שכל רוחני בהישג ידך
זה מעשה ששמעתי מכלי ראשון, על יהודי תלמיד חכם בעל שיעור קומה ומרביץ תורה חשוב מאוד. בנסיבות שונות התגלגל לביתו הספר "בגן האמונה". מראה הספר ושמו העלו על שפתיו חיוך קטן של זלזול. הוא אפילו לא העלה על דעתו לפתוח אותו. הוא היה בטוח שספר שכזה מתאים לאנשים קטני מעלה, לבעלי בתים, לנשים, אבל מה לתלמיד חכם שכמותו שמתעסק בסוגיות עמוקות יומם ולילה אצל דיבורי אמונה פשוטים?
בצר לך – ומצאוך
זה מעשה ששמעתי מכלי ראשון, על יהודי תלמיד חכם בעל שיעור קומה ומרביץ תורה חשוב מאוד. בנסיבות שונות התגלגל לביתו הספר “בגן האמונה”. מראה הספר ושמו העלו על שפתיו חיוך קטן של זלזול. הוא אפילו לא העלה על דעתו לפתוח אותו. הוא היה בטוח שספר שכזה מתאים לאנשים קטני מעלה, לבעלי בתים, לנשים, אבל מה לתלמיד חכם שכמותו שמתעסק בסוגיות עמוקות יומם ולילה אצל דיבורי אמונה פשוטים?
אבל רצה ה’ יתברך והביא לעולם את מגיפת הקורונה שזעזעה את כל העולם, וכך אותו תלמיד חכם מצא את עצמו סגור ומסוגר בביתו ימים על גבי ימים ומנותק משומעי לקחו – וזה הביא אותו למצב נפשי קשה מאוד ושום דבר לא היה יכול לעודד את רוחו. יום אחד נפלה עינו שוב על הספר “בגן האמונה”, אבל הפעם הוא כבר לא חייך. הוא החליט לפתוח את הספר ולראות אולי מכאן יבוא עזרו.
מרגע שהוא פתח את הספר הוא כבר לא עזב אותו וקרא את כולו כמעט בנשימה אחת. אין צורך לומר שכל המבט שלו על החיים השתנה לחלוטין והמצב הנפשי שלו השתפר לבלי הכר. הוא חזר לחיות. ומאז הוא הבין שלמרות שהוא כל ימיו שומר תורה ומצוות ועוסק בתורה בהתמדה – גם הוא היה צריך לחזור בתשובה, לחזור לאמונה. הוא מקיים את כל התורה כולה, ובוודאי מאמין בה’, אבל האמונה שלו למעשה הייתה רחוקה מאוד מאוד ממה שהיא צריכה להיות.
וזה ממש לא הסיפור היחיד שאני שומע. לא מעט תלמידי חכמים גדולים וידענים גדולים ואפילו בנים של אדמו”רים מספרים לי סיפורים דומים על עצמם ועל חברים קרובים שלהם, שברגעי משבר לא היה שום דבר שירומם אותם ויחזק אותם, ורק אז הם גילו את האור הגדול שבגן האמונה. הספר “בגן האמונה” ריפא אותם והחזיר אותם בתשובה!
זה לא “קטן עליך”
וזו טעות גדולה של הרבה מאוד אנשים שחושבים שהם כבר “גדולים” ויש להם “דעת”, אפילו שיש להם דעת של התורה הקדושה, והם כבר לא צריכים את הדבר “הקטן” הזה שנקרא אמונה. זה “קטן עליהם”.
ומהיכן נובעת הטעות? כי באמת, על פי הקבלה, האמונה היא המדרגה התחתונה ביותר. ולכן האמונה, מטעה מאוד, זה נראה שהיא לא כל כך עמוקה, ומתאימה לאנשים פשוטים מאוד.
אבל מה שאותם “גדולים” לא יודעים זה שעל אף שהאמונה היא המדרגה הנמוכה ביותר – היא השער והתנאי לזכות לכל המדרגות הגבוהות. ויותר מזה, כל ה”דעת” שאדם משיג בלי אמונה, היא כאין וכאפס לעומת הדעת שהיה משיג אם היה משקיע קצת יותר באמונה.
והאמת היא, שזו טעות עתיקה מאוד. ר’ נתן מברסלב בספר הקדוש ליקוטי הלכות, מבאר שזו בדיוק הייתה הטעות של המרגלים. המרגלים היו בעלי דעת גדולה מאוד כיאה ליהודים המופרשים לגמרי מהעולם הזה וכל מעייניהם נתונים ללימוד תורה מפי משה רבינו בכבודו ובעצמו.
ארץ ישראל היא בחינת אמונה. אמונה היא הרבה יותר נמוכה מהדעת, ולכן מבחינתם ארץ ישראל – זו נפילה! ולכן הם באו ודיברו סרה על ארץ ישראל. וזו בדיוק הטעות: הם היו צריכים לוותר על הדעת ועל ההבנה שלהם ולהאמין בתמימות בהבטחות ה’ יתברך ובדברי משה שמעלת ארץ ישראל היא גבוהה מאוד מאוד, למרות שזה לא מסתדר עם ההבנה שלהם.
פרדוקס האמונה
והחידוש הגדול שברצוני לכתוב במאמר הזה הוא שכאשר אדם “מוותר” על הדעת שלו ו”יורד” כביכול אל האמונה – אז הוא מקבל דעת גדולה ועליונה הרבה יותר!
רבי נחמן מסביר בליקוטי מוהר”ן שהתורה היא כולה רוחנית. כאשר השכל של האדם הוא גשמי – התפיסה שלו בתורה מוגבלת מאוד. גם אם האדם הוא בעל כישרון גדול וזוכה לתפיסה גדולה מאוד בתורה ולידיעות מרשימות – זה עדיין אפס קצה מהגודל האינסופי של התורה. אבל כאשר האדם זוכה לשכל רוחני – הוא יכול לתפוס את כל התורה כולה במוחו. והוא זוכה לתורה הרוחנית והאינסופית בשלימותה.
מה זה שכל רוחני? ואיך זוכים לשכל רוחני? שכל רוחני זה אמונה!
כי בלי אמונה, המוח של האדם תמיד חושב על עצמו, על אנשים, על סיבות גשמיות, על הטבע, מאשים אחרים או את עצמו, מקנא, שונא, עצוב, מדוכא, דואג. השכל שלו קשור וכבול לעולם הזה בעל כרחו. אבל בעל אמונה שלימה שיודע שאין עוד מלבדו – חושב רק על ה’, אין לו שום מחשבה של גשמיות בראש, אין אני, אין בני אדם, אין גשמיות, אין טבע. יש רק ה’. וזה נקרא שכל רוחני!
זה הכי פשוט שבעולם: אתה חושב רק על ה’ – המוח שלך רוחני. אתה חושב על בני אדם – המוח שלך גשמי! כשהמוח שלך גשמי – כמה שתדע מהתורה זה רק חלקיק, וכשהמוח שלך רוחני – אתה זוכה לתורה השלימה והרוחנית!
נמצא שהאמונה היא פרדוקס! האמונה היא אמנם נמוכה מהדעת – אבל האמונה מביאה את האדם לשכל רוחני ועל ידי השכל הרוחני האדם זוכה לדעת ברמה הגבוהה ביותר, לדעת התורה האמתית.
מי זה אחיה השילוני?
ולכן דוד המלך עליו השלום שהיה כולו אמונה, זכה להיות ממעבירי התורה ודוד היה רבו של אחיה השילוני. מי היה אותו אחיה השילוני? אומר הרמב”ם שהוא היה מיוצאי מצריים. זאת אומרת שאחיה השילוני ראה את כל ניסי יציאת מצריים וקיבל את התורה בהר סיני ולמד ארבעים שנה ממשה רבינו, וחי עוד למעלה מארבע מאוד שנה בדור של נביאים, ואחרי כל כך הרבה שנים הוא ישב על הארץ כתלמיד מבוטל של דוד המלך שהיה צעיר ממנו במאות שנים – ורק אז זכה בעצמו להמשיך את התורה ולהיות רבו של אליהו הנביא!
איך זה ייתכן? הרי מצד הידעות נראה שאין מה להשוות בין אחיה השילוני לדוד המלך. איך זה יכול להיות שדוד זכה לדעת את התורה יותר מאחיה? אלא בגלל שדוד היה כולו אמונה וכולו תפילה, ולא חשב על בני אדם, וגם כאשר שמעי בן גרא קילל אותו, דוד המלך חשב רק על ה’ ואמר: ה’ אמר לו לקלל – לכן זכה דוד המלך לשכל רוחני כזה שיכול היה לתפוס את כל התורה כולה בלי שום גבול!
יוצאים לחירות
והעיקר למעשה אלינו הוא, שבלי האמונה – המוח של האדם הוא בשבי של העולם הזה. האדם משועבד למידות רעות, למחשבות על בני אדם, לדאגות פרנסה, לחרדות ופחדים. המחשבות האלה הן ממש בית סוהר. כמעט בלתי אפשרי להשתחרר מהן. האמונה שאין עוד מלבדו היא הדבר היחיד שגואל את האדם ומשחרר אותו מכל סוגי המחשבות. לכן אמונה היא רפואת הנפש המושלמת.
והמחלה החמורה ביותר היא “נדנדת” הגאווה והעצבות. כאשר אדם חושב רק על עצמו, הוא ב”נדנדה” כשהולך לו הוא מתגאה, וכשלא הולך לו הוא מאשים את עצמו ורודף את עצמו. ועיקר רפואת הנפש היא לחיות את המציאות היחידה שהכול קורה ברצון ה’ יתברך ואין שום אני לא בהצלחה ולא בכישלון, זה עיקר הנקודה הרוחנית שאין עוד מלבדו!
וגם תלמידי חכמים שעוסקים בדברים שברומו של עולם – גם הם צריכים להקדיש מזמנם ללימוד אמונה ולתפילה ולהתבודדות שהן עבודת האמונה למעשה. כי האמונה גם מבטיחה להם רפואת נפש וגם מזככת להם את המוח שיוכלו לעלות מעלה מעלה ולזכות לתורה רוחנית במעלה הגבוהה ביותר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור