פרדוקס המיקום? או שלא.. – מפניני הפרשה

“וַיְדַבֵּ֨ר ה’ אֶל־משֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר” (במדבר א,א)

במדבר

שבוע שעבר קראנו את פרשת בהר בחוקותיי. ‘הר’ הינו מקום גבוה ולעומתו ‘מדבר’ מסמל את הנמיכות, ולא רק מבחינת נמיכות קומה פיזית אלא מדבר הינו מקום צחיח ויבש, מזג אוויר לא נעים ומצער, ביום חם מדי בו מנשבות רוחות מערביות ולעומת זאת בלילה קר מאוד. במדבר ישנם עקרבים ונחשים וזהו אינו מקום אידיאלי למגורים. מדבר מסמל מקום בו אין חיות וחיים. 

‘הר’ אם כן מסמל את היכולת להתפתח ולטפס, להתעצם ולגבוה ואין הכוונה מבחינת העצמיות שלי בכוחי ועוצם ידי אלא לקחת את הכישורים והכישרונות שבורא עולם נתן לי וטבע בי וללכת לפי ‘בחוקותיי’, כלומר לפי החוקים והרצונות של ה’ יתברך ולעשות עם היכולות שנמצאים בי דברים טובים בוני עולם לטובת הכלל ולמען שמו באהבה ולא לצרכים האינטרסים האישיים שלי. 

ברם, אמרנו שמדבר זה מקום נמוך צחיח ויבש, שפל וחסר חיים. התורה גם מציינת שמדובר בהר ששמו ‘סיני’ שאף הוא הר נמוך, לא יפה במיוחד, כלומר צנוע וענו – ודווקא בשל כך, בשל תכונות ענוותניות אלו ה’ בחר בו שעליו תתקבל התורה. 

תחילת הפסוק מתייחס למיקום הכללי ‘מדבר סיני’ ולאחר מכן התורה הקדושה מציינת את המיקום היותר ספציפי בו ה’ דיבר אל משה, ‘אוהל מועד’. 

‘אוהל מועד’ בצורתו היה יפיפה ביותר ומרשים בצורה בלתי רגילה, ולא רק בשל האדריכלות והטקסטורה העיצובית שלו אלא בעיקר מפני הקדושה ששרתה בו ולפיכך אורו היה בלתי רגיל. באוהל מועד היה מקום קדוש ביותר בו שכנה השכינה, היה את מקום קודש הקודשים.

פרדוקס המיקום

אם כך לכאורה נמצא פרדוקס, פרדוקס של מיקום הכיצד? מצד אחד מדובר במדבר ומצד שני מדובר באוהל מועד משכן השכינה. כיצד ייתכן שני קצוות? למעשה אין פה פרדוקס אלא השלמה. הקדוש ברוך הוא נמצא ושוכן במקומות שיש בהם ענווה, נמיכות קומה ושפלות לצד מקום שיש בו קדושה, טהרה, יהדות. 

ה’ נמצא פה איתנו

דעו לכם שה’ נמצא איתנו במקומות הכי שפלים והכי נמוכים בעולם הגשמי הזה. ואדרבא אנו מצווים לקחת את הגשמי ולהעלות אותו ברוחני ובכך להרבות את מלכות ה’ בעולם. 

אנשים נוטים לחשוב בטעות גדולה שה’ נמצא רק בשמיים. זה ממש לא נכון! ראשית כל מה שקיים בעולם הזה יש בו חיות מאת ה’ יתברך אחרת הוא לא היה קיים. שנית, ה’ נמצא בכל מקום שהרי ‘מלוא כל הארץ כבודו’, בנוסף שום יהודי אף פעם לא לבד כפי שמלמד אותנו כבוד הבעל שם טוב ע”ה, ה’ יתברך נמצא עם כל יהודי ויהודי שיקרא לו באמת! מי שבאמת רוצה את ה’ מוצא אם זה בתפילות, בהתבודדות ובכך שמחבר את המחשבה את ה’ יתברך. מי שבאמת זועק אל ה’ זוכה להרגיש גם את ההשגחה הפרטית. 

זה ידוע מכבר שהקדוש ברוך הוא אוהב ושמח במעשים פשוטים וביהודים תמימים שעושים את הדברים בצורה פשוטה תמימה שנותנים את הלב לה’ יתברך. 

למשל אם תיתן צדקה של חמישה שקלים כי זה כל מה שיש לך לתת אבל תיתן בשמחה ובמאור פנים, תברך ותשמח בשמים זה נחשב לך עולם ומלואו. אבל אם תיתן 10,000 ש”ח צדקה ותהיה פרצוף ‘איכה, 9 באב’ ותסתכל על מקבל הצדקה מגבוה כאילו שאתה איזה צדיק נסתר ונדיב עולמי אז חבל לך על הזמן מראש, כי לא רק שלא עשיתי מצווה אלא הסרחת! המצווה הלא רצויה באה בעבירה של גבהות הלב וה’ מיד הסתלק ממך ונכנסה בך תחושת ישות כאילו אתה איזה כוח ויכולת בעולם משל עצמך. סליחה ומחילה, זה לא פחות מאשר הזיה! 

אין עוד מלבדו

נתת צדקת? יופי, תודה רבה לך ה’ יתברך! הכל ממך יתברך. אתה הוא זה המזכה אותי לתת צדקה ולא אני. אני מעצמי כלום אבל ביחד איתך אני כל יכול, כי אתה הוא עילת העילות וסיבת כל הסיבות. אתה ריחמת עליי ונתת לי את הזכות והאפשרות לעשות מעשה חסד ולתת צדקה. אתה גם נתת לי את הדעת הנפלאה ‘שאין עוד מלבדך’  ולשבור את הגאווה ההזויה שלי שמלאה בכוחי ועוצם ידי וקליפה. תודה לך ה’ יתברך.

וכן על זו הדרך, קוראים יקרים, יש להודות לה’ על כל מעשה וחסד טוב שאנו זוכים לעשות כי ה’ נותן ומרשה לנו. 

מחשבה 24/7

בואו נודה על האמת, שמצד עצמנו לא מגיע לנו שום דבר ואיננו ראויים לכלום. ה’ לא חייב לי כלום וכל מה שנותן לי זה מרחמיו וחסדיו ואהבתו אליי – זוהי נקראת ענווה ושפלות. זוהי נקראת הכנעה. זוהי נקראת עבודת ה’ הנכונה. ולפיכך עם ההרגשה והמחשבה הזו אנחנו צריכים ללכת 24/7 בכל מצב ובכל סיטואציה. להכניס את המחשבה הזו עמוק עמוק בתוך מודע והתת מודע ובכך אנחנו בעצם חיים את אלוקותו יתברך בכל רגע נתון וממלא האדם מתקדש ומתחבר אל חיי החיים והוא תמיד מצליח ומאושר.