לא הכל שחור לבן

שמעתי שבקניון רמת אביב, אחד
מ"מעוזי" הסובלנות והפלורליזם בארץ,
כביכול, גירשו יהודי חרדי רק בשל היותו
חרדי, ואין פוצה פה ומוחה על העניין.
הייתי חייב לבדוק את זה בעצמי.

אני תל אביבי. מה לעשות, אתה יכול לעזוב את תל אביב אבל מסתבר שתל אביב לא תעזוב אותך.
 
בעיר הזאת גדלתי והתחנכתי, רוב המשפחה שלי עדיין גרה בתל אביב והרבה מאוד מערכי היסוד, שלפיהם אני חי כיום, מבוססים על אותם ערכים וחינוך שקיבלתי בתל אביב.
 
בטח תשאלו את עצמכם, "נו, אז מה?"
 
אה, לא ציינתי שהיום אני חסיד ברסלב, חרדי, עם כל הסממנים החיצוניים שאתם יכולים להעלות על דעתכם, ואותם ערכים נפלאים שהזכרתי קודם – לא קיבלתי מספרי מוסר או שיעורים בישיבה, אלא דווקא בתיכון החילוני שבו למדתי.
 
בשלב מאוחר יותר בחיי, כאשר שמעתי את מורי ורבי – הרב שלום ארוש מדבר על שלום, סובלנות ואהבת הבריות, כל אותם ערכים עליהם התחנכתי קיבלו מאז עוד ערך מוסף. וכמו אז, גם היום, הם אלו המנחים והמלווים אותי בחיי.

לכל אחד, אבל באמת, לכל אחד יש איזשהו קושי בחייו, משא כבד כזה או אחר שאותו הוא נאלץ לשאת ועימו הוא צריך להתמודד. למדתי שההצלחה בחיים היא להקל על הזולת את הנטל הזה, ולו רק על ידי כך שלא להכביד אותו עליהם עוד יותר. הדרך שלי לעשות זאת היא דרך השלום.
 
וכי באמת, אין לי דבר טוב יותר לעשות בחיים מאשר להתנגח באנשים שדעתם שונה משלי? באמת אין לי מה ללמוד מהם? לא הרבה יותר נעים לחייך ולהאיר פנים ולקבל חיוך בחזרה?

תמיד אהבתי שלום, מהרב שלי – הרב  שלום  ארוש, למדתי עד כמה הכרחי השלום, ולמעשה, אין יסוד להתקדמות באף מישור בחיים – בלי שלום. שלום   בבית, שלום בעם ישראל ושלום בכלל.
 
אבל לא בגלל זה התחלתי לכתוב שורות אלו. רציתי לכתוב כי כאב לי. כי נפגעתי ונעלבתי.
 
שמעתי אתמול, איך בתל אביב, "מעוז" הסובלנות והפלורליזם בארץ, כביכול, גירשו יהודי חרדי מקניון רמת אביב רק בשל היותו חרדי, ואין פוצה פה ומוחה על העניין.
 
חיכיתי להזדמנות לבדוק את הדברים מקרוב, וזו אכן לא איחרה לבוא.

לי ולכמה קולגות מהעבודה הייתה נסיעה דחופה לתל אביב, ולאחר שסיימנו את מחויבותנו הצעתי, אני מודה, לא ממש בתמימות, לשתות קפה בקניון רמת אביב ולהתרענן קצת לפני הנסיעה חזרה לירושלים. 

הגענו לקניון קצת דרוכים. בכניסה הכל עבר חלק. בתוך הקניון, היו קצת שלטשו מבטים, אבל אני יכול להבין אותם, סוף כל סוף, לא כל יום רואים בקניון חבורת "גברים בשחור" שלא חוסכים בחיוכים.

גברים בשחור שלא חוסכים בחיוכים…

 
ההפתעה הגיעה כששאלתי את הבעלים של אחד מבתי הקפה מה ההכשר במקום: "ברוכים הבאים! אצלי הכל כשר, ולא רק, רוב המוצרים אפילו כשרים למהדרין ולגבי שבת אין לכם מה לדאוג, כל הקניון בכלל סגור בשבת". 

חיוך ומאור פנים כזה אי אפשר לזייף.

בתמונה, קניון רמת אביב

 
הרגשנו בנוח. השיחה עם יעקב, הבעלים של בית קפה אינשטיין, קלחה ובלי להגזים הרגשנו VIP.
 
הזמן רץ, ורמזתי בעדינות ליעקב שאנחנו כבר חייבים לזוז, בכל זאת, יש לנו עוד נסיעה לירושלים ועוד לא התפללנו תפילת ערבית.

"בטח עד שתגיעו לירושלים יהיה כבר מאוחר, תוכלו להתפלל כאן".

"מה, כאן בקניון?"

"כן, כן, יש כאן בית כנסת".
 
תוך זמן קצר התארגן מניין, התפללנו, הבטחנו שנהיה בקשר ויצאנו לדרך.
 
נרגעתי. לא רק בגלל שהיה לי נעים והרגשתי בנוח בתור חרדי בתוך מה שעלול להיחשב מרכז החילוניות של צפון תל אביב.
 
נרגעתי, כי ראיתי שהחיים האמיתיים הם לא בהכרח מה שקוראים בכתבות או רואים בחדשות.

החיים האמיתיים מורכבים מאנשים אמיתיים, שלמרות חילוקי דעות והבדלים שונים בסך הכל רוצים לחיות ביחד בשלום.

בבית הכנסת שבקניון רמת אביב