מה יגידו?

חמות אחת קנתה לחתנה שתי עניבות. אחת ירוקה ואחת כחולה.

בפעם הבאה כשהחתן בא לבקר, הוא החליט להראות לחמותו שהוא משתמש בעניבה שהביאה לו, והגיע עם העניבה הירוקה.

ברגע שחמותו ראתה אותו, היא אמרה לו: “אז אני מבינה שאת הכחולה לא אהבת?”

כמה אנחנו מנסים לעשות רושם על אחרים?

אבל לא מבינים שלא משנה מה תעשי, תמיד יהיו כאלה שמה שאת תעשי לא ימצא חן בעיניהם.

כל הזמן מתחשבים ב’מה יגידו’.

יש איזו אחת שקוראים לה מיה-גידו והיא מכתיבה לנו את החיים…

רוצות לעבוד להעז לעשות דברים? הנה אחת השיטות:

כשאתן יוצאות לרחוב עם תינוק בעגלה, תדאגו שעל כף רגלו האחת של הילד יהיו גרב ונעל, וכף הרגל השנייה תהיה יחפה.

כל מי שהלכה פעם ככה ברחוב, יודעת על מה אני מדברת… כל כמה מטרים עוצרת אותך מישהי ואומרת: “סליחה, חסרה לו נעל”,

“סליחה, לא נעים שאני מתערבת אבל נפלה לו נעל”,

אם תלכי לטיול כנ”ל, לאט לאט תלמדי לחזק את האומץ בקרבך ולשמוע ‘מה יגידו’ בלי להיבהל. אחרי זה תוכלי בקלות להיכנס לבית מרקחת ולשאול אם הם מוכרים ברגים…

אחד הדברים שמרגיעים אותי בתקופה זו, זה החסד וההתנדבויות שיש עכשיו בארץ ובעולם. החדשות האלה מורידות לי את כל הפחדים ובעיקר נותנות לי גאווה יהודית – אשריי שאני שייכת לעם כזה.

לו סניגורן של ישראל – רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה מגיע עכשיו, הוא לא היה עומד בקצב!

הרבה פעמים, גם אני רוצה ללכת להתנדב, לעשות משהו בשביל עם ישראל. ואז אני נזכרת שיש לי בית עם ילדים, ומתי בדיוק יש לי זמן להתנדב?

פעם שאלתי את עצמי למה היו צריכים לכתוב “עניי עירך קודמים”, הרי זה מובן מאליו.

ואז גיליתי שעד כמה שזה מובן מאליו, עדיין אנשים ייסעו להתנדב בכל העולם ופחות יתנדבו בבית. כי בבית זה מובן מאליו ואולי לא ממש מרגישים את ההתנדבות שאני עכשיו תורמת לעולם בזה שאני מאכילה תינוק או מרגיעה את הילדה. אך בסופו של דבר, אנחנו האימהות נמצאות בעורף של הדור הבא בעם ישראל. אנחנו אלה שדואגות שהילדים יישארו שפויים, רגועים.

כל המתנדבים של היום קיבלו את החינוך מהאמא של פעם… כך שאפשר לומר שאנחנו המתנדבים הראשונים בזירה, אנחנו כבר דואגות למתנדבים של עוד עשרים שנה…

אז במקום לומר: מה יגידו?

תגידי: מה יגיד הוא – מה הקב”ה רוצה ממני כאן ועכשיו, מה יגיד הוא על מה שאני מתנדבת בבית שלי עם עניי עירי וביתי.

וכמו שכל אחד תורם את מה שהוא יכול לתרום, האחד לומד תורה, האחד אומר תהילים, אחר הולך לצבא ואחר הולך לכל התנדבות אחרת, אני כאמא, מתנדבת בבית לגדל את הילדים שהקב”ה מבקש ממני עכשיו לגדל.