בשביל הילדים? הכל!

הרגשתי כמו ג'יימס בונד, מגיחה
מכל פינה עם הדיסקים, מחלקת לעוברים
והשבים, ממהרת לפני שמישהו יזמין
משטרה שתעצור אותי בעוון הפצת אורו
של אלוקים בסביבה…
 
 
כבר כמה שבועות שאני זוכה להעביר שיעורים המבוססים על ספרו הנפלא של הרב שלום ארוש – חינוך באהבה.
 
הספר הזה שינה אצלי רעיונות רבים בכל הקשור לחינוך ולשאלת השאלות: איך להיות הורה טוב? הספר הזה גם ניקה מהדרך את כל הדברים שלא היו שייכים, במיוחד את הדברים שלא רואים מזווית הראיה של ההשקפה היהודית בנושא, מה שגרם לי לעשות תשובה לא מעטה על דרך החשיבה 'הלא יהודית' בה דגלתי.
 
אחד הדברים שמעולם לא נתתי דעתי עליהם הוא מה שקורה עם ההורים בזמן ההיריון, ועד כמה תהליך זה משפיע לעומק על קדושת הנשמה שיכולה לרדת לעולם ברגע החיבור ביניהם.
 
ילדים שנולדו מתוך טהרה, כלומר לבית ששומר על הלכות טהרת המשפחה, להם החיים הרבה יותר קלים. תהיה להם 'משיכה' טבעית לרוחניות ולטוב, ויהיה להם הרבה יותר קל לעשות את הדברים הנכונים ולחיות חיים שמחים.
 
אבל ילדים שלא נולדו מתוך טהרה 'מצוידים' בחיסרון 'בילט-אין' בתוכם כבר מההתחלה. היצר הרע שלהם יהיה גדול יותר, יהיה להם 'דחף' גדול יותר להרס (בעיקר עצמי), דחף לדברים מסוכנים, והם יתקשו לאפשר לנשמה לשלוט על הגוף.
 
איך נוכל לעזור לילדים שלנו להיוולד טהורים? ראשית, על ההורים לשמור על הלכות טהרת המשפחה, כולל מקווה כל חודש. אבל זה לא הכל. יש לנו הזדמנות טובה ביותר להביא לעולם הזה ילד עם נשמה בריאה אם גם יחסי האישות בין בני הזוג יהיו על פי ההלכה. ובנוסף, רבי נחמן מציע שני דברים נוספים: נטילת ידיים לפני ואחרי, ונתינת צדקה.
 
ולפני, להקדים תפילה מעומק הלב – שבורא עולם יחבר אותם בקדושה ושהם יזכו להוריד נשמה טהורה וקדושה לעולם.
 
רוב הדברים האלה היו חדשים לי, שהרי זה לא מה שעשיתי לפני 12 ו-9 שנים קודם לכן, כשהבנות נולדו, עד לרגע שקראתי את אותה פסקה בספרו של הרב. חודשים על גבי חודשים זה הדהד לי בראש. תוסיפו לזה לא מעט רגשות אשמה, חרטה על כמה דברים, ובהמשך המסקנה (אחרי תפילות רבות) שכך בורא עולם תכנן את הדברים, ואני צריכה להיות שמחה עם איך שהוא מחליט שהדברים יהיו. זה צעד ראשון כדי להתמודד עם הידיעה ולא ליפול לזרועות הייאוש.
 
אבל המחשבה שלא נתתי לבנות שלי התחלה רוחנית טובה בחייהן המשיכה להטריד אותי, שהרי גם כך קשה להיות אדם קרוב לבורא עולם בימינו, כי הקשיים והניסיונות לא מרפים גם מאדם שנולד 'טהור'.
 
לכן, כאשר קראתי שוב ושוב את הפסקה הזו בספרו של הרב, החלטתי לשלוח מייל למדריך הרוחני שלי, למי שמייעץ לי את העצות הכי נבונות שקיבלתי בחיי, ולבקש ממנו תוכנית-תשובה עליה ימליץ לי כדי לתקן את הטעון תיקון. מבחינתי, הוא שליח נאמן של בורא עולם. הייתי מוכנה לקבל את כל מה שהוא יאמר לי לעשות.
 
לא פעם העצות והדרכים לתקן את מה שביקשתי לא היו קלות, אבל הפעם, הוא דווקא אמר לי לעשות משהו מאוד קל: "קני 100 דיסקים של סגולות המקווה וחלקי אותם. בורא עולם יזכה אותך, מידה כנגד מידה, אל תדאגי".
 
בדרך כלל, כשאני מפיצה דיסקים, אני מגיעה למרכז קניות מקומי ומתחילה לחלק את הדיסקים, חלק לידי האנשים ממש וחלק מתחת למגבי המכוניות וממשיכה הלאה. אני יכולה לשים את כל ה-100 דיסקים במקום אחד ותוך עשר דקות לסגור עניין עם מינימום מבוכה.
 
אבל הפעם… הפעם רציתי לחלק אותם בעצמי, להרגיש מעין הקרבה עצמית. ושלא תטעו, אני שונאת להיות במרכז העניינים, למשוך את אור הזרקורים ולגרום לאנשים להתקהל סביבי. אף אחד מהדברים האלה הוא לא אני. נקודה.
 
אבל כשזה מגיע לילדים שלך, מה לא תעשה בשבילם?
 
אז לקחתי את הדיסקים ועשיתי הסכם עם עצמי, אעמוד בסופר במקום מגורינו במשך שעה וחצי ואחלק אותם.
 
זה היה מביך, אך לא כמו שחשבתי. שתי נשים רצו לתת לי צדקה. רוב האנשים פשוט עיקמו פנים. איש אחד חבוש כיפה שחורה ניגש אלי והתחיל להתווכח איתי למה אני מחלקת דיסקים בסופר.
 
זה היה חלק ה'חיסרון', או אם תרצו 'חלק הביטול'. החלק הטוב היה ש-36 דיסקים הגיעו ליעד, כולל לאישה אחת שלא הייתי מעלה בדעתי שהיא אי-פעם תתעניין בדיסקים מהסוג הזה, ואפילו תשאל אם יש לי משהו בשביל בעלה.
 
כשהשעה וחצי חלפו להן, לקחתי את שאר הדיסקים ושמתי חלק מהם באזור בו גרים עולים חדשים מרוסיה, כאלה שיודעים מעט על יהדותם, ואת השאר שמתי במקום שיותר מזוהה עם היותו 'אנטי'.
 
הרגשתי כמו ג'יימס בונד, מגיחה מכל פינה עם הדיסקים שלי ומנסה לחלק אותם לעוברים והשבים, ממהרת לפני שמישהו יזמין משטרה שתעצור אותי בעוון הפצת אורו של אלוקים בסביבה.
 
לבית הגעתי מותשת.
 
בהתחלה הייתי קצת מאוכזבת מהעובדה שרק 36 דיסקים חולקו. אבל אז הבנתי: 36 הוא מספר מדהים, פעמיים 'חי', כלומר חיי שתי הבנות שלי.
 
אתם מכירים אותי ואת חוסר הסבלנות שלי. אני כבר מחכה שהתקפי האסתמה יעברו ושעוד כמה דברים יסתדרו בעקבות חלוקת הדיסקים. מחכה, אבל זה עדיין לא קרה. אבל מה שכן נעלם היא ההרגשה הכבדה שגרמתי סבל לבנות שלי. תודה לא-ל, תמיד יש דרך חזרה. תודה לא-ל, תמיד יש לאן להמשיך.
 
ותודה לא-ל, שיש לו כל כך הרבה שליחים טובים כאן למטה שאומרים לנו איך לטפל בכל הבלגאן שאנחנו עושים.