על שתי רגליים

על שתי רגליים – רק כך נצליח
לגייס את הכוח הנחוץ לנו להתמודד
במסע הסבל האנושי, שיכול אם
רק נרצה, להגיע לקיצו.
 
 
הגמרא אומרת לנו שאלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזר לאדם – הוא לא יכול להתגבר על היצר הרע. זאת עובדה. נקודה.
 
ופלא הדבר, אנשים מתמרמרים, בוכים, נופלים, מתייאשים. למה? כי יש להם יצר הרע. רק מה, הם לא מבינים דבר חשוב מאוד: זה המצב ההתחלתי של כל אחד מאיתנו, ברירת מחדל – נולדנו עם יצר הרע. אין מה לבכות או להרגיש לא בסדר. כך ברא אותנו הקב"ה – עם יצר הרע שאיננו יכולים להתגבר עליו! אז זה שיש לנו יצר הרע, על זה אף אחד לא בא בטענות אלינו, גם לא בורא עולם בכבודו ובעצמו. אף אחד מאיתנו לא קנה את היצר הזה בקניון. קיבלנו אותו על כורחנו כעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין.
 
עד כאן עובדות. נו, אבל מה עושים עם זה? אין דרך לשנות? להתגבר? משהו?!?
 
בהחלט שיש. התורה אומרת לכל אדם: ראשית, קבל את המצב שלך בשמחה, ובעיקר – דווקא כשלא הולך לך, דווקא כשהיצר הזה משחיר את כל התמונה. דבר נוסף, היא מלמדת אותנו שכדי להתגבר על הרע, "לסור מרע", עלינו להשתמש בכוח האדיר שניתן לנו – התפילה! זה, למעשה, הפשט של דברי הגמרא הנ"ל: שרק הקב"ה יכול לעזור לאדם. על האדם לדעת אילו כוחות טמונים בו, כולל היצר הרע שהוא כוח אדיר לטוב או חלילה למוטב, ואילו כלים עומדים לרשותו – כשהעיקרי הוא התפילה בעזרתה יוכל לבטל את היצר הרע.
 
וכידוע, כל יום בשנה מסוגל להצלחת העבודה הרוחנית של האדם. אולם, ישנם זמנים בהם אנו מקבלים קרש קפיצה, אפשרות להשיג נקודה או עבודה מסוימת עם עזרה גדולה שניתנת בזמנים אלה משמים. למשל, חודש אלול בו אנו נמצאים, שהוא חודש הרחמים, הסליחה והתשובה. ועיקר התשובה – על פגם הברית, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר"ן ח"ב תורה פ"ז – שהיא עיקר ההכנה לראש השנה ולהמלכת בורא עולם, ומשם ממשיכים את תיקון העולם מכל החורבנות ששורשם בפגם זה, שהוא כידוע מהחטא של אדם וחוה שהביאו את החורבן הגדול והנורא ביותר לכל העולם, דרך כל החורבנות שהעולם חווה ועד לחורבן בו אנו מצויים כעת: חורבן הדעת, שהכסילות של התאוות תפסה את המלוכה ביד קשה.
 
עם ישראל חוו, ועדיין חווים, סבל נורא של אריכות הגלות, של קשיים בכל התחומים – בכלליות ובפרטיות, ועדיין, לא נושענו. ובכל יום הצרות גדלות יותר מהימים שעברו, למה? משום שאיננו מבינים באמת ולעומק מהי העבודה העיקרית שלנו בעולם הזה: העבודה על הקדושה האישית ומידת האמונה, שני יסודות עיקריים של כל עניין ה"סור מרע ועשה טוב" שיש בעולם עומד עליהן, כאשר העבודה על הקדושה האישית (קדושת הברית) היא ה"סור מרע", והעבודה על האמונה היא ה"עשה טוב", ומעבודות אלו נמשכים כל הדברים הטובים, או ההיפך חלילה.
 
בתפילות של שבת וימים טובים אנו מבקשים: "קדשנו במצוותיך". ולכאורה זה לא מובן, שהרי מה יש לבקש שהמצוות יקדשו אותנו? האם יש מצב בו המצוות לא מקדשות את האדם, הרי הן עצמן קדושה? אלא, שכל עיקר הבקשה הזו היא ביסוד של הקדושה האישית. כלומר, אנו מבקשים שעל ידי המצוות יהיו לנו כלים וכוח להתקדש בקדושת הברית, לכן יש לבקש זאת בצורה מפורשת. כל תכלית התורה והמצוות – לתת לאדם כוח להיות קדוש, לתת לו כלים להכיר את הבורא. על זה אנו צריכים לכוון כל הזמן בכל עסקנו בתורה ובמצוות, כשדגש על שני היסודות של "סור מרע ועשה טוב" – הקדושה האישית והאמונה.
 
רבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהרן ל"ז) שכל התכלית בעבודה השם היא "להכיר את השם יתברך ולדעת את השם יתברך וכו'" – זה עניין האמונה, יסוד ה"עשה טוב". אך אין די בכך, מכיוון שאנו צריכים את שני היסודות – גם את יסוד ה"סור מרע", לכוון שכל תכלית התורה והמצוות תהיה לקדש אותנו בקדושת הברית כמו שכתוב: "קדושים תהיו כי קדוש אני". על זה אנו לומדים את התורה ומקיימים את המצוות – לקבל את הכוח לסור מרע, שהרע הזה בעיקרו הוא תאוות ניאוף – הרע הכללי ממנו נמשך כל הסבל והצרות, וכן את הכוח לעשות טוב, שהטוב הזה בעיקרו הוא להאמין בבורא עולם – הטוב הכללי ממנו נמשך כל הטוב.
 
יסודות חשובים אלה אנו מוצאים גם ב"קריאת שמע" שאנו מזכירים פעמיים בכל יום – בוקר וערב, שהיא כמובן יסוד היהדות: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". 'אחרי לבבכם', אמרו חז"ל זו מינות – לא ליפול מהאמונה. ו'אחרי עיניכם', זו זנות – לא ליפול לניאוף. ואם כך, המסקנה מאוד ברורה: זה עיקר העבודה של כל אחד מאיתנו כאן בעולם הזה. החורבן כולו התחיל מניאוף. הוא השורש, חטא אדם הראשון. הנחש ראה את אדם וחוה ביחד ונתאווה למראה עיניו – הנה פגם העיניים הראשון בבריאה שהביא את הנחש לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת, שגם בזה היה עיקר החטא על ידי עיניה של חוה: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִים וגו'" (בראשית ג). עד לחטא זה העולם היה זך ללא שום אחיזה לשקר ולטומאה, פרט לניסיון הבודד עץ הדעת. אך מיד לאחר שחטאו ירד העולם ירידה נוראה אל בין הקליפות ובאותו רגע התחיל מסע הסבל האנושי שמתארך מאוד, שכל כולו נובע מחטא זה. וכל זמן שבני אדם לא מבינים שהניאוף הוא השורש של כל הסבל והאנדרלמוסיה שקיימים בעולם, בני העולם ימשיכו לסבול ח"ו.
 
אחד הכלים האדירים שניתנו לנו להתמודד עם תאווה זו, כאמור, הוא התפילה. והתפילה, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב, יש לה כוח עצום והיא" המעלה העליונה מן הכל". התפילה האישית, ההתבודדות עליה מדבר רבי נחמן מברסלב, היא העבודה הנדרשת לנו (כי עבודה פירושה תפילה). אין לנו דרך אחרת לטפל בתאוות ובמידות הרעות. התפילה היא הכלי בעזרתו אנו מגייסים את כוחו האדיר של בורא עולם לעזור לנו להתגבר על היצר הרע. זאת העבודה העצמית-אישית שיש לכל אחד לעשות כאן, ובלעדיה אי אפשר להתגבר על אש התאוות, על אש היצר הרע שכל הזמן מבקש להכשיל ולהפיל את האדם עד לבאר שחת. בלעדיה הגלות מתארכת והגאולה מתעכבת.
 
והיום יותר מתמיד אנו צריכים לפעול עם כל הכוח. כל יום להקדיש זמן, שעה לפחות, ולעבוד על שני יסודות חשובים ועיקריים אלה, על מידת האמונה ועל הקדושה האישית. להתפלל לעלות בסולם הרוחניות, ובעיקר בנקודות אלה מכיוון שהן השורש והיסוד של כל אדם וכלל עם ישראל. וזה מה שמובא בצוואת רבי יהודה החסיד, במה שנאמר על אברהם אבינו: "למען יצווה את בניו ואת בני ביתו אחריו", זה בעיקר על עניין הקדושה. כל מה שאדם צריך לצוות את בניו ואת בני ביתו ואת כל מי ששומע בקולו הוא בענייני קדושה.
 
עבודה זו היא לא רק ליחידי סגולה וגם לא לצדיקים בלבד, אלא לכלל ישראל. אולם בפועל, זה לא מה שקורה. בורא עולם במעמד הר סיני אמר לעם ישראל "ואתם שובו לכם לאוהליכם". הם לא התייחסו לעומק הדברים ולמה שאמר הבורא למשה רבינו: "ואתה פה עמוד עמדי" – שאף הם היו צריכים ללמוד מדברים אלה לעצמם, גם הם צריכים לשאוף לדרגת קדושה זו. וגם אם אדם נמצא בדרגה של "שובו לכם לאוהליכם" הוא צריך להאמין שעל ידי עבודה, שהיא תפילה, הוא יגיע לדרגת "ואתה פה עמוד עמדי" כמו משה רבינו, לא פחות! וכי משה רבינו לא היה יילוד אישה כמותם? את המסר הזה העביר רבי נחמן מברסלב לתלמידיו שוב ושוב: הוא זכה להגיע לדרגות אליהן הגיע רק על ידי עמל ועבודה. וחזר ואמר להם שכל אדם שיתייגע יזכה להגיע לדרגות גבוהות.
 
בכל יום מימות השנה הוא הזמן לקבל על עצמנו להתמקד בעבודה יקרה זו, ובפרט עכשיו, בימים האחרונים של חודש אלול כשהמלך בשדה מחכה לנו, יוצא אלינו ומוכן לעזור לנו, לתת לנו – אם רק נבקש, אם רק נרצה. ויתקיים בנו במהרה הפסוק: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וגו'", שמרמז על כך שכאשר עובדים על שני יסודות חשובים אלה, שהם כמו שתי רגליים שכל היהדות עומדת עליהן, אז נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.