מגילת זכויות הילדים

אבא ואמא היקרים,
 
אני אולי קטן (מה אולי, אני קטן) אבל אני יצור אנושי עם זכויות. כן, עם הזכות לחיות, הזכות לחירות וחופש, הזכות לחופש הדיבור – בדיוק כמו שלכם, המבוגרים. אתם מאוד מודעים לזכויות שלכם, מה מגיע לכם עד לזכות הקטנה, ולשלי? אם שכחתם (משום מה) אז הנה תזכורת לגבי כמה מהזכויות שמגיעות לי, שלא פעם אתם נוטים להתעלם מהן:
 
יש לי את הזכות להתחיל את היום עם חיוך. אתם לא רשאים להעיר אותי בצעקות, העלבות או איומים. יש לי את הזכות לקום בבוקר עם "בוקר טוב ילד מתוק שלי" נעים. לא יהיו שום משיכות שמיכות או גרירות מחוץ למיטה. לא יהיו שום מצבים בהם תכריחו אותי לצחצח את השיניים כשאני בוכה חסר אונים באמבטיה. אתם לא רשאים, ולא משנה מהן הנסיבות, להכאיב לי בגלל שאני מתנהל באיטיות בבוקר. יש לי את הזכות לקבל ארוחת בוקר טעימה, ולא לזרז אותי שאצא כבר מהבית לכיוון בית הספר או להסעה מבלי למלא לי את הבטן תחילה.
 
יש לי את הזכות ליום נפלא בבית הספר. אמא, אבא, איך אני אמור להתרכז בשיעורים כשכל מה שעולה לי בראש זו המלחמה של הבוקר? איך אני יכול לשמוע את מה שהמורה אומר כשאני עדיין שומע את הצעקות שלכם מצלצלות לי בתוך האוזניים? אני לא יכול להתרכז כשאני עדיין רועד מהבוקר שחווינו. איך אתם מצפים ממני בכלל להיות עם מוטיבציה ולקבל ציונים טובים כשאני כועס עליכם? הרבה ילדים בכיתה עושים ממני צחוק. יש לי את הזכות להגיע הביתה ישר לחיבוק האוהב שלכם, להבנה ולחיוכים, כך אוכל לספר לכם על היום שעבר עלי. אבל במקום, אני מגיע לבית מלא בריונים…
 
יש לי את הזכות לצהריים נעימים. כשאני מגיע הביתה מבית הספר אני לא אוהב את 'חדר החקירות' וההעלבות שאני לא פעם סופג מכם. אמא, האם את מבינה שאני צריך קצת זמן להתרענן מהיום הלחוץ שהיה לי בבית הספר, בדיוק כמוך? אל תכריחי אותי להכין שיעורי בית מיד כשאני מגיע הביתה, אני צריך קצת זמן לנוח וגם קצת לשחק. זה לא הוגן. אני צריך חיבוק אוהב וארוחה חמה. כוס שוקו ואם אפשר גם כמה עוגיות בצד לפני הארוחה יעשו לי טוב. אני רוצה מאוד מאוד להתגעגע לחזור הביתה, אבל אני מפחד ממה שאני צריך להתמודד בבית, לא פחות מההתמודדות המאוד לא נעימה של כל המקניטים והבריונים בבית הספר. אבא ואמא היקרים, אני פשוט צריך שתהיו שם בשבילי, שתבינו אותי, שתדעו שגם עלי עוברים ימים לא קלים. כן, אפילו שאני קטן. ברגע שאהיה שמח ומיושב יהיה לי יותר קל להתרכז בשיעורי הבית. וכשאצטרך את העזרה שלכם, בבקשה תעשו את זה בנעימות, אני רק ילד, אל תשכחו! אני רק זקוק לעזרה שלכם, לא לעצבים שלכם. נסו לגלות הבנה כשאתם רואים שקשה לי להבין.
 
יש לי את הזכות לזמן משפחה. אבא, כשאתה מגיע הביתה, לרוב, אתה סחוט ועייף. חשבת על זה שאני מחכה ומצפה לרגע הקסם הזה שבו תיכנס הביתה, שארוץ אליך ואתן לך חיבוק גדול? אבל הרבה פעמים אתה בקושי אומר איזה 'שלום' ומיד מתיישב לאכול משהו. אתה יודע איך זה שובר לי את הלב? אני מרגיש כמו בלון שפיצצו אותו עם סיכה. אבא, אין דבר יותר נפלא ומקסים מלשבת על הברכיים שלך עטוף בזרועות הגדולות שלך כשאתה קורא לי סיפור, או כשאני מספר לך איך עבר עלי היום. איך ארצה קשר איתך כשאהיה נער מתבגר, שזקוק להדרכה הכי יפה שאבא יכול לתת לו, כשאתה בקושי מתייחס אלי עכשיו? אם לא תשקיע עכשיו בקשר בינינו, אז מתי?
 
יש לי את הזכות לארוחת ערב טעימה. אמא, את יודעת שאני יכול להרגיש את האהבה שלך באוכל שאת מבשלת לי? לחמם לי משולש פיצה או לתת לי קערת דגנים עם חלב זה בסדר, אבל רק לפעמים. מתי הייתה הפעם האחרונה ששאלת אותי מה האוכל האהוב עלי? אמא, את יודעת שאני אוהב ספגטי מוקרם? ואמא, בבקשה, בבקשה, אל תכריחי אותי לאכול דברים שאני שונא רק בגלל שאת חושבת שהם בריאים. יש הרבה פירות וירקות שאת יכולה לתת לי כתוספת לארוחה, רק נסי לעשות את זה יותר מעניין. למשל, את יכולה לעשות לי פנים מהירקות: עיגולי מלפפונים כמו עיניים, אף מעגבניית שרי, ופה מרצועת גמבה. נשמע מעניין, נכון? גם טעים. וגם בריא. לפעמים את מכריחה אותי לאכול אוכל בריא בתוספת צעקות. אז רק שתדעי, הצעקות ממש לא בריאות יותר מספגטי מוקרם…
 
יש לי את הזכות לזמן שינה שמח. וזה אומר בלי לצעוק ולחשוב שאני חייל בטירונות, 'קדימה למקלחת, לצחצח שיניים, לאכול ולישון'. אני יודע מה החובות המוטלות עלי, אבל אני ילד, וילדים לא אוהבים ללכת לישון. אם תתחילי את זמן האמבטיה לפני השינה קצת יותר מוקדם ותסכימי שאביא קצת צעצועי אמבטיה, תוסיפי קצת סבון שהבועות והקצף יהיו מעניינים, אז אחרי עשרים דקות כאלה אני בטח ארצה לישון בשמחה. וכשאני נכנס למיטה אל תכבי את האור ותעזבי אותי לבד בחושך. את יודעת כמה פעמים לא יכולתי לעצום עין כי אני מפחד מהמפלצות שבאות לבקר אותי. אני חושב שאם היית לידי הן לא היו מפחידות אותי. אני חושב שמפלצות מפחדות מאימהות ואבות. את יודעת איך זה היה מרגש אם היית שוכבת לצידי ומספרת לי סיפור לפני השינה (הוא לא חייב להיות ארוך). אח, איך הייתי מתרגש ורוצה כבר לישון! זה יעלים את כל הפחדים והסיוטים מהמפלצות שמתחת למיטה, ואני בטח אתעורר בבוקר שמח. לא עצוב ו'כבד'.
 
יש לי את הזכות לצד שלי בסיפור. זוכרת את התקופה שגם אתם הייתם ילדם? שגם אתם רבתם הרבה, לא רק אנחנו? אז בבקשה, אל תענישי לפני שאת נותנת לי את ההזדמנות לומר את הצד שלי בסיפור. אם היית צריכה להיות בבית משפט, הייתה לך הזכות לומר את מה שיש לך להגנתך, נכון? גם אני ראוי שיקשיבו לי ויתנו לי את ההזדמנות לומר את מה שיש לי להגנתי.
 
יש לי את הזכות לקבל אהבה ללא תנאים. אמא, אבא, כולם עושים דברים שהם לא גאים בהם. כולם עושים טעויות. הדבר הכי חשוב הוא, שאפילו שאתם מפקששים לא פעם בחיים, עדיין תאהבו אותי בלי שום תנאים. זה מה שאני צריך יותר מכל. גם כשאני עושה דברים שאתם באמת, אבל ממש באמת לא אוהבים, זה חשוב שתגלו איפוק ואל תשחררו את הקיטור מיד. אני רק ילד! אני נשמה טהורה ואני יכול להישבר בקלות. אני יודע שבפנים, אבל ממש בפנים, אתם מאוד אוהבים אותי, אז בבקשה נסו לשלוט בכעס ובתגובה המיידית. אני רוצה וצריך מאוד את האהבה שלכם.
 
תודה שקראתם את מגילת הזכויות שלי, בבקשה תדפיסו ותלו אותה על המקרר כדי שתוכלו לקרוא אותה כל הזמן.
 
אוהב אתכם מאוד,
המתנה שלכם מאלוקים.
 
נ.ב. הרב שלום ארוש אמר לי שהורות טובה זה לא טבע שני אצל רוב האנשים. בבקשה, תקראו את הספר המדהים שלו בנושא חינוך ילדים – חינוך באהבה ותהיו ההורים הכי טובים שאתם יכולים להיות למעני, ולא פחות, למענכם!