הכי פשוט, דבר אליו!
לפעמים, כשאדם יושב עם עצמו והדיבורים כמו מסרבים לצאת החוצה, הוא מתלבט האם להסתפק במחשבה בלבד, עד שבא רבי נחמן ואומר שהכי פשוט זה... לדבר.
לפעמים, כשאדם יושב עם עצמו
והדיבורים כמו מסרבים לצאת החוצה,
הוא מתלבט האם להסתפק במחשבה
בלבד, עד שבא רבי נחמן ואומר
שהכי פשוט זה… לדבר.
פעם נכנס אל רבי נחמן מברסלב אדם שרצה מאוד לדבר על לבטיו ומצבו הרוחני. אך ברגע שהתקרב אל הרבי ורצה לפתוח את פיו, כאילו ננעל במנעול ובריח ופשוט נאלם דום, הפה נסגר וכך גם הלב.
הייתה זו אחת מתוך פעמיים שמקרה כזה אירע לאותו מקורב, ואז נתן לו רבי נחמן עצה: "תרגיל את עצמך לדבר לפני השם יתברך ואז תוכל לדבר גם איתי". ולצד עצה זו, הוסיף רבינו משל וסיפר על גיבור אחד שחגר את מותניו בכדי לכבוש חומה חזקה ובצורה, אך כשהתקרב אל השער הבחין ברשת של קורי עכביש שסתמה את השער. ואמר רבי נחמן: הלוא בודאי יחשב לאותו גיבור כאות חלישות וטיפשות אם ינטוש את המערכה וירים ידיים בגלל כמה קורי עכביש…
והנמשל מובן. לפעמים כשאדם בא לספר את מה שיש בליבו בפני בורא עולם, הוא חש שפיו נאלם והוא לא מצליח לבטא כראוי את מילותיו. האם כדאי להרים ידיים ולעזוב את הכל? בהחלט שלא. כי שניתנת לאדם הזכות לדבר עם המלך, הוא בעצם יכול לפעול כל שברצונו, לבקש ולהפציר, והמלך הרחום לבטח ייתן, ינחם ויעודד. בכל אופן, בגלל פיק-ברכיים ראשוני חבל יהיה לזנוח את הזכות הגדולה להיות עם המלך בשיח מקרב פנים אל פנים.
ואפשר להשוות זאת לאדם שכל כך לקבל משרה נחשקת. הוא מוזמן לראיון ומתכונן כיאות, מתלבש יפה, מסכם את הדברים שהוא רוצה לומר למנהל וכדומה. אבל כשמגיע לרגע האמת הוא מרגיש חלישות ורעד ברגליים. ולא נצפה שהוא יקום ויברח מהמקום, אלא הוא ימתין מעט עד שההתרגשות הראשונית תחלוף, ואז יאזור אומץ וידבר כמו שתכנן.
רבי נחמן מברסלב הוסיף ואמר: "העיקר הוא הדיבור, שעל ידי הדיבור יכולים לכבוש הכל ולנצח כל המלחמות!"
לפעמים כשאדם יושב עם עצמו והדיבורים כמו מסרבים לצאת החוצה, הוא מתלבט האם להסתפק במחשבה בלבד, שגם לה יש כוח רב וחשוב, אך רבי נחמן מלמד שתמיד כדאי להתאמץ ולהשקיע הכוחות בדיבורים, כי כוח הדיבור נמצא בשלב גבוה יותר ויוצר ממש שיחה בינו לבין קונו.
כאשר קשה לאדם לפתוח את פיו בשיחה האישית עם בורא עולם, זהו בעצם מחסור קטן בעזות הבאה מתוך קדושה. אם כן, עליו לאזור אומץ ולהתגבר על הבושה החוסמת הזו, כי היא נחשבת ממש לשטות. ונסביר: האדם חפץ הרי לכבוש בדיבורו מלחמה חזקה מאוד, שהיא מלחמת היצר. ועכשיו, כשהוא סמוך לכך ועומד מוכן לחדור אלי קרב וכמעט שפותח וכובש שערים וחומות, אז בשל מניעה כה קטנה הנובעת מחלישות הדעת, האם ימנע מלדבר?! אם יביט נכחו, יוכל לראות שאלו בסך הכל קורי עכביש שבהינף יד הם מתפוגגים כלא היו.
ולאדם שהקושי הזה גובר עליו, ממליץ רבי נחמן לעשות התבודדות של שעתיים ביום. בשעה הראשונה ישתוקק ויכין את עצמו לדבר, ובשעה השנייה ידבר ויפרש שיחתו לפני קונו.
נכון הדבר, וכל אחד יסכים עם כך, שהרבה יותר קל לפתוח סידור תפילה ולהתפלל. אך רבינו היה מדבר רבות ומשבח את גודל מעלת השיחה האישות שבין האדם לבוראו, והסביר את הדברים: כל התפילות והבקשות שמסודרות וכתובות כבר, אפשר לומר שהשטן והמקטרגים כבר מכירים אותן ויודעים לארוב על הדרכים שבהן הן עולות לשמים. והדברים כאן לא באי,ם חס ושלום, להוריד מערכן של תפילות אלו, גם אותן צריך עד בלי די. אלא, שנשווה את הדברים לגזלנים ושודדים שברבים מן המקרים יעמדו בדרכים הראשיות ובשבילים הסלולים, משום ששם רוב האנשים עוברים והדרכים הללו ידועות ומוכרות לכולם. אך אם יתחכם אדם ויעבור בדרך משלו, דרך שהוא סולל ואף אחד לא צעד בה מעולם, הסיכויים שישדדו אותו פוחתים ברמה ניכרת. כך פועלת השיחה שבין אדם לקונו. זוהי בעצם תפילה חדשה שאינה מוכרת למקטרגים והם לא יודעים לארוב לאדם על אם הדרך, לכן התפילה מזנקת הישר לכסא הכבוד.
על לאה אימנו ע"ה נאמר: "ועיני לאה רכות". כל ריסיה נשרו ועיניה היו תדיר אדומות ונפוחות. למה? משום שהעתירה שוב ושוב שלא תיפול בחלקו של עשיו הרשע. זה רמז על כנסת ישראל, שכל אחד ואחד צריך לבכות ולהתפלל כמו לאה, שלא ייפול בחלקו של השטן המסית. וזה בכלל לא פשוט, בהתחשב בעובדה שבכל דור הניסיונות באמונה נעשים קשים יותר ויותר, והקושי להחזיק בחבל גובר שבעתיים. לכן הדבר היחיד שיכול להציל, זוהי הבכייה והתפילה הכנה לקב"ה שיגן ויחצוץ בינינו לבין הניסיונות והמסיתים.
והתפילה המיוחדת הזו, ששמה התבודדות, אותה הוריד רבי נחמן במתנה לעולם, מתאימה לכל אחד, לפי מדרגתו ומצבו. ההידברות הישירה, התמימה והמתוקה סללה דרך גם ללב של אלה שאינם מסוגלים לשבת וללמוד ימים שלמים בהתמדה.
ובכן, נוכחנו לראות עד כמה גדול הוא כוח הדיבור והשיחה בין האדם לבוראו. היצר הרע מוכן לתת ולעשות הכל כדי שיהודי לא יצליח לעשות את הדבר המתבקש הזה – את ההתבודדות, ודווקא זה מה שאמור לדחוף אותנו ולגרום לנו לרצות ביתר שאת להתקרב אל אבינו שבשמים ולשמחו בדברים. יהי רצון שנזכה.
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – לייזר בימס
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור