בגן החכמה עמודים 307-308

וְדַע, שֶׁהַגַּאֲוָה הַזּוֹ, לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מִכֻּלָּם, קַיֶּמֶת גַּם בְּקֶרֶב לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁכָּל חַיּוּתָם הִיא רַק כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁהֵם מַשִּׂיגִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, צַדִּיקִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם וכד’. וְגַם הֵם לֹא נֶהֱנִים לְעוֹלָם מֵעֶצֶם הַהַשָּׂגָה, שֶׁמַּשִּׂיגִים אֶת הַשֵּׁם, וְשֶׁמַּכִּירִים אֶת הַשֵּׁם, כִּי בֶּאֱמֶת הֵם לֹא מַכִּירִים אֶת הַשֵּׁם, מֵאַחַר וְהֵם אֵינָם לוֹמְדִים אֶת הַתּוֹרָה עַל מְנַת לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם, וְהֵם מֻכְרָחִים כָּל הַזְּמַן לְהַמְשִׁיךְ לְהוֹכִיחַ שֶׁהֵם יוֹתֵר טוֹבִים מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּינוּ בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן (קעא), עַל הַפָּסוּק: “וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם.”  (דניאל י”ב):

“עַל יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר שֵׂכֶל חָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה נוֹדָע עַד עַתָּה, עַל יְדֵי זֶה “וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ”, אַךְ “אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם”, כִּי “צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם” (הושע י”ד), שֶׁעוֹבְדִין עִם זֶה הַשֵּׂכֶל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם”, שֶׁאֵינָם עוֹבְדִים בְּזֶה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁעַל יְדֵי זֶה הֵם מְבַזִּין וּמְחָרְפִין אֶת הָעוֹלָם, עַל שֶׁהֵם יוֹדְעִין מִזֶּה הַשֵּׂכֶל הֶחָדָשׁ, וְהָעוֹלָם אֵינָם יוֹדְעִין מִזֶּה. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי “לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם”, הַיְנוּ לְחָרֵף וּלְבַזּוֹת הָעוֹלָם, כִּי אֵינָם מִשְׁתַּמְּשִׁין עִם זֶה הַשֵּׂכֶל הֶחָדָשׁ, רַק לְבַזּוֹת וּלְחָרֵף הָעוֹלָם, עַל יְדֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִין מִזֶּה וְהָעוֹלָם הֵם רֵיקִים וַחֲסֵרִים מִזֶּה.”

כִּי עִקַּר הַתַּכְלִית מִכָּל הַשָּׂגָה שֶׁמַּשִּׂיגִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִיא רַק לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם עִם זוֹ הַהַשָּׂגָה; לִחְיוֹת עִם הַהַשָּׂגָה; לְהָאִיר אֶת הַחַיִּים עִם הַהַשָּׂגָה; כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּסִפְרֵי רַבֵּינוּ, שֶׁהַשָּׂגַת שֵׂכֶל אֲמִתִּי יְכוֹלָה לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם בְּלִי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. לָכֵן אָדָם שֶׁבֶּאֱמֶת מַשִּׂיג דַּעַת, הוּא תָּמִיד שָׂמֵחַ, וְחַי עִם הַהַשָּׂגָה שֶׁהִשִּׂיג, וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה לְהַשִּׂיג עוֹד וְעוֹד הַשָּׂגוֹת, וְנוֹסָפִים לוֹ חַיּוּת וְשִׂמְחָה מִיּוֹם לְיוֹם. הוּא לֹא מַשְׁוֶה עַצְמוֹ עִם אַף אֶחָד, וּבִכְלָל לֹא רוֹאֶה בְּנֵי אָדָם, וְלֹא אִכְפַּת לוֹ אִם הִשִּׂיגוּ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, וְגַם לֹא אִכְפַּת לוֹ אִם מַסְכִּימִים אִתּוֹ אוֹ לֹא; אִם מְבִינִים אוֹתוֹ אוֹ לֹא; אִם צוֹחֲקִים עָלָיו אוֹ מְכַבְּדִים אוֹתוֹ וכו’. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ מְבַזֶּה שׁוּם אָדָם אוֹ מְזַלְזֵל בּוֹ.

מִי שֶׁחַיָּב כָּל הַזְּמַן לְהוֹכִיחַ שֶׁהוּא צוֹדֵק; שֶׁהוּא חָכָם יוֹתֵר; שֶׁהוּא טוֹב יוֹתֵר; וְנִפְגָּע אִם לֹא מְקַבְּלִים אֶת דַּעְתּוֹ וכד’, זֶה מַרְאֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, וְהוּא לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָה שֶׁמַּשִּׂיג עַל מְנַת לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, וְלָכֵן אֵין לוֹ שׁוּם חַיּוּת אֲמִתִּית, וְהוּא מְחַפֵּשׂ חַיּוּת דִּמְיוֹנִית מֵרְדִיפַת הַכָּבוֹד, עַד שֶׁבָּא לְמִדָּה זוֹ, לְבַזּוֹת וּלְחָרֵף אֶת כָּל הָעוֹלָם.

וְהָיוּ הוֹלְכִים וְנוֹסְעִים בָּעוֹלָם, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּאוּ, מָצְאוּ אֶת הָעוֹלָם בְּטָעוּת וּדְבַר הַמֶּלֶךְ הַנַּ”ל נַעֲשָׂה אֶצְלָם לְמָשָׁל, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמָּצְאוּ הָעוֹלָם בְּטָעוּת, לָקְחוּ אֶת הַמֶּלֶךְ לְמָשָׁל: כְּמוֹ שֶׁזֶּה אֱמֶת, שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה….

זֶה דָּבָר יָדוּעַ, שֶׁכָּל שֶׁקֶר מֻכְרָח שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ מְעַט אֱמֶת, אַחֶרֶת הַשֶּׁקֶר לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד לְרֶגַע קָט. נִמְצָא, שֶׁבְּנוֹסָף לַדֵּעָה הַמְשֻׁבֶּשֶׁת שֶׁל אֵלּוּ הַחֲכָמִים, שֶׁהֶחְלִיטוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם בְּטָעוּת חוּץ מֵהֵם, הֵם גַּם אֵינָם מוֹצְאִים אֲפִלּוּ מְעַט אֱמֶת, מְעַט טוֹב בְּשׁוּם דָּבָר, וְהֵם רַק חוֹלְקִים עַל כֻּלָּם וּפוֹסְלִים כָּל דָּבָר, וְלָכֵן הֵם יִפְּלוּ נְפִילָה גְּמוּרָה. וְעוֹד, בִּגְלַל שֶׁשְּׁנֵי הַחֲכָמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵחֵלּוּ לִכְפֹּר בַּמֶּלֶךְ, הִגִּיעוּ עַכְשָׁו לְלֵצָנוּת גְּמוּרָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבָּאִים הֵם עוֹשִׂים צְחוֹק מֵהַכֹּל, עַתָּה אָנוּ נִרְאֶה אֵיךְ מִתְקַיֵּם בָּהֶם מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: עַל-יְדֵי לֵיצָנוּת הוֹלֵךְ וְנוֹפֵל. גַּם בָּא לְמִדַּת שֶׁקֶר, וְנָע וְנָד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.