אבקת כביסה ומרכך – קאוצינג מפרשת השבוע

מה שלי?

בפרשת השבוע עסקינן במידה רעה שנקראת גאווה. כאשר אדם מתגאה ליבו מרגיש מורם – כלומר יותר מ.. וזה יכול לבוא לידי ביטוי שאדם מרגיש שהוא מורם מעם, מורם מהאחר כי הוא יותר יפה, הוא יותר טוב יותר מצליח.

והאמת , שהכל זה פיקציה, דמיון! שהרי יופי בא והולך – וזה ידוע שככל שמתבגרים הגוף בוגד כי כך טבע ה’ יתברך בטבע. כסף? ה’ הוא מעשיר ומוריד. אותו כנל לגבי כוח/ מעמד/ הצלחה וכיוצא בזה. 

היו היה עשיר גדול ורגע לפני שפרחה נשמתו ושבה לבורא קרא לילדיו וכך אמר להם: “ילדי היקרים עומד אני להסתלק מן העולם. ה’ זיכה אותי בחיי רווח ועושר אותו אני משאיר לכם. יש לי בקשה אחת. אחרי פטרתי אני מבקש להיקבר עם הגרביים שנמצאים על כפות רגליי, כך שאבקש מכם בכל לשון של בקשה לא להסיר ממני את הגרביים, וכמו כן יש לפתוח ולקרוא את המכתב אותו אני מעביר לכם רגע לפני קבורתי למול חברת קדישא”. וכך עצם את עיניו והשיב נשמתו לבורא.

להיקבר עם גרביים?

הילדים החלו בהכנות לקבורה וכמובן שלא שכחו את צוואת אביהם בדבר הגרביים והפתק, הם ניגשו לעובדי חברת קדישא ובקשו לקבור את אביהם עם הגרביים. הקברנים עמדו נבוכים נוכח הבקשה המוזרה, זה הרי ידוע שאי אפשר ולא ניתן לקבור יהודי עם גרביים. בכל אופן פנו לרב ושאלו למרות שהתשובה הייתה ידועה וברורה לכל – אי אפשר להיקבר עם גרביים. הילדים לא ידעו את נפשם מרוב צער שלא יוכלו לעמוד בבקשה המוזרה של אביהם, אבל מה יעשו וזו ההלכה! 

עברו מספר דקות והגיע הרגע שכולם התרגשו לקראתו לדעת מה כתוב בפתק. בפתק היה כתוב כך : “ילדיי היקרים למרות כל העושר והכבוד הרב שה’ נתן לי, הולך אני לבית עולמי ‘ערום וערייה כביום היוולדי’ ללא כלום. את כל הכסף העושר וההון אני משאיר לכם כאן בעולם הזה.. שהרי לעולם הבא לא יכולים לקחת שום דבר – שימו לב אפילו עם גרביים אי אפשר לקבור אותי!!”.   והדבר היחידי שאנחנו לוקחים איתנו לעולם הבא הוא מצוות, חסדים, מעשים טובים. בנוסף, נמצא שהכל שייך לה’ והכל אמת ה’. אז על מה יש לי להתגאות? 

מאיגרא רמה לבירא עמיקתא

עוד סיפור לפניכם אותו אני  חייבת לספר לכם; זהו סיפור אמיתי שקרה לא ממזמן על זוג חמוד שהכרתי מקרוב.

זה ידוע מכבר שהקורונה יצרה שינויים שחלקם היתה תביעה לצאת מאזור הנוחות למקום בלתי מוכר. אחד כזה הוא מיודענו שפוטר ממקום העבודה שלו ופתח עסק. ברוך ה’ העסק היה מצליח בכל קנה מידה אבל לא נוהל כל כך נכון ובעיקר הניהול הפיננסי וכן תזרים המזומנים וכל ההתנהלות הכספית הייתה מעט קלוקלת וחסרת אחריות מה שהוביל במישרין למינוסים גדולים בחשבונות הבנק ולחובות גדולים.

אויה ברוך! זה רק עניין של זמן עד שמתגלגלים בירידה חדה ותלולה מאוד הישר לתוך המצב המביך והבלתי מתפשר של סגירת חשבון בה אי אפשר אפילו למשוך שקל. שקל? עשר אגורות כבר לא בנמצא, ‘מאיגרא רמה לבירא עמיקתא’. זה המצב ידידיי. 

לזוג הנחמד לא נותר אפילו פרוטה לפרטה. כן, ממש ככה. ממצב של רווח של עשרות אלפי שקלים בחודש למצב הצטמצות מקסימלית והתחשבנות על כל שקל להוצאות בסיסיות כדוגמת חלב, לחם, דלק, קניות קטנות לשבת. 

מכתב אהבה מאת הבורא

פתאום כל הוצאה וקניה היתה נראית להם שוק טוטאלי. אם בעבר כל קנייה הייתה מובנת מאליה שאפשר לגהץ את הכרטיס או להשתמש בכסף מזומן שממלא בא בקלות כל כך גדולה – אז מה הבעיה? יש כסף מבזבזים ונהנים.. 

אז זהו שלא! מסתברא שהיתה פה גם סוג של גאווה ויוהרה וכוחי ועוצם ידי עד אשר כבוד ה’ יתברך החליט לסגור מעט את הברז בכדי ללמד לקח את הזוג. 

ולא חלילה שהם זלזלו בכסף ו/או בשפע שהבורא יתברך שלח להם, הם גם אמרו תודה על כל הטוב והשפע אבל בכל אופן היו צריכים מעט לקבל יישור כי לפעמים ‘וישמן ישורון ויבעט’ ביטוי גנאי כאשר אדם מרגיש שהוא שבע ומדושן, לא בהכרח במובן של אכילה, אלא שהוא מבוסס כלכלית למשל או שנמצא באיזשהיא עמדה טובה ומכובדת אז לכאורה נוח נעים וטוב לו, אז מה הוא צריך את ה’ ואת ההתחייבות אליו? מה הוא צריך עכשיו עול מלכות שמיים? מה הוא צריך עכשיו תחנונים ובקשות? הרי יש לו הכל מכל טוב.. זו בדיוק הנקודה. כפויות טובה חוסר הכרת הטוב וקליפת פרעה קשה ביותר – ‘לי היאור ואני עשיתיהו..’ פרעה הדרדסבא חשב שהוא זה שברא את היאור.. החשיב את עצמו כאלוקה, ואצל כולנו קיימת הקליפה הנוראה הזו.

אבקת כביסה ומרכך

וכאשר הקדוש ברוך הוא רוצה לסגור את הברזים הוא יודע לעשות את זה טוב מאד.. אותו זוג חביב הגיע למצב שבו בקושי יכלו לקנות לחם וחלב כאמור וכל הוצאה היתה נראית ממש קשה כי אין דרך לשלם עליה והגיעו למצב שבו היו צריכים להשאיל אבקת כביסה משכנה כי לא היה כסף לקנות אבקת כביסה. ומרכך? אהה עזבו אתכם זה כבר מותרות! 

קוראים נכבדים, הסיפור אמיתי בן זמננו אנו, סיפור שהתרחש לפני מספר שבועות בכדי להמחיש לכם עד כמה שום דבר לא מובן מאליו ועד כמה הכל מתנת חינם מאת ה’ יתברך ועד כמה אנחנו צריכים לצאת מכפיות הטובה ולהודות על כל דבר ושוב לא לקבל כמובן מאליו כאילו שמגיע לי משהו., או לחשוב בהטעיה כאילו אני על פסגת העולם – כי המצב יכול להשתנות כהרף עין מכאן לכאן..