישהי אחרת – גם זו פגיעה אנושה בנאמנות, כי העיקר של הנאמנות היא הנאמנות והמחויבות הפנימית, האהבה, הלב.

והנאמנות מחייבת אותָךְ לשמור על הצניעות, לא רק בבגדים, אלא גם בדיבור, גם בבישום, גם בהתנהגות. תשמרי את עצמך לבעלך בלבד. אל תמכרי את הדבר היקר ביותר שהוא הנאמנות שלך – בזול, בשביל קצת תשומת לב, בשביל קצת יחס, בשביל הדמיון שמישהו מתסכל…

ולא מדובר רק בנשואים, אלא גם ברווקים. גם אם אתה רווק, אפילו אם אתה בחור צעיר – הרי יש לך בת זוג שמחכה לך בעתו ובזמנו. שמור את האהבה שלך ואת הלב שלך לבת הזוג שלך. וגם אם את רווקה – הרי יש לך בן זוג שמחכה לך, תשמרי על עצמך אך ורק לבן הזוג הזה.

וכאשר שומרים על הנאמנות עוד בימי הנעורים – זוכים להקים את הבית במהירות. מדוע? כי הוא שמר אמונים לבת זוגו והיא שמרה אמונים לו – הנאמנות שלהם שלימה ולכן הם מוצאים בקלי קלות את הזוגיות שלהם. הבית שלהם בנוי ובריא ושלם.

אבל כאשר הוא פוגם והיא פוגמת – אין נאמנות, וכשאין נאמנות הכול רעוע והם הולכים ומתרחקים זו מזו, נבנות ביניהם חומות וקשה להם מאוד למצוא זה את זו, וכל שכן לשמור על הקשר שביניהם לאורך ימים ושנים.

וכל שכן אם אתם נשואים, כאמור. אל תפזר את האהבה שלך, היא שייכת לאשתך. וגם את – אַל תחפשי יחס משום אדם, רק מבעלך. היושר מחייב את זה.

נאמנות היא סוד השמחה

בשבוע שעבר דיברנו על האהבה שבין איש לאשתו שהיא אבן היסוד של העולם, ושוב אנחנו רואים זאת בפרשה שלנו. עולם מוצלח זה עולם שבו בני זוג הם החברים הטובים ביותר, “רעים האהובים”.

וזה מה שאנחנו מברכים את החתן והכלה תחת החופה: “שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם”.

הזוג הקדוש הם רעים אהובים, אהבה שלא קיימת בשום מקום אחר וכלפי שום אדם אחר, והם גם רעים – החברים הטובים ביותר והקרובים ביותר, ואין כזו חברות בעולם.

אבל זה לא מספיק. כי נשאלת השאלה: מדוע צריך לכתוב “כשמחך יצירך וכו'” תברך אותם “שמח תשמח רעים האהובים” וזהו, בשביל מה צריכים דוגמאות והמחשות?

אלא שזה חלק בלתי נפרד מהברכה. אדם וחווה בגן עדן היו יחידים בעולם. לא הייתה שום אישה חוץ מחווה ולא היה שום איש חוץ מאדם.

השמחה המושלמת תלויה בכך שאין בחיים שלכם אף אחד אחר.

וגם היום שהעולם מונה מיליארדים של בני אדם, אנשים ונשים – זוג שרוצה שמחה אמתית חייב לחיות כמו אדם וחווה בגן עדן. אתה צריך לדעת שאין שום אישה, אל תראה שום אישה, שום אישה לא קיימת עבורך. אתה מכיר אישה אחת בכל העולם הזה – את אשתך. ואת צריכה לדעת שאין שום גבר, אף אחד לא יכול לתת לך חום ואהבה, אף אחד לא יכול לחמוד אותך או להסתכל עלייך. יש רק אחד בעולם, בעלך.

וכמובן, זה אומר שאסור להשוות את בן הזוג לאף אחד ולאף אחת. אם לא קיים אף גבר ואם לא קיימת אף אישה – אין מה להשוות את בן הזוג שלכם לאף אחד אחר. אין מקום להשוואה, כי אין כלום. כי שמחה אמתית זו רק השמחה של השמח בחלקו. ורק כאשר אתה לא משווה – אתה יכול לשמוח בחלקך באמת.

יוצא שהנאמנות מביאה שמחה אמתית ועמוקה!

וזו ההתחלה של התורה. התורה מתחילה בבניין העולם בזוגיות, ב”פרו ורבו” שזה אומר ילדים טובים שנולדים אך ורק להורים נאמנים שיש ביניהם מערכת יחסים בריאה וקדושה, כמובא בספר החינוך. וזו ההתחלה של העבודה שלנו להיות נאמנים ולשמור על הלכות הברית והצניעות. וזה השער לקיום העולם וללימוד ולקיום כל התורה כולה.