עין טובה ונדיבות לב- מפניני פרשת תרומה

“וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם” ( שמות כ”ה, א-ח)

להביא או לקחת תרומה?

ה’ יתברך מבקש לקחת לו תרומה. מדוע לקחת ולא להביא? הרי מביאים תרומה.  ועוד, ה’ מבקש שמי שרוצה להשתתף ולהביא לבית המקדש מוזמן ובשמחה יכול להביא מה וכמה שרוצה ממה שהשם ביקש, כלומר ישנה אפשרות בחירה.

הכל שייך לבורא!

עלינו להבין יסוד מאוד חשוב ומשמעותי לחיים – כל מה שיש לנו, היה ויהיה הכל שייך לה’ יתברך. הדברים, החפצים, הילדים, הרכוש שנמצא אצלנו הכל בחזקתו של בורא עולם שנתן לנו מאוצרות מתנת חינם כפיקדון אצלנו. לכן כאשר אנחנו נותנים קב”ה, אנו בעצם לא נותנים אלא מחזירים לה’, לוקחים את מה ששייך לה’ ממילא שהרי הכל שלו מאיתו יתברך.

עין טובה ונדיבות לב

בנוסף, ה’ מלמד אותנו כאן עין טובה, נדיבות, עזרה ומתן תרומה – כל אחד נתן מה וכמה שהוא רוצה, והעיקר לתת בשמחה ובעין טובה! גם אם משהו נתן מעט כי זה מה שהיה לו לתת אבל נתן בענווה וברצון לב ורצה לשמח את כבוד ה’ יתברך זה שווה בעיניו יתברך בלי סוף לעומת אחר שנתן הרבה מאוד אבל בצרות עין ובגאווה שחשב שהוא זה שנותן משל עצמו והוא משהו בעולם.. וה’ שמח באילו הנותנים מתן בסתר, בהיחבא, בשקט ובהצנע.. וזה נקרא לעשות מקדש כי זה לעשות חסדים, צדקות ומצוות בענווה ובעין טובה ואז ה’ שוכן בתוכנו. אכי”ר.