מנומסים עד מוות

אנשים כל כך מנומסים אחד כלפי השני
כשהם מדברים פנים אל פנים. אבל מאחורי
הגב? מתחת לפני השטח? ליד מתקן
המים? אתם לא יכולים להבין מה נזרק
לחלל האוויר.
 
 
לא מזמן הייתי בשיעור של הרב ארז משה דורון (שעבר לגור בישוב בו אני גרה). את השיעור הוא נותן ביום שבת אחר-הצהריים על דברי רבי נחמן מברסלב מהליקוטי מוהר"ן.
 
באותה שבת, הוא דיבר על הצורך שלנו להיות בקשר אמיתי עם אנשים, ובעיקר עם בני המשפחה. זה לא מספיק, כך טען, להניד את הראש בנימוס ולשאול מה נשמע. אנחנו חייבים לרדת – או לעלות – למקום בו הם נמצאים, ולהתאמץ באמת ליצור קשר אמיתי וכנה.
 
נשמע קל, נכון? אז זהו, שלא. ובמיוחד אם נולדתם באנגליה, כמוני למשל, וגדלתם שם, אז תדעו שמדובר במשימה מאוד, אבל מאוד, קשה. כי באנגליה להיות 'מנומס' זה הדבר הכי חשוב שיש בקשרי אנוש. אנשים כל כך מנומסים אחד כלפי השני, כשהם מדברים פנים אל פנים. אבל מאחורי הגב? מתחת לפני השטח? ליד מתקן המים? אוי ואבוי… כמות הרכילות ודברי לשון הרע שנזרקים לחלל האוויר היא בלתי נסבלת.
 
כל זה יוצר מצב מאוד מוזר בו אתה יכול לשנוא אדם, אבל כל זמן שאתה לא אומר לו בפרצוף, בצורה ישירה, מה אתה חושב עליו זה בסדר. ספר לחברים שלו. ספר לחברים שלך. תגיד לכל מי שבא לך, אבל כשאתה מדבר עם מושא השנאה – עם אותו אדם – נימוס זה חלק מהיום.
 
ברור שזה ההיפך ממה שהיהדות מלמדת אותנו, ומה שיהודי צריך לעשות. המצב האידיאלי הוא לא לשנוא שום אדם, כי השנאה היא הביטוי הכי חזק לחוסר אמונה מוחלט, לחוסר אמונה שאלוקים הוא שמנהל את העולם ומתזמן כל פרט בחיינו בצורה מדויקת להפליא, כולל האנשים המעצבנים והחצופים שיש בסביבה.
 
אבל רוב האנשים לא נמצאים בדרגה הזו. רוב האנשים, בדרך כלל, מתעצבנים/כועסים/רוטנים/וטוענים בגלל שמישהו גרם להם להרגיש כך. וכשזה קורה, בדרך כלל, אנשים נוהגים ליישר הדורים ולבדוק את הדברים אחד על אחד, להתמודד עם זה בצורה ישירה.
 
כשאתה מדבר על דברים 'אמיתיים' עם אנשים, דברים שבאמת חשובים, לרוב, זה פתאום מרגיש כמו לדהור על המסלול הכי קשה ומורכב. כי כשלאנשים באמת אכפת ממשהו, הם מלאי התלהבות אליו. אתה לא יכול להיות רק 'מנומס' ולא 'לזעזע את הסירה', לא לשנות את פני הדברים תוך כדי השיחה.
 
ככל שעובר הזמן, השם מראה לי עוד ועוד הנהגות והתנהגויות של החברה המערבית שמהוות ניגוד מוחלט וברור לדרך התורה. אבל קשה לתפוס אותן או להאמין שהן באמת רעות, כי לרבים וטובים מאיתנו שטפו את המוח, אמרו לנו שלא צריך 'לזעזע את הסירה' ולהעמיד פנים ש'כולנו אותו הדבר', ולא 'לשפוט אף אחד'. אל תנסו להפנים את זה, אמרו לנו, כי זה יהיה קשה. אל תנסו להתמודד עם זה. אבל זה בדיוק ההיפך ממה שאנו, כיהודים, צריכים לעשות.
 
לא פלא שרבים מאיתנו הולכים על קצות האצבעות סביב התנהגות שלילית, שקר ורוע, ויודעים לתרץ הכי יפה שבעולם למה אנחנו עושים את זה. כן, זה קורה כל הזמן.
 
בסדר, אז אלוקים ציווה עלינו להתחתן ולהוליד ילדים – זאת המצווה הראשונה בתורה (מצוות פרו ורבו). אבל מה כבר לא בסדר להיות בקשר (אפילו פיזי) עם מישהו שאת/ה לא נשואים לו (וגם אין לכם כוונות למסד את הקשר הזה…)?
 
בסדר, אז בורא עולם נתן לנו תורה עם 613 מצוות (תרי"ג מצוות). אבל בחייכם, מה כל כך רע בלשחרר קצת את הרסן ולומר מה שבא לנו? לא לשלם לאנשים את הכסף שאתה חייב להם? לאבד את שיווי המשקל שלך ולשחרר קיטור על בן הארבע בפעם המי-יודע-כמה היום, רק בגלל שאתה עסוק עכשיו בלהעלות את הפוסט החדש על הקיר שלך בפייסבוק? מה לא בסדר בזה?
 
מה לא בסדר, או אפילו רע, באנשים שמבזבזים שעות על גבי שעות, ימים ואפילו שבועות (אולי גם חודשים ושנים) מחייהם בישיבה מול מסך ה-60 אינץ' שבסלון?
 
מה לא בסדר בבעל שאין לו מה לומר לאשתו כשהוא בא הביתה מהעבודה, אבל על עסקים הוא ידבר כמו אחד שבלע תחנת רדיו? מה לא בסדר בהורים שמתייחסים לילדים שלהם רק כשהילד צריך משהו ולא מעבר לזה? מה לא בסדר בזה?!?!
 
מזווית ראיה יהודית, הכל. יהודים לא מאמינים במה שהעולם נוהג לדקלם כ'פוליטקלי קורקט', או 'כולנו אותו דבר' ו'אנחנו אנשים טובים'. כי אנחנו לא. כולנו פרטים, כאשר לכל פרט יש את החליפה המיוחדת והמתאימה לו בלבד, כזו שנתפרה לו בהשגחה הפרטית של השם – 'חליפה' עם מטרה ודרך שמיוחדת רק לי.
 
היהדות אומרת לנו שאנחנו לא מאמינים שחוסר 'רוע' ברור ובולט לעין הופך בצורה אוטומטית את האדם ל'טוב'. אתה רוצה להיות בן אדם טוב? אז אתה צריך לעשות הרבה דברים טובים לאנשים (ולבורא עולם) כדי לזכות בכותרת הזו.
 
כי אם לא, זה רק מילים. מילים חלולות בלי שום דבר 'אמיתי' שמגבה את הכותרת שאתה כל כך חושק בה. החברה המערבית אוהבת (במילים עדינות) את המילים הריקניות הללו, את ההבטחות הגדולות שאי אפשר לקיים. אני יודעת. כשגרתי באנגליה כתבתי מאמרים עבור שרים בממשלה הבריטית, זה היה תפקידי לעשות מכלום ושום דבר משהו אמיתי ומשכנע.
 
אבל זה לא רק פוליטיקה ופוליטיקאים שנגועים ב'פוליטקלי קורקט'. כי 'פוליטקטלי קורקט' זה משהו שחדר עמוק לתוך חיי המשפחה, עד שרוב האנשים היום, הרבה יהודים, שמים דגש על איך דברים נראים או נשמעים ולא כמה ואם הם אמיתיים.
 
החברה המערבית מעודדת אותנו לשלוח במייל כרטיסי ברכה מתוקים עם 'אני אוהב/ת אותך' בכל זמן אפשרי. אבל ההוכחה לאהבה הזו היא במעשיו של האדם. כל אחד יכול לומר מילים חסרות משמעות וריקניות, לשלוח כרטיס ברכה עם המילים הכי יפות ומתוקות, ועכשיו גם להיות 'מתויג' בקטגוריית ה'אנשים הטובים', אלה ש'אוהבים' אנשים אחרים.
 
אבל זאת אהבה מזויפת.
 
אהבה אמיתית היא כאשר אתה מקדים את טובת הזולת קודם לטובתך. אהבה אמיתית היא כשאתה מעניק לילד שלך זמן לומר לך משהו שלא היית רוצה לשמוע (ובלי 'לרדת' עליו). אהבה אמיתית היא כשאתה מעודד אנשים לאהוב את המסלול שלהם בחיים, לצעוד עליו כשהם שמחים בחלקם, מתוך אמת, קרבה לאלוקים והגשמה עצמית אמיתית.
 
כל דבר אחר, שהוא לא אהבה אמיתית, יכול להישמע ולהיראות טוב, אבל אמיתי הוא לא.
 
וכשאתם מתעוררים בבוקר, ובן/בת הזוג רוצה להתגרש, או כשאתם מתעוררים בבוקר ואתם מגלים שאין לכם שמץ של מושג מה קורה עם הילד שלכם ומי הוא באמת, או כשאתם מתעוררים בבוקר ומגלים שכל השנים שבזבזתם על קריירה, או בטיפול בגינה, היו חסרי משמעות, בעצם עסקתם בדברים עקרים. ואז אולי, רק אולי, יהיה לכם את האומץ להפסיק להעמיד פנים באותה נקודה ולהודות באמת: 'זה רע. זה שבור ורעוע מהיסוד. כן, טעיתי. אני מאוד רחוק מלהיות אדם טוב…'
 
ואם תעשו את זה, יכול להיות שתרגישו שבורים ואולי קצת 'מעוכים' יום-יומיים, מקסימום שבוע, אבל זו ההתחלה של תיקון הבעיה מהשורש. זו ההתחלה לאפשר לאלוקים להיכנס אל חייכם. ועד כמה שזה ייראה 'רע', לפחות באופן זמני, אבל זאת ההתחלה של החיים האמיתיים, של שמחה אמיתית ונצחית.