לא מחכים לרגע האחרון – פרשת ניצבים וילך
ותשחק ליום אחרון אנשי החברה קדישא הגיעו למקום שאליו נקראו. הם נכנסו לבית וראו לפניהם יהודי חסידי בא בימים שוכב במיטתו וסביבו משפחתו הקרובה. אכן, נראה היה שלא נותר לו זמן רב לחיות, עם זאת היהודי היה צלול ומודע היטב לכל הנעשה סביבו. פניו היו רגועות ואפילו שמחות. שלווה לא אופיינית למצבים מעין אלה.
ותשחק ליום אחרון
אנשי החברה קדישא הגיעו למקום שאליו נקראו. הם נכנסו לבית וראו לפניהם יהודי חסידי בא בימים שוכב במיטתו וסביבו משפחתו הקרובה. אכן, נראה היה שלא נותר לו זמן רב לחיות, עם זאת היהודי היה צלול ומודע היטב לכל הנעשה סביבו. פניו היו רגועות ואפילו שמחות. שלווה לא אופיינית למצבים מעין אלה.
החברא קדישא, כבקיאים ורגילים במלאכתם, ידעו מה עליהם לעשות. כמו בכל מקרה שכזה, הם ניגשו אל היהודי וביקשו ממנו להתוודות, לקיים את דברי הרמב”ם: “אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו”. ברגעים האחרונים של האדם גם הרשע שברשעים שבישראל משבר את לבו ומתחרט על כל ימיו, וגם הצדיק שבצדיקים מתיירא מפני אימת הדין של מעלה ומתוודה במר נפש.
אבל היהודי הזה הפתיע את אנשי החברא קדישא. בקול חלש אבל בוטח, וביישוב הדעת שלא מעלמא הדין, אמר להם:
“אתם חושבים שחיכיתי לכם?! אתם חושבים שאפשר לעשות ביום אחד תשובה על כל החיים, בפרט בחולשה שכזאת?! אז דעו לכם, שאני לא חיכית לכם. גם היום, כמו בכל יום ויום מימי חיי, כבר קמתי בחצות הלילה, ואמרתי תיקון חצות, ועשיתי תשובה על כל היממה האחרונה, כמו שלימד אותנו אדמו”ר, רבי נחמן מברסלב זיע”א. לכן אין לי מה להתכונן למיתה, אני מתכונן כל ימי חיי לרגע הזה, כמו שמלמדים חז”ל: ‘ושוב יום אחד לפני מיתתך’.”
אנשי החברא קדישא ההמומים לא היו מוכנים למציאות שכזאת, ובחרדת קודש הבינו שהם זוכים ללוות לעולם האמת את אחד הצדיקים שבדור…
תחליט ותתחיל היום
השבת היא “שבת סליחות”. במוצאי השבת מתחילים בני אשכנז באמירת הסליחות. והנה, יום הדין הגדול של ראש השנה עומד אחר כותלנו. כל יהודי שיראת ה’ נוגעת ללבבו, רוצה לנצל את הרגעים האחרונים של השנה לתשובה על כל השנה כולה כדי להיכנס זכאי ליום הדין. כך נאה וכך יאה. אבל מצד שני, איך אפשר בשעה אחת ואפילו ביום אחד לחזור בתשובה על כל השנה כולה?! האם זה רציני?! האם זו שיטת עבודה נכונה?!
ברור שדרך העבודה הרצינית והנכונה היא ללכת בדרכו של אותו חסיד. כלומר, להתכונן כל השנה, כל יום ויום, לראש השנה. אם אתה זוכה לעשות תשובה בכל יום כמו שמלמד רבי נחמן שההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכול – הרי חזק ואמץ והמשך בדרכך. אבל אם אתה עדיין לא זוכה להקדיש שעה בכל יום לתשובה, זה בדיוק הזמן לקבל על עצמך את הההנהגה הזאת שבה תלויה כל התשובה שלך. יש לך שבוע לקיים זאת בכל יום, והעיקר להתפלל ולקבל על עצמך לקיים את זה החל מהיום בכל יום ויום מימי חייך.
רבי נחמן מברסלב אמר לבוא אליו בראש השנה, להיות אצלו. כי כל התשובה של האדם תלויה בצדיק. ו”להיות אצלו” – זה לא רק פיזית, לא רק להיות במקום שבו הוא גנוז וטמון, אלא “להיות אצלו” זה אומר להיות לחלקו, להיות מחובר אליו, ללמוד את ספריו ולקיים את עצותיו, ובפרט את העצה העיקרית שבעצותיו שבה הכול תלוי – עצת ההתבודדות, חשבון הנפש, השיחה עם הבורא, התשובה היומית.
ראש השנה באומן הוא תעודת ביטוח לשנה טובה, כי אתה מתחבר לצדיק. אבל חיבור מושלם לצדיק, בעומק ובאמת, הוא לחיות יום יום לפי רצון הצדיק.
“ניצבים” הוא תיקון ל”וילך”
השבוע אנו מחברים שתי פרשיות. בפרשת ניצבים עומדים כל עם ישראל מקטן ועד גדול לפני ה’, משה עדיין בחיים והוא כורת ברית בין העם לה’. אבל משה יודע, שכל הכוח לקיים את הברית נובע מהמציאות שמשה נמצא איתם ושוכן בקרבם.
ולכן בפרשה הבאה כשהוא ממנה את יהושע ונפרד מעם ישראל, הוא מכין את עם ישראל “ליום שאחרי”, ליום שבו משה לא יהיה עוד בגופו בקרב עם ישראל: “הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוקי נכר הארץ” ואז מגיע הפסוק הנורא: “ואנוכי הסתר אסתיר…”
ה’ תולה את כל הקלקול של עם ישראל ואת כל העונשים הקשים בעובדה שמשה “שוכב עם אבותיו”. כלומר שעם ישראל מתנתקים מהצדיק. כי משה רבינו לא מת, הוא חי וקיים. צדיקים גם במיתתם קרויים חיים, וכל עוד עם ישראל חיים את התורה של משה רבינו ואת העצות שהן המצוות וכל עוד עם ישראל דבוקים בספרים ובתלמידים – משה רבינו הוא עדיין הרב והצדיק והמנהיג, ועם ישראל מחוברים אליו ומוגנים מכל רע.
אבל כשעם ישראל חושבים חלילה שמשה רבינו נפטר, כשהם חושבים שהוא כבר לא המנהיג והצדיק שלהם – או אז הם עלולים להידרדר עד לדיוטא התחתונה.
חוזרים מהצדיק עם הצדיק
ואומר רבי נתן שהפסוק “אתם ניצבים היום כולכם”, שייך ביותר לערב ראש השנה שאז עם ישראל רוצים לעשות תשובה ולתקן את כל הקלקולים הנובעים מההתרחקות מהצדיק, וכדי לשוב ולתקן הם חייבים להיות כולם ניצבים לפני ה’ אצל הצדיק!
וברוך ה’ גם בזמנים קשים בעבר וגם בזמנים קשים כיום – רבבות יהודים נוסעים להיות אצל הצדיק החי והקיים שמלמד אותנו את דרכי התשובה, ולא רק את דרכי התשובה של עשרת ימי התשובה, אלא את דרכי התשובה של כל יום ויום בחיים.
ובזה אנחנו מתקנים ומבטלים את כל ה”אנוכי הסתר אסתיר”, את כל הדינים ואת כל ההסתרות, ומקרבים את הגאולה שהיא גילוי כל ההסתרות, כמו שמקובל בידינו שכל נסיעה ונסיעה לאומן של כל אחד ואחד – יש לה חלק בגאולה השלימה. ובפרט אלה שלא רק נוסעים ומגיעים, אלא גם “לוקחים את הצדיק איתם”, וחיים את העצות של הצדיק כל השנה כולה.
אז מה עושים באומן? באומן מקבלים על עצמנו לא לעזוב את הצדיק ועצותיו לעולם. וגם כאשר אנחנו חוזרים הביתה לאחר ראש השנה – אנחנו לא עוזבים חלילה את הצדיק, אלא אנחנו לוקחים את אור הצדיק איתנו לכל יום ויום על ידי עצת ההתבודדות!
המפתח לשנה מתוקה
וגם מי שמסיבה כזאת או אחרת לא נמצא באומן, וגם הנשים והמשפחות שנשארים בארץ – כולם צריכים לראות בימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה, שיהיה להם קשר וחיבור עם הצדיק, על ידי קיום עצת ההתבודדות, ועל ידי שנקבל על עצמנו כולנו שלא יעבור עלינו יום בלי שעה התבודדות.
ורואים בחוש שיהודי שמחובר באמת עם הצדיק ויש לו התבודדות בכל יום – חי חיים של גן עדן בעולם הזה, כל השנה שלו באמת טובה ומתוקה, כי הוא חי עם הצדיק וממילא הוא חי חיים בלי דינים ובלי הסתרות.
וזה אותו דבר בעניין התודה. וכי אפשר לומר תודה בסוף השנה על כל השנה? ברור שלא. תודה צריכים לומר כל יום.
עם ישראל הקדוש, דעו והאמינו שאין תשובה בלי הצדיק. אז אם אתה יודע ומכיר את התורה פחות מרבי נחמן – תאמין לרבי נחמן שאומר לך שהתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכול! – מהכול כולל הכול! ואתה בוודאי עושה את הדבר הגדול ועושה שעה התבודדות בכל יום.
אבל אם אתה לא עושה התבודדות בכל יום אתה כנראה, כבר “עקפת” את רבי נחמן ואתה יודע את התורה יותר מרבי נחמן, ואתה זכית להכיר בתורה דברים גדולים יותר מהתבודדות, ולכן אין לך זמן להשקיע בהתבודדות.
יהודים יקרים, התבודדות היא עצת העצות. התבודדות היא השלימות של ההתקרבות לצדיק והיא המפתח האמתי לשנה טובה ומתוקה באמת!
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים אמתיים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור