מפנקסו של יועץ זוגי: המהפכה שבטיפול!

האולם הבני ברקי היה מלא מפה [-‘מנייעס’], לפה [-‘מנייעס’], השבת הייתה ה’שבת- חתן’ של הבחור החשוב, נוח נ”י, ורעייתו הטריה- חפציבה. מה אומר לכם קוראים יקרים? אמרתי ה’בחור החשוב’? לא, לא דייקתי. לפי ‘הספדי’- הדרשנים, הרי שהחתן שלנו, מינימום ה’חפץ חיים’ של הדור הבא, בעוד הכלה כמובן, מתעתדת להיות כסוליקה הצדקת. אז מי סיפר לכם על ירידת הדורות? ממש יד ההשגחה איך שזיווגו את התכשיט והתכשיטה אל פונדק אחד. ואז בזה אחר זה, עולים ‘הרב לאו’ ו’הרב אזרחי’ של הדור הבא, ומרביצים מערכה שלימה. מהם, המחלקים ‘עצות זהב’, [‘הלא מה אישה צריכה?! שיעניקו לה’! (וואלה). אגב, תשימו לב, תמיד כשהדרשן אומר: ‘שיעניקו לה’, הוא עושה עם הידיים תנועה מעגלית כלפי חוץ.] מהם, המייסדים את יסוד היסודות עליהם הבית היהודי מושתת, ומהם המסבירים בקצרה [רק 12 דקות.] את המזמור ‘אשת חיל’, ואיך הוא נכתב ‘בול’ על הכלה, ועוד ועוד.

אגב, כל פעם אני מתפעם איך אף אחד מהם לא התכונן לדבר, ולא הכין- כפי שהם מעידים בתחילת הדרשה [אז איך זה שהוא מוציא באמצע, דף מהכיס ומצטט?! לאלוקים פתרונים]. איזה חסד ה’ שאף אחד לא התכונן לדבר, תארו לכם שהיו גם ת’דרשנים שהתכוננו לדבר.

אמנם אותי לימדו לעשות מלימון לימונדה, אך כיון שאין לי כ”כ הרבה בקבוקים, החלטתי לעשות מהלימונדה לישונדה, ולחטוף לי, תנומה קלה. כידוע, בקורסי המרצים, מציעים לנואם המתחיל לנאום בתחילה אל מול ספסלים ריקים. חשבתי אולי שההסבר הוא שיתרגלו לכך- שלפעמים הם ידברו.. לספסלים. בקיצור – לא כ”כ קצר, לאחר הדרשן החמישי, עלה גיס החתן. אני שכבר הייתי שבע שינה, הקשבתי בעירנות יתירה- לתדהמת הדרשן- כי הנה מצא את הצדיק בסדום. וכה אמר: חז”ל במסכת יבמות [סג’] אומרים שהיו שואלים בארץ ישראל את החתן לאחר חתונתו, ‘מצא’ או ‘מוצא’? בעוד כוונתם, האם זכה ונתקיים בו הפסוק- ‘מצא אישה מצא טוב’, או ח”ו להיפך, הפסוק- ‘מוצא אני את האישה מר ממוות’, [אגב, תיאור זה- של נישואין כושלים כ’מר ממוות’ תמיד מחזק אותי בענין ה’שליחות’ שביעוץ הזוגי, שכן איני מכיר עוד בעיה שהגדירוה חז”ל כ’מרה ממוות’. זאת ועוד- שמוות הינו רגעי, בעוד הנישואים המאתגרים המרים ממוות, נמשכים ונמשכים, ועל כן מסקנתי היא: כי היעוץ הזוגי חשוב יותר מהצלת נפשות.] ושאל הדרשן: מה עם איסור לשון הרע? הכיצד יענה שאשתו מרה ממוות? וענה: כשהאישה מתנהגת בדמות ‘מר ממוות’ זה אומר- ו’משקף’ עליו- על הבעל. כלומר משהו בו, מניע אותה לכך, קבע הדרשן.

מסר דומה מאוד נמצא בפסוק ‘ויאמר ה’ אלוקים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו‘ [בראשית ב’, יח’] ונשאלת השאלה המתבקשת: עזר או כנגדו? רבות הפרשנויות על כך, אך אחד הטובים בעיניי הוא, ש’כנגדו’ גם מתפרש ממולו, כדוגמת הפסוק במעמד הר סיני- ‘ויחן שם ישראל כנגד ההר’ [שמות יט’, ב’] שפירושו מול ההר. כלומר האישה בתפקידה, מולו של הבעל- היא המראה שלו- היא משקפת אותו בהתנהגותה, וזהו ה’עזר’. כלומר ה’עזר’ הוא, שלהתפתחות ולצמיחה של הבעל ישנה האישה שתשקף לו את מצבו העדכני. [אגב, ה’עוזר’ אינו בהכרח נספח וטפל לנעזר, אדרבה העוזר הינו בעמדת כוח- לעזור, כפי שאנו אומרים ‘בעזרת ה”]. אתה תפיץ אור- היא תפיץ חזרה. אתה להיפך ח”ו- היא גם ח”ו. אם היא ‘כלאפטע’ מישהו דואג ‘לכלפטעת’ [וואי, כמה זמן לקח לי לכתוב את המילה הזו.] אותה. אם תרצו אין אישה רעה, יש אישה שרע לה.

יסוד הדברים הנ”ל הינם בעצם הבסיס לשיטת ה’טיפול המערכתי’. [הנקרא גם: ה’טיפול המבני’, הטיפול ה’משפחתי’.] אחד מהתאורטיקנים הגדולים של הטיפול המערכתי היה יהודי ארגנטינאי- אמריקאי בשם סלוואדור מינושין [1921 – 2017 ], יסוד שיטת הטיפול- כפי העולה בספרו ‘משפחות ותרפיה משפחתית’ [פרק 1] הוא כך: ראשית הטיפול המערכתי יושב על ההנחה כי אישיות האדם בנויה ממרכיבים פנימיים וחיצוניים של האדם, כלומר נפש האדם אינה רק המרכיבים הפנימיים של האדם איתם נולד, אלא גם ההקשרים והנסיבות הסובבים אותו- כולל בני משפחתו וחברתו, הינם חלק מ[עיצוב]אישיותו. [כמובן שגם הוא, מלבד היותו נפעל על ידם, גם פועל עליהם באותה מידה- שכן גם הוא ההקשר שלהם.] על כן נמצאה דרך חדשה למטפל, לשינוי אישיותו הדואבת של האדם, והיא, על ידי שינוי ההקשרים והנסיבות שלו.

המטפל בשיטה זו ראשית צריך להזמין לקליניקה את כל ההקשרים, כמובן את בן הזוג ופעמים גם את יתר בני המשפחה. המטפל ממקד את סקרנותו בדבר ההקשרים, ולאו דווקא בתוך עולמו הפנימי של היחיד ובכך מזהה אותם. ולאחר מיכן הוא פועל בטכניקות מגוונות לשינוי ההקשרים והמעמדות, ובכך משנה את אישיות היחיד. 

טוביה וצפיחית [בדויים, אלא מה? אתם לא באמת מכירים זוג עם שמות זהים.] הגיעו אליי לרגל התפרצויות זעם מכיוונה של צפיחית כלפי טוביה, עד כדי שריטות.. תוך כדי פגישה או שתיים, אני ‘עולה’ על כך שמבניותה של הזוגיות בניהם אינה של ‘בעל ואישה’ אלא של ‘אבא וילדה’. דפוס זה התבטא בכך שבמשך כל הפגישה, הוא נוטה להסבירה, ומאידך- היא פונה אליו שיסבירה. שכיח היה שמדי פעם היא פונה לבעלה תוך כדי שמדברת עימי, ומפטירה לו בחצי יאוש: ‘איך אומרים’?… כמבקשת שוב סיוע מבעלה. בנוסף, טוביה מצדיק אותה ו’מבין’ אותה, יותר מדיי, באומרו- די בתחילת ההיכרות בינינו: ‘צפיחית צודקת בזעם שלה, אני לא בסדר’. כלומר הוא גם ‘אבא’ וגם סוג של פסיכולוג שלה, והיא ה’ילדה הקטנה’ המתקבלת על ‘אביה’ בכל מצב.

אני נוטה להסיק שהיא מרשה לעצמה להיות ‘כעסנית’ ומתפרצת, בגלל שיש לה ‘אבא’ שיקבל אותה בכל מצב. כלומר ‘אישיותה’ כ’מתפרצת’ בנויה מההקשר והנסיבות- שיש לה ‘אבא’ לצידה.

כשאני ‘מסתקרן’ בנוגע לחייה ה’אזרחיים’ של צפיחית, אני שומע שהיא עובדת עם קשישים ויודעת בחיים המקבילים לזוגיות, דווקא כן להקשיב ולתמוך בהם. בנוסף סיפרה לי כיצד קיבלה בשוויון נפש את גירושי הוריה, ללא איבוד עשתונות ולא ‘נפלה מהכיסא’.

ואז אני בפגישה הבאה, אומר להם ‘ראי, איני ‘נופל מהכיסא’ מכך שלא ‘נפלת מהכיסא’ בגירושי הורייך, אני דווקא חושב שיש לך שליטה עצמית, ושוויון נפש. פיזור הנפש וההתפרצות קורים לך מול טוביה. משהו בטוביה מאפשר לך זאת’! ואז טוביה מתערב ו’מתקף’ את דבריי: ‘נכון, היא אומרת לי לא פעם, שהיא יודעת שכל מה שהיא תעשה לי, יתקבל אצלי בהסכמה, והשלמה’.

ואז אני פורס בפניהם את ‘משחק התפקידים’ ומבניותה של המשפחה בעיניי, קרי: ‘אבא וילדה’, ומדגים שישנה סיטואציה מוכרת לי שהאחד מרבה להסביר את השנייה כמו אצלם, והוא כשאבא הולך עם ילדתו לרופא למשל. בקיצור הבנתם.

המדהים היה, לראות כבר באותה פגישה איך שטוביה לפתע נהפך לסוג של נתמך על ידה, ומתחיל לאבד את בטחונו וסמכותו האבהית, והיא מאידך, מתחילה להסביר אותו. בהמשך הפגישות, צפיחית מדווחת שההתפרצויות ירדו כמעט לרמת אפס.

האמת היא, כמי שכתב עבודה בתחום, אני יודע להצביע על כי יחסי גומלין אלה בין הסביבה- הנסיבות- ההקשרים, לבין אישיות היחיד, כלומר השפעת אלה על זה ולהיפך, אנו מוצאים בחז”ל בכמה מקומות, ונביא שניים מהם: הראשון מצביע על השפעת ההקשרים על היחיד, והשני להיפך- השפעת היחיד על ההקשרים.

ובכן השפעת ההקשרים על היחיד אנו מוצאים בקביעת חז”ל [במסכת קידושין נו’]: ‘לא עכברא גנב אלא חורא גנב’, כלומר לא העכבר גנב אלא החור שמאפשר לו לגנוב. דהיינו שוב, ההקשרים בונים את אישיותו ה’גנבת’. והשפעתו של היחיד על ההקשרים מצינו במה ששנינו במדרש [תנחומא, ויקרא ד’, (הוצאת בובר).] שכל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו.

לסיכום: על כל בן זוג לחשוב מה בי- כהקשר ונסיבות, מאפשר לבן זוגי להיות אישיות מאתגרת עבורי, ושמא על ידי שינוי שלי, ישתנו ההקשרים, הנסיבות, הסביבה, של בן זוגי, וממילא גם אישיותו. ומאידך כשאני אישיות בעייתית, איני ראוי להלקאה עצמית שכן אין האחריות כולה אצלי, אלא משהו בבן זוגי מאפשר לי זאת.

וכן להיפך כשבן זוגי משביע רצון, זה אומר עליי- ההקשר שלו- שמשהו בי מאפשר לו זאת, ועל כן יש לי את הכבוד והזכות, לטפוח לעצמי על ה-שכם. ומאידך כשאני אישיות משביעת רצון, משהו בבן זוגי מאפשר לי זאת, נא לטפוח לו על ה-שכם.

ו’הכי חשוב’- זכרו: אם הרגשתם חכמים בקריאת מאמר זה, זה פשוט בגלל שמישהו החכים אתכם..  

הכותב, רפי כהן, הינו יועץ זוגי מוסמך, שסיים בהצטיינות את לימודיו וקיבל המלצה נדירה מהמנהל האקדמי. מיזה מספר שנים הוא מקיים ‘גמ”ח יעוץ זוגי’ – על ידו כבר נהנו, עשרות זוגות. [בטלפון ובמייל חינם.] – REFAELC37@GMAIL.COM טלפון: 0527110512.