תרופת פלא

אין אדם שלא סובל. כל אחד מחפש
את תרופת הפלא או משחת הקסמים
לכאב שלו. אלא שאין כזה דבר אין.
אבל משהו אחר ועוד איך שיש. תשאלו
את מי שכבר ניסה.
 
 
הרבה דיבורים, ולרוב חסרי טעם ומשמעות, אנו שומעים לאחרונה על כך שאיראן עומדת לפני 'רגע הסיום' – היכולת לייצר נשק גרעיני/אטומי.
 
במקומות רבים, התורה דווקא מהללת ומשבחת את זה ש'שומר על זכות השתיקה', או כמו שחז"ל אומרים: 'הסמוי מן העין שרויה בו הברכה'. ברור הדבר, שכמה שפחות דיבורים על הנושא יעשו טוב. ולא, אני לא מתכוון לאיראנים, אלא לעם ישראל מכל הבחינות – רוחנית ואסטרטגית.
 
בכל מקרה, איומים על ביטחוננו, כמו גם על נוכחותנו הבלתי מעורערת בארץ שלנו – ארץ ישראל, אלה הם דברים שבשגרה. כאן בישראל, במיוחד בחלק הדרומי שלה, המקום בו נופלים טילים שמגיעים מעזה על אוכלוסייה שצריכה לתזז את עצמה שוב ושוב אל המרחבים המוגנים, כאן (ואני אומר את זה כמי שגר באשדוד) מרגישים באמת את הבעיות הלאומיות שלנו.
 
ברמה האישית-פרטית, אין אדם שלא סובל מבעיות. חלק סובלים מבעיות בריאות, חלק מקשיים כלכליים, להרבה (לצערנו) בעיות קשות בשלום בית ובחינוך הילדים. ויש כאלה שבכלל אין להם ילדים, ואחרים מחפשים את החצי השני שלהם כבר שנים… אם לא ציינתי את הבעיה הפרטית שלכם, אתם מוזמנים להוסיף לרשימה. כל אחד והחולי שלו, כל אחד והסבל שלו – ברוחניות או בגשמיות.
 
רבים מאיתנו חושבים ש"תרופת הפלא" לכל מה שקורה לנו, כזו שתעשה פלאים למצב בו אנו נמצאים היא, למשל, תוספת במשכורת, או 'צעצוע' חדש (וכוונתי לעוד אייפון, אייפוד, אייפד וכל ה'איים' למיניהם…), או איזה בילוי/ריגוש זול שיפיגו את המתח ויפתרו לנו (כאילו) את כל הבעיות בחיים. אולי להתגרש ולהתחתן עם 'מישהו טוב יותר'?… טעות.
 
כידוע, הפרט מעיד על הכלל, והכלל מעיד על הפרט. אנחנו סובלים, אבל לסבל שלנו יש שורש עמוק יותר, שורש לאומי – המצב בו אנו נמצאים. ובעיקר, ירושלים. אין לנו בית מקדש, השכינה הקדושה לא שוכנת בינינו, איתנו כאן. אנחנו לא יודעים מה קורה לנשמות שלנו, כי אף פעם שמענו את שירת הלויים, את הניגון שלהם בבית המקדש. שיר אחד שלהם ואנחנו על המסלול, דוחים בשתי ידיים את הבלי העולם הזה.
 
כמו אלה שנולדו במערה ומעולם לא ראו את אור השמש, אנחנו לא יודעים מה אנו מפסידים….
 
ומכיוון שירושלים היא הלב של עם ישראל, אז החולי העיקרי שלנו הוא בלב – המקום בו נמצאות מידות הנפש, שהרי הלב הוא הצייר של המידות. וכל עוד לא תיקנו את הבעיה שם, גם הלב הלאומי שלנו סובל.
 
חנוכה בפתח. בורא עולם רוצה להעיר אותנו, לזכות אותנו להתנקות, להיטהר ולהתקדש, בדיוק כפי שהמכבים עשו בבית המקדש. השם רוצה שניתן את דעתנו למה שתרבות יוון וההלניסטים של אז, והיום, עשו לנשמות ישראל. שניתן את דעתנו על אותם שממעיטים בערכם כיהודים ונוטשים לטובת תרבות יוון, והיום גם לטובת כל המושגים והרעיונות של תרבות המערב. שנזכור את האומץ של מכבים מועטים שנלחמו מול רבים, השתלטו מחדש על בית המקדש וטיהרו אותו מכל טומאה. ובית המקדש, הוא הלב של הלב – של ירושלים. גם בלב שלנו יש בית מקדש, מקום לשכינה הקדושה, מקום לאור של בורא עולם אותו צריך לטהר ולנקות. חנוכה, הבא עלינו לטובה, הוא שיעור מאלף ולא רק התבוננות היסטורית על מה שקרה לנו אז. חנוכה הוא שיעור מעשי גם היום, הוא הדרך להצלחה ולחיים מתוקים. כדי להיות ראויים לבית המקדש השלישי והנצחי אנחנו חייבים לטהר, להוציא ולכלות כל דבר שמטמא ומזהם את הנשמה שלנו. להיות כלים לאור ולברכות של בורא עולם.
 
כי כשהשכינה הקדושה בינינו, הברכות והשפע הם אינסופיים – בבריאות, בפרנסה, בשמחה, בשלום בית… רק תבחרו. כי בחיים, כמו בחיים, אין תרופות פלא, גם לא משחות קסמים. אבל בהחלט יש לנו, עם ישראל, כוח אדיר שבהחלט עושה פלאים.
 
אתם כבר סקרנים, נכון?…
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שחנוכה הוא זמן עצום של תודה והודאה לבורא עולם. אבל אל תחכו עד שחנוכה יגיע, התחילו כבר עכשיו לומר תודה לבורא עולם. התחילו כבר עכשיו להתפלל, כי כל תפילה יכולה לשנות את הכף לטובה, להביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו, ושנזכה להדליק את נרות חנוכה בבית המקדש, אמן.