הזוג המושלם

רוצים להיות זוג מושלם? אל תסתפקו
בחדרון עלוב וגם לא בקומה אחת.
תמשיכו להשקיע ולבנות. אל תסתמכו
על המסלול הפסיבי. יש משהו טוב יותר.
 
 
הזוג המושלם נמשל לשני לוחות הברית, שברית כרותה ביניהם ואי אפשר להפרידם. חלק אחד אינו בנוסף לשני, אלא הם יחידה אחת שלמה, שני חלקים של השלם, המושלם הבלתי ניתן להפרדה. ואז, השכינה שורה ביניהם. אשריהם שזכו!
 
איך זוכים בזה? איך אפשר להיות שלם מאוחד? כיצד ניתן למנוע את השפשוף והחיכוך שנוצר במהלך שנות הנישואין? הרי הניסיונות והשגרה האפורה אינם פוסחים על אף אחד מאיתנו?! כך צועד יומיום הבעל לעבודתו או למקום תלמודו. שם פוגש את החברים שלו, ואיתם מבלה את רוב שעותיו. לאישה גם כן יש שעות עבודה קבועות, חברות, משרה נוצצת ואולי גם לא… ובסוף היום, כשהם נפגשים, כשהילדים לידם וכל אחד רוצה לזכות בתשומת הלב המרבית, נראה שהקשר נפרם מעט. איך מחזקים והופכים אותו לקשר קיים תמיד?
 
לפני שאענה על השאלות הללו, אסביר תחילה ואומר כי העולם שלנו נברא בשני מסלולים. יש התפתחויות שהן בבחינת זריעה, אותן מאפיינת זריעה חד פעמית ואז הצמח "מסתדר" בלי שניגע בו. עיקר העבודה מסתכמת במסלול זה לפני הזריעה, אז יש צורך לנכש עשבים ולהכשיר את הקרקע, לזבל וכו'. ומרגע הזריעה, כל שנותר הוא רק להשקות. הצמיחה נעשית ללא עזרתו.
 
המסלול השני הקיים בעולם הוא הבנייה, בה צריך להשקיע ביסודות, אבל גם לאחר מכן האדם לא משוחרר לנפשו, שכן הבניין לא יצמח מאליו.
 
בטקס הנישואין אנו מעתירים: "בורא עולם בקניין, השלם זה הבניין" ומוסיפים באיחולים: "שיהיה בניין עדי עד!". נישואין הם בניין, ואם מישהו שחושב שאם זרע האחווה נבט אז כבר יצמח לו עץ של חיים מאושרים, הוא טועה ובגדול. לבניין צריך להוסיף לבנים, לטייח, לחבר חלונות ודלתות ועוד. שום דבר לא יעשה מאליו.
 
בשנים הראשונות הזוג בונה את הבניין, אולם חשוב לדעת שבניין הוא דבר חומרי ויש לו חוק כליון. מרגע שנוצר הוא מתחיל להיהרס. כך קורה עם ארון חדש שברגע שהושלמה בנייתו הוא מתחיל להשתפשף ולהישרט. כך גם עם כל מכשיר חשמלי, אפילו המשוכלל ביותר, 'הספירה לאחור' מתחילה בשנייה שהוא מתחיל את פעולתו.
 
גם הבניין המטופח ביותר מתחיל להתפורר ברגע שנשלמה מלאכתו. ואפילו אם איננו רואים זאת, בגלל שהכל נוצץ ומבריק, הרי שההרס מתחיל להיווצר. זהו חוק טבע!
 
נתאר לעצמנו ארמון העומד ללא שמירה. ברור שתוך כמה שנים יתפורר בו הטיח וקוצים יצמחו בשוליו, הדלתות תצאנה ממקומן וכדומה. כדי להימנע מזה, מתחזקים את הבניין בעלי מקצוע שונים – אינסטלטורים, חשמלאים ועובדי ניקיון שדואגים לגינון ולכל הדרוש. גם חיי הנישואין בראשיתם מחייבים השקעה ללא הפסקה. אין להסתפק בחדרון עלוב ואף לא בקומה אחת יפה. צריך להמשיך ולהשקיע בלי סוף, להוסיף עוד קומות ולחזק את היסודות. רק כך יעמוד הבית על תילו לתפארת הגרים בו.
 
זוג צעיר מתחיל את החיים על מגש של כסף. בהתחלה, הכל ורוד ונוצץ. הם נמצאים באופוריה מתמשכת. ואז, נולדים הילדים ומתחיל לשעמם בבית. נכנסים לשגרה של "קח את הילדה למטפלת", או "תקנה טיטולים בדרך" וכדומה. כבר אין זמן לשיחות מחשבה מעמיקות אל תוך הלילה, ופעמים רבות אין זמן לאכול ביחד.  אז מה עושים כשנכנסים לשגרת התפוררות?
 
על בני הזוג לזכור שלקשר ביניהם יש תפקיד כפול. הם גם בעל ואישה וגם אבא ואמא. כהורים – הם חשים את עצמם בכל רגע נתון, התפקיד הזה לא יורד מכתפיהם לשנייה. אך את היותם בעל ואישה הם זונחים. ואם בשגרה קשה להרגיש בעל ואישה אוהבים, פתוחים אחד לשני וקרובים, יש לעשות זאת בדרך מקורית ושונה וכך לחזק את הקשר.
 
הצעד הראשון שנדרש הוא, לקבוע מסגרת יומית שתהיה מיועדת רק לזוג, שניהם בלבד ללא שום התערבות. לכבות פלאפונים ולנתק את המחשבות מכל דבר אחר. זו צריכה להיות שעה, או אפילו חצי שעה, שתהיה שייכת להם בלבד. בהתחלה השיחה אולי לא תזרום, אך אט אט היא תשתפר וכל אחד מבני הזוג ימצא את עצמו ממתין לשעה היומית הזו.
 
אפשר לעשות טיול נחמד], לקנות גלידה וליהנות ממנה ביחד (מה יש?! גם למבוגרים מותר!) ואפשר אפילו סתם לשבת על ספסל כשהמטרה היא להיות לבד ובלי הפרעות.
 
צעד שני, יש להגיב נכון! בני זוג אמורים להכיר אחד את השני ולא להתאכזב בכל פעם מחדש כשתכונה כלשהי צצה על פני השטח. צריך לזכור שהדרך במדרון חלקלקה, ויכוח אחד שמסתיים ללא הסכמה גורר אחריו ויכוח שבו הטונים עולים, וזה ממשיך למריבה רצינית והשם ישמור לאן הדברים עלולים להגיע. ובנוסף, חשוב מאוד לשמור על פתיחות וקרבה, לדעת לקבל ולהעניק מכל הלב. לחשוב אחד על השני ולדאוג איש לרעהו באמת. לשים לב מה חסר ומה הוא צריך, ועל ידי זה לחזק את הקשר. אלה דברים שמונעים מבני הזוג לעמוד אחד מול השני ולא לדעת מה עושים עם 'היצור' שעומד מולך, כשאין תקשורת, פתיחות וקרבה בין השניים…
 
יש אנשים שמנסים לבנות בית בעזרת פטיש. כאן חשוב לדעת, שכאשר מנסים לבנות בעזרת כלי הריסה – אין תקומה! וכשיש נכונות והבנה שבנייה היא עבודה שלשמה נדרשות נתינה והשלמה, ולא כפייה או תביעות, אז בהחלט יש תקווה!
 
כשהבית מפסיק להיות נעים ומזמין, כל אחד הולך לחפש את החוויות בחוץ, במקום העבודה או אצל חברים. במצב כזה הבית מהווה רק מקום למנוחה והחלפת כוחות לקראת יום עבודה חדש, שנתפס וכך הקשר נפרם. אך כשאישה לומדת לחייך כשהבעל מגיע, להעניק לו שעה של קורת רוח והנאה בבית ולשלוח אותו מצויד בברכה חמה להצלחה, כשהבעל מגיע הביתה ונותן את כל ליבו בשעה המיוחדת רק לשניהם – הקשר יתחזק. בני הזוג יהיו מאושרים ויחכו לרגע הפגישה בשמחה, ולא מתוך חוסר ברירה או הרגשה לא טובה.
 
כששני הצדדים בונים, הבנייה מתקדמת במהירות. אך אם רק צד אחד בונה, קצב הבנייה יהיה איטי. כשצד אחד הורס, הבית בדרך לאבדון! ואם כך, צריך לזכור שיפה שעה אחת קודם ויש להשקיע בקשר היום – שני בני הזוג, כדי שהבית יעמוד על תילו מחר. בהצלחה.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"