בגן החכמה עמודים 257-258
הגן היומי בגן החכמה עמודים 257-258: עַל כָּל פָּנִים, מֵאַחַר וְהוֹצִיא דְּבָרִים אֵלּוּ מִפִּיו בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן מְלֵאִים, עַתָּה אָנוּ נִרְאֶה שֶׁהוּא יְקַבֵּל...
עַל כָּל פָּנִים, מֵאַחַר וְהוֹצִיא דְּבָרִים אֵלּוּ מִפִּיו בֶּאֱמוּנָה וּבְבִטָּחוֹן מְלֵאִים, עַתָּה אָנוּ נִרְאֶה שֶׁהוּא יְקַבֵּל מַהֵר מְאֹד חָכְמָה עֲצוּמָה וַאֲמִתִּית. חָכְמָה פְּנִימִית שֶׁלֹּא בָּאָה בְּתוֹר תַּכְלִית, אֶלָּא כְּפֹעַל יוֹצֵא מֵעֲבוֹדָתוֹ הָאֲמִתִּית עַל מִדַּת הַתְּמִימוּת. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה קְנִיּוֹת בַּשּׁוּק, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת לַמִּצְרָכִים שֶׁקָּנָה – בְּחִנָּם, כָּךְ מִי שֶׁמַּשְׁקִיעַ אֶת כֹּחוֹתָיו לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם, הוּא מְקַבֵּל אֶת כָּל הַחָכְמוֹת כֻּלָּן בְּחִנָּם…
וְשָׂחַק הֶחָכָם מִמֶּנּוּ מְאֹד…
הַתְּכוּנָה הַקְּבוּעָה שֶׁל הֶחָכָם לְזַלְזֵל בְּכָל דָּבָר וְלִצְחֹק מֵאֲנָשִׁים, חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ. כָּל שִׂמְחָתוֹ הִיא שִׂמְחָה שֶׁל לֵצָנוּת, לִלְעֹג לַאֲחֵרִים, לְהִתְגָּאוֹת עֲלֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה. הוּא פָּשׁוּט מְבַטֵּל אֶת כֻּלָּם. וְאַף שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מִמֶּנּוּ, הוּא מְבַטֵּל אוֹתָם בְּלִבּוֹ וְצוֹחֵק עֲלֵיהֶם. אֵין לוֹ לֶחָכָם שׁוּם שִׂמְחָה פְּנִימִית מִשֶּׁל עַצְמוֹ. הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לִשְׂמֹחַ בְּמָה שֶׁהוּא, אֶלָּא מְנַסֶּה לְבַסֵּס אֶת שִׂמְחָתוֹ עַל חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים; שֶׁהַשֵּׁנִי טִפֵּשׁ, שֶׁהַשֵּׁנִי טוֹעֶה. וְכַמּוּבָן שֶׁאֵין זוֹ שִׂמְחָה כְּלָל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת ב): וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה… כִּי זוֹ אֵינָהּ שִׂמְחָה שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ “טוֹב לִי”, אֶלָּא שִׂמְחָה שֶׁמַּרְגִּישׁ “אֲנִי יוֹתֵר טוֹב מִמְּךָ”, וּבָרוּר שֶׁהַרְגָּשָׁה כָּזֹאת אֵינָהּ שִׂמְחָה כְּלָל, אַדְּרַבָּה, אֵין דָּבָר יוֹתֵר מַר מֵהַהַרְגָּשָׁה הַזּוֹ, הַמַּרְאָה עַל אֻמְלָלוּת נוֹרָאָה, וְעַל זֶה אוֹמְרִים: צוֹחֵק מִי שֶׁצּוֹחֵק אַחֲרוֹן…
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור