בגן החכמה עמודים 281-282

פֶּרֶק שְׁמִינִי
הֶחָכָם הוֹלֵךְ לְאִבּוּד

וְהֶחָכָם הַנַּ”ל, כְּשֶׁבָּא אֵלָיו הָאִגֶּרֶת מֵהַמֶּלֶךְ כַּנַּ”ל, הֵשִׁיב לְהֶחָכָם שֶׁהֱבִיאָהּ: הַמְתֵּן וְלִין פֹּה, וּנְדַבֵּר וְנִתְיַשֵּׁב…

כַּאֲשֶׁר הֶחָכָם מְקַבֵּל אֶת אִגֶּרֶת הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּהּ הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ לָבוֹא אֵלָיו, הוּא אֵינוֹ אָץ לְקַיֵּם אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא בּוֹחֵר לְהַמְתִּין, וְלָלוּן, וּלְדַבֵּר, וּלְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ וכו’ – וְזֶהוּ פְּגָם עָצוּם בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. כִּי אַף שֶׁבְּוַדַּאי חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁהָאָדָם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשָׂיו בְּבֶהָלָה וּבִפְזִיזוּת וּבְלֹא יִשּׁוּב הַדַּעַת, אַךְ צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁאוֹתוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת – שֶׁבֶּאֱמֶת חָשׁוּב מְאֹד לַעֲשׂוֹתוֹ, עַל כָּל דָּבָר בַּחַיִּים – שַׁיָּךְ רַק בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא כְּתוּבִים בְּפֵרוּשׁ, וְשֶׁאֵינָם בְּרוּרִים לָאָדָם כָּל צָרְכָּם, וְשָׁם הַיֵּצֶר הָרַע מַכְנִיס בָּאָדָם סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים, וְאֵינוֹ מַנִּיח לוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כָּרָאוּי. בְּאוֹתָם הַדְּבָרִים צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה כְּדֵי לִלְמֹד וּלְבָרֵר הֵיטֵב מָה הִיא הָאֱמֶת, וּלְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת, וּלְיַשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב, שֶׁכָּךְ וְכָךְ הוּא רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְכָךְ וְכָךְ צְרִיכִים לִנְהֹג וכו’, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בַּסֵּפֶר “בְּגַן הַגַּעְגּוּעִים”.

אֲבָל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ כְּבָר גִּלָּה בְּפֵרוּשׁ אֶת רְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּתוּבָה הֲלָכָה מְפֹרֶשֶׁת, אוֹ שֶׁהָאָדָם קִבֵּל הַנְהָגָה מְפֹרֶשֶׁת מֵרַבּוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה, וְכָל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ קוֹרֵא לוֹ, זֶהוּ פְּגָם גָּדוֹל מְאֹד לְהִתְמַהְמֵהַ, וְכָל שֶׁכֵּן לְנַסּוֹת וְלַחֲקֹר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, אִם כָּךְ הִיא הָאֱמֶת אוֹ לֹא ח”ו, שֶׁנִּמְצָא מְפַקְפֵּק בְּמַלְכוּתוֹ. לָכֵן, אוֹתָהּ הִתְמַהְמְהוּת שֶׁל הֶחָכָם הִיא פְּגָם עָצוּם, וַחֲצִיפוּת גַּסָּה.

לְדֻגְמָא: כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁכִּים וְלָקוּם בַּבֹּקֶר, כִּי הַשְּׁכִינָה מְחַכָּה לָאָדָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁיָּבוֹא לְהִתְפַּלֵּל. לָכֵן, בָּרוּר שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר מֻקְדָּם וְלָקוּם בִּזְרִיזוּת וְלָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא לָאָדָם לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכָאן לֹא שַׁיָּךְ שֶׁיַּמְתִּין הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ, אִם לָקוּם אוֹ לֹא לָקוּם… אֶלָּא מִיָּד כְּשֶׁפּוֹקֵחַ אֶת עֵינָיו, יֵדַע בְּבֵרוּר: צָרִיךְ לָקוּם! הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא לִי!

וְגַם אִם תַּאֲוַת הַשֵּׁנָה מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיּוֹדֶה עַל הָאֱמֶת: יֵשׁ לִי תַּאֲוָה, לָכֵן אֲנִי מַמְשִׁיךְ לִישֹׁן. אֲבָל לֹא יְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא יַמְצִיא תֵּרוּצִים, שֶׁכָּךְ הִיא הָאֱמֶת, שֶׁזּוֹ מִצְוָה לִישֹׁן עַד מְאֻחָר וכד’, וְלֹא יַעֲשֶׂה חָכְמוֹת כְּלָל, כְּאִלּוּ הַהַחְלָטָה שֶׁלּוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִישֹׁן הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת, אֶלָּא יַגִּיד: יֵשׁ לִי תַּאֲוָה לִישֹׁן. נְקֻדָּה. וִיבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ.

וְכֵן הוּא בִּדְבָרִים שֶׁהָאָדָם כְּבָר בֵּרֵר לְעַצְמוֹ מָה רְצוֹן הַשֵּׁם בַּדָּבָר הַזֶּה, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמַע שִׁעוּרִים מֵרַבּוֹ, וְיִשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ וכו’, אָסוּר שֶׁיִּתְמַהְמַהּ בְּקִיּוּם הַדְּבָרִים, אֶלָּא יֵדַע: כָּךְ הַשֵּׁם רוֹצֶה. כִּי כָּל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם, וְהַסְּפֵקוֹת וְהַחֲקִירוֹת וכו’, הֵם סְתָם סִבּוּךְ נַפְשִׁי, וְצָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא מֵהַסִּבּוּךְ הַנַּפְשִׁי הַזֶּה, וְיַפְסִיק לְהִתְבַּלְבֵּל כָּל פַּעַם וְלַחֲשֹׁב וְלִשְׁאֹל כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ: מָה הָאֱמֶת? אֶלָּא יִנְהַג כְּפִי הָאֱמֶת שֶׁכְּבָר בֵּרֵר לוֹ, בְּלִי שׁוּם סְפֵקוֹת. וְיִהְיֶה יָשִׁיר וְעִנְיָנִי: כָּךְ הָאֱמֶת. כָּךְ צְרִיכִים לִנְהֹג – בְּלִי חָכְמוֹת וּבְלִי בִּלְבּוּלִים.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר: זְרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת. הַזְּרִיזוּת הִיא שֶׁמְּגַלָּה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, אִם לִבּוֹ שָׁלֵם עִם אֱלוֹקָיו, שֶׁלָּכֵן הוּא שָׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם. כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, זֶה סִימָן שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם לֵאלֹקָיו.

לָכֵן, הַזְּרִיזוּת הִיא יְסוֹד חָשׁוּב בְּכָל מָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לִנְהֹג כָּבוֹד. כְּגוֹן: בְּקִיּוּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם – בְּרֶגַע שֶׁהָאָב אוֹ הָאֵם מְבַקְּשִׁים דְּבַר מָה מִיַּלְדָּם, הוּא חַיָּב לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנָם בִּזְרִיזוּת, וְאִם יִתְעַצֵּל וְיִתְמַהְמַהּ, בָּזֶה הוּא פּוֹגֵם בִּכְבוֹדָם. וְכֵן כַּאֲשֶׁר הָרַב מְבַקֵּשׁ דָּבָר מְסֻיָּם, צְרִיכִים תַּלְמִידָיו לְקַיֵּם אֶת דְּבָרָיו בִּזְרִיזוּת, וְלֹא שַׁיָּךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ קֹדֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת.