יאללה, קדימה!

במצרים, שללו מאיתנו את החופש במשך 210 שנים. בהמשך, האומה היהודית עמדה על שפת ים סוף, צבאו של פרעה מאחור. משה החל להתפלל אל בורא עולם, אבל אלוקים גער בו: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו).
 
היינו מוקפים, אך גם מבודדים. לכל צד שהפנית את מבטך ראית רק כישלון. חלק מהעם התחננו שניכנע. אחרים הציעו התאבדות המונית.
 
אבל איש אחד לא ויתר. אחרי מאתיים שנות דיכוי ועבדות של עמו הוא סירב להרים ידיים ולהיכנע. כישלון היה אפשרות, אבל ייאוש לא היה מקובל עליו. הוא נכנס למים. הוא הלך עד שהמים הגיעו לברכיים. והוא המשיך. הוא הלך עד שהמים הגיעו לכתפיים. אפילו שחרב הים הייתה מונחת לו על הצוואר הוא לא ויתר, הוא הסתכל אל אלוקים בעוז ובאומץ כאילו אומר 'אני לא מתכוון לוותר על המשימה שציוות אותי לעשות!'
 
והוא המשיך ללכת בתוך הים.
 
הים נחצה.
 
רבי נחמן מברסלב אומר: כל המניעות שיש לאדם בחיים הם רק בשביל הרצון שלו. כלומר, כדי שיהיה לו רצון לדבר שבקדושה בו הוא רוצה. זהו טבעו של האדם – ככל שמונעים מהאדם לעשות את הדבר, כך יש לו רצון גדול יותר לעשות אותו.
 
גאולה, בין פרטית ובין כללית, משיגים עם נחישות, תעוזה וגם חוצפה שבקדושה. תשאלו כל ישראלי. ובמקרה שלי, תשאלו כל יהודי שזכה ששערי הארץ נפתחו בפניו, עלה ארצה ונהיה ישראלי.
 
"שבע יפול צדיק וקם" (משלי, כד, טז).
 
תמיד חשבתי שדבריו של שלמה המלך ע"ה מכוונים לרשעים. הרשעים נופלים פעם אחת מכיוון שהם אף פעם לא קמים. הם מחליטים שההצלחה שלהם לא מצריכה עמל ויגיעה, אמונה או מוסר. הם משתמשים בדרך הקלה החוצה כדי לעשות את הדברים 'כמו שהם רוצים'.
 
טעיתי.
 
הרשעים נופלים מכיוון שבורא עולם נותן להם הצלחה. יש בשמים מלאך שכל הזמן מתפלל על כל יהודי ויהודי – גברים, נשים וילדים – שיהיו עשירים כקורח. ואיזה מלאך מבקש להתפלל על כזה דבר? מלאך המוות.
 
זה קורה לעיתים קרובות, עושר והצלחה יכולים להיות הצירוף הכי גרוע. הרשעים נופלים משום שהם כבר לא מרגישים את הצורך לנסות. בכיס שלהם הם כבר שמו את כל מה שרדפו אחריו כל חייהם. הם לא גדלים יותר. הם לא לומדים. הם לא נהנים מההישגים שאדם משיג בעקבות הסבל האישי שלו בחיים. הם מסיקים שהמאמצים הם מטלה מטופשת ועושים כל שביכולתם להשיג את הדבר היחיד שחשוב בעיניהם: התוצאה.
 
תקראו את התלמוד, אם אתם יכולים. אין שום דבר ביצירה הגדולה הזו שקשור לתוצאות. יש שם מאמץ מתמשך. לא התשובות הן החלק החשוב. אלא איך שאנו גדלים ומגיעים למצב בו אנו מפתחים ומכוונים את הזהות היהודית שלנו.
 
הצדיקים חייבים ליפול. אלה שבאמת מבקשים את הבורא חייבים ליפול. הם חייבים לנסות קשה יותר. הם חייבים ליפול שוב. הם חייבים לנסח תוכנית שתוכיח את זה, כשאין מקום לבן אנוש ליפול – והם פועלים כנגד כל הסיכויים ונופלים רק מהידיעה שלא הם מחליטים שום דבר שקשור להצלחה בעולם הזה.
 
הם חייבים לוותר. הם חייבים להחליט שיום אחד של מאמצים והשקעה נוספת מצידם לא שווה את זה. רק כשהם שבורים ברוחם הם יכולים להכניע את חוקי הטבע כשהם קמים ומנסים שוב.
 
רק אחרי שאנו חווים חיים של כישלונות תמידיים, אנחנו יכולים לבנות את הצמיחה והגדילה שלנו, את הנחישות והרצון לא רק להצליח, אלא להשיג דברים אדירים עם אותה הצלחה, ברגע שנקבל אותה.
 
תנו מבט על הכישלונות הגדולים של כל הזמנים. היה אדם בשם אברהם לינקולן. הוא היה איש קונגרס במשך שנתיים – פי שניים מהזמן שלמד בבית הספר. פרט לאותן בחירות, הוא לא זכה בשום דבר עד שהפך לנשיא ארצות הברית. הוא היה כל כך נחוש בדעתו להצליח כעורך דין, כנואם וכמנהיג. רק אחרי שעבר את כל זה הוא קיבל את האומץ להנהיג את האומה האמריקנית באחת התקופות הקשות שידעה, ולהשיב לה את גדולתה.
 
ומה עם יוסף הצדיק? עשר שנים היה בבית הכלא בגלל מעשיהם של אחיו. שום נבואה אלוקית לא הבטיחה שהוא ייצא לחופשי. אחרי שפענח את חלומם של שר המשקים ושר האופים – הוא המשיך להתייסר ולהתענות בבית הכלא שנתיים נוספות.
 
מה עם משה רבינו? את רוב חייו בילה בגלות בגלל שבני עמו (דתן ואבירם) הלשינו עליו אצל פרעה.
 
מה עם האומה, העם היהודי? יכולנו לזכות שמשיח יבוא כבר באותו מעמד הדור פאר – בהר סיני, אבל פקששנו ובגדול. בית המקדש הראשון היה יכול להיות נצחי, אבל פקששנו גם את זה. רוב ההיסטוריונים מסכימים שאכן הייתה לנו היכולת להביס את הרומאים, אבל היינו עסוקים מדי בלשנוא אחד את השני.
 
כדי לשבור את השרשרת הזאת אנחנו חייבים לקחת פיקוד, להתקדם. כדי לשבור את שרשרת החיים אנחנו חייבם לרצות לצמוח. אנחנו חייבים לרצות גדולה. במיוחד ברגעים החשוכים בחיים, אנחנו חייבים לקבל החלטה ברורה שאנו מאמינים במשימה שלנו כאן בעולם ולצעוק אל השם:
 
לא אוותר! לא משנה כמה גלים של חוסר ודאות וספקות ינסו להטביע אותי, אמשיך לדחוף קדימה. אמלא את המשימה שלי בחיים וכל מה שתשלח לי כמניעה בדרך – לא יעצור אותי!
 
אלוקים לא רוצה רק מאמצים. הוא רוצה נחישות. הוא רוצה מאוד את העזות שבקדושה, את ההחלטיות. הוא לעולם לא ייתן לשמים או לארץ להפריע למה שאנו צריכים לעשות כאן. וכדי שנצליח, אנחנו חייבים להיות עם קשה עורף!
 
מה אנחנו באמת רוצים בחיים? על אילו משימות בחיים ויתרנו? מהם הדברים שרצינו כל כך, האם הם אלה שנמצאים מעבר לדברים שיש ביכולתנו להשיג?
 
אלו הן המשימות הבלתי אפשריות שאלוקים רוצה שנעשה. אלה הקרבות שהוא הפקיד בידי לגיונות החושך והאופל כדי שימנעו מאיתנו להגיע לניצחון, רק כדי לראות כמה קשה נילחם ולא נוותר.
 
האם יכולה להיות הוכחה גדולה וברורה יותר לכמה אנו קרובים לקו הסיום, בפרט בימים בהם כוחות הטומאה והחושך מקיפים אותנו יותר מתמיד?
 
במשך אלפיים שנים נכשלנו. מישהו יכול לתאר את הרצון הנעלה והאדיר לגאולה שבוער בנו ממש עכשיו?
 
יאללה, קדימה!