השידוך שלך מתעכב?!

ט”ו בשבט – זמן המסוגל להתפלל על זיווג הגון ושלום בית

ה”בני יששכר” מבאר כי יש קשר בין ט”ו באב לט”ו בשבט, וכמו שט”ו באב הוא יום של אהבה וזמן המסוגל למציאת זיווג, כך גם ט”ו בשבט. והנה דבריו:

ט”ו בשבט מקביל במעגל השנה לט”ו באב, יום המיוחד לענייני שידוכין “ובנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…” (תענית פ”ד מ”ח). ט”ו באב חל בדיוק ארבעים יום קודם בריאת העולם, בכ”ה אלול, בסוד “ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני” (סוטה ב’, א’). אלא שיש מחלוקת תנאים אם העולם נברא בתשרי או בניסן (ר”ה י’, ב’), ולשיטת רבי יהושע שבניסן נברא העולם (כלומר, האדם שהוא נזר הבריאה), מסמל ט”ו בשבט את היום הארבעים שקודם ליצירה.

ביום זה אפשר להתחבר לידיעה ולאמונה ש”יש שם מישהו בשבילי”, שהקדוש ברוך הוא וודאי הכין במיוחד עבורי, גם אם הוא לא התגלה בפועל. עניין זה משתקף גם בלבנה העומדת במילואה ביום זה, ובחגיגה של ה”אור הפוטנציאלי” שעדיין לא התממש בפועל (ראי בהרחבה את דברי ה”בני יששכר” על ההבדל בין שיטת בית שמאי, שראש השנה לאילן הוא באחד בשבט, לשיטת בית הלל).

ביום זה ניתן לחוש ב”שרף העולה באילנות” (ביום הזה ניתן לשרוף את הייאוש), וכן להרגיש בפנים את התקווה הקטנה שלא נס ליחה ולא התייבשה והתנוונה בימי החורף הקשים, התקווה ששבה ועולה, ומבשרת את בואו של עתיד טוב יותר. עתיד שעדיין אינו נראה בפועל, ואף אם עוד יבואו ימים קרים, בחגיגה של ט”ו בשבט נחגוג את “האמונה בטוב”. זו חגיגה של תקווה, ובסופו של דבר, בע”ה, התקווה הזו תצמיח פרות מתוקים!

תתפללי כך:

“ריבונו של עולם, עשה שבכוח סגולת היום הקדוש הזה, הוא ראש השנה לאילן, ובכוח מצוות הברכות ואכילת פירות הארץ הקדושה וקיום המצוות התלויות בארץ, שאזכה בכלל כל עמך, לבניית בית נאמן בקדושה ובטהרה בשמחה מתוך שלום ואחווה ורעות ונזכה לזרע קודש חיה וקיימא, ובמהרה. ותתקיים בביתנו ברכתך “שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, אמן”.