בגן החכמה עמודים 317-318

הַהֶסְבֵּר לְכָךְ הוּא, שֶׁמֵּאַחַר וְהָאֱמוּנָה הִיא הַחִבּוּר וְהַקֶּשֶׁר שֶׁל הָאָדָם עִם הַבּוֹרֵא, עַל כֵּן כָּל חַיּוּת הָאָדָם תְּלוּיָה בָּאֱמוּנָה. כִּי הַבּוֹרֵא הוּא חַי הַחַיִּים, וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: מַאן דְּנָפַח, מִדִּילֵיהּ נָפַח – מִי שֶׁנָּפַח בָּאָדָם רוּחַ חַיִּים, מִשֶּׁלּוֹ הוּא נָפַח, וְנִמְצָא שֶׁרוּחַ הָאָדָם שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, הִיא חֵלֶק מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאִם הָאָדָם – חַס וְשָׁלוֹם – כּוֹפֵר לְגַמְרֵי בַּבּוֹרֵא, הוּא מִתְנַתֵּק מִמְּקוֹר חַיּוּתוֹ, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּמִיָּד הוּא מֵת.

נִמְצָא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם חַי, סִימָן שֶׁכְּפִירָה שֶׁלּוֹ בַּבּוֹרֵא אֵינֶנָּהּ כְּפִירָה מֻחְלֶטֶת. כִּי אִם הוּא חַי, זֶה מַרְאֶה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בְּלִבּוֹ אֵיזוֹ נְקֻדָּה שֶׁבָּהּ הוּא מַאֲמִין בַּמֶּלֶךְ. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמַּצְהִיר וְאוֹמֵר שֶׁהוּא כּוֹפֵר, סוֹף כָּל סוֹף, בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ, וְאַף בְּלִי יְדִיעָתוֹ, יֵשׁ לוֹ נְקֻדָּה שֶׁל סָפֵק, שֶׁמָּא בְּכָל זֹאת יֵשׁ מֶלֶךְ, וְלָכֵן הוּא עֲדַיִן מְחֻבָּר לַבּוֹרֵא וְיָכוֹל לִחְיוֹת. אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם מַגִּיעַ לִכְפֹּר בַּצַּדִּיק, הוּא יָכוֹל וְיָכוֹל לִכְפֹּר בּוֹ כְּפִירָה מֻחְלֶטֶת! וְהַכְּפִירָה בַּצַּדִּיק עוֹקֶרֶת אֶת הָאָדָם מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים מַה קָּרָה לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ, שֶׁחָלְקוּ עַל משֶׁה וְאִבְּדוּ אֶת עוֹלָמָם.

ה. הָאֱמוּנָה בַּצַּדִּיק הִיא יְסוֹד הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה

עוֹד צְרִיכִים לָדַעַת, מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל עֲבוֹדָה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַבּוֹרֵא בְּלֹא יִרְאָה וְאַהֲבָה, אֵינָהּ עוֹלָה לְמַעְלָה, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה מְקַבְּלִים אַךְ וְרַק עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר, כַּמּוּבָא בְּתוֹרָה יז:

כִּי יִרְאָה וְאַהֲבָה אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל, כִּי אִם עַל-יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר, כִּי הַצַּדִּיק הַדּוֹר הוּא הַמְגַלֶּה הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה. כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁנֶּחֱשָׁךְ אֵצֶל אֶחָד אוֹר הַצַּדִּיק, וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהָבִין וְלִרְאוֹת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל; וְאַף שֶׁהוּא אֵצֶל הַצַּדִּיק, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹם וּלְהָבִין וְלִרְאוֹת אוֹרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁעַל-יָדוֹ יוּכַל לָבוֹא לְתַכְלִית הַטּוֹב וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּבֵּי עֶפְרוֹן, שֶׁמְּקוֹם מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שֶׁהוּא שַׁעַר גַּן-עֵדֶן, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם עוֹלִין כָּל הַנְּשָׁמוֹת, וְאוֹרוֹ גָדוֹל מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן אֶצְלוֹ הָיָה מְקוֹם חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְעַל כֵּן מְכָרוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה לְאַבְרָהָם, כַּמּוּבָא (זוהר חיי-שרה קכ”ח) וּכְמוֹ כֵן כְּשֶׁנֶּחֱשָׁךְ אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא מֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֶצְלוֹ אֵינוֹ מֵאִיר כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא חשֶׁךְ אֶצְלוֹ- וְזֶה מֵחֲמַת עֲכִירַת הַמַּעֲשִׂים וּכְסִילוּת הַשֵּׂכֶל, שֶׁעַל-יְדֵי מַעֲשִׂים רָעִים נִתְחַשֵּׁךְ שִׂכְלוֹ בִּכְסִילוּת, דְּהַיְנוּ דֵּעוֹת נִפְסָדוֹת וְחָכְמוֹת נָכְרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ד): “חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע, וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ”, כִּי עַל-יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים אֵינָם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְּשִׂכְלָם לְהֵיטִיב, כִּי אִם לְהָרַע, וְעַל-יְדֵי כְּסִילוּת הַשֵּׂכֶל, עַל-יְדֵי-זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין אוֹר הַצַּדִּיק.

נִמְצָא, מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים, וְאֵינוֹ מִתְיַגֵּעַ לְזַכֵּךְ אֶת עַצְמוֹ מִמַּעֲשִׂים רָעִים, אֲפִלּוּ שֶׁמְּקֹרָב בְּאֹפֶן חִיצוֹנִי לַצַּדִּיק, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבָה, וַעֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ עוֹלָה לְמַעְלָה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֵּרוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם חוֹלֵק עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁבָּרוּר לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק, שֶׁאֵין בַּעֲבוֹדָתוֹ מַמָּשׁ.

ו. הַצַּדִּיקִים הֵם גִּלּוּי הָאֱלוֹקוּת וּפְנֵי הַשְּׁכִינָה

וּבֶאֱמֶת בַּפְּנִימִיּוּת, הָאֱמוּנָה בַּצַּדִּיקִים הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהַכָּרָה וֶאֱמוּנָה חוּשִׁית בְּמַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהַצַּדִּיק הוּא הַהוֹכָחָה הַבְּרוּרָה בְּיוֹתֵר לְכָךְ שֶׁיֵּשׁ מֶלֶךְ. כִּי הַצַּדִּיק בִּתְפִלָּתוֹ גּוֹזֵר – וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַיֵּם, וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר – וְהַצַּדִּיק מְבַטֵּל. וְכָל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק רוֹצֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים, וְדָרְשׁוּ חֲזַ”ל: מִי מוֹשֵׁל בִּי? צַדִּיק מוֹשֵׁל בִּי. וְכֵן כָּתוּב: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה. מִמֵּילָא כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק פּוֹעֵל בִּתְפִלָּתוֹ, כְּבָר אֵינוֹ יָכוֹל לִכְפֹּר בַּמֶּלֶךְ.