אל תלכו! יש מנה עיקרית!

לא משנה מה אנחנו עוברים, לא
נקום מהשולחן ונלך. בעוד דקות
ספורות יגישו את המנה העיקרית.
אל תתייאשו מהמרור שמוגש לפני
כן, הוא חלק מהסעודה.
 
 
רבי נחמן מברסלב סיפר פעם לחסדיו מעשייה קצרה על שני נוודים, אחד יהודי והשני גרמני.
 
ליל הסדר הגיע והשניים, אחרי יום נדודים מעייף, היו רעבים מאוד. הם הגיעו שעות ספורות לפני הערב הגדול – ליל הסדר, לאחת העיירות היהודיות שבאוקראינה הגדולה. אחרי מנוחה קצרה החליט היהודי ללמד את חברו לנדודים מנהגים של יהודים בליל הסדר, פה ושם כמה מילים, והנה, שניהם מוכנים ומזומנים. מחכים רק לבעלי הבתים הרחמניים שיזמינו אותם להצטרף לשולחם בלילה שכולו מצה ומאכלים ערבים לחיך.
 
הרגע הנכסף הגיע. השניים הוזמנו לסעודת ליל הסדר, כל אחד בבית אחר. היהודי, שידע איך מתחיל הסדר ולאן מובילים הסימנים המתין בסבלנות. אבל הגרמני, שהיה מאוד רעב, לא הבין למה נותנים לו חתיכת מצה (מה זה הדבר הזה?) טבולה במי מלח, ואחר כך עם חרוסת, ואם זה לא מספיק אז בהמשך לאכול את הדבר הנורא מכל – מרור!!! כוסות היין שהוא שתה כשהבטן ריקה עוררו את התיאבון, שממילא הלך וגבר והציק ולא הניח לו במנוחה, ואילו בעל הבית ממשיך בשלו, הוא קורא את ההגדה בנחת. ולמרבה הפלא, כל הנוכחים רגועים וממתינים בסבלנות, מה קורה פה?! הוא הרגיש שהוא מאבד שליטה. כל פעם מוסיפים עוד משהו לארוחה (הלזאת ייקרא ארוחה?!?) זה לא מה שסיפר לו חברו. עוד חתיכת מצה עטופה בעלה של חסה, מה זה? זאת סעודת המעדנים שהבטיחו לו? זהו. זה כבר היה יותר מדי בשבילו, הוא קם, קילל, התעצבן, ויצא החוצה, רץ לעבר המחסן בו סיכמו השניים להיפגש בסיום הארוחה.
 
מאוחר יותר, הגיע היהודי כשהוא שמח ושר כל הדרך למחסן. הגרמני שפך את מר ליבו בפני חברו וסיפר לו על 'ההתעללות' של המארחים, והוא, כמו אותו שועל מפורסם, נכנס רעב ויצא רעב…
 
"טיפש! אם רק היית מחכה עוד קצת, לא הרבה, היית נהנה מארוחה דשנה, מארוחת חייך, בדיוק כמו שאני קיבלתי…"
 
אם רק הייתם מחכים!
 
אחרי ה-120, כשנעלה לבית דין של מעלה, זאת תהיה הטענה אלינו, "טיפשים! אם רק הייתם מחכים עוד קצת. מתמידים בתפילה האישית (התבודדות) הייתם מקבלים את כל מה שליבכם חפץ. את הטוב ביותר. אבל הרמתם ידיים, התייאשתם, קמתם מהשולחן ורצתם החוצה דקות ספורות לפני שהמטעמים יוגשו לשולחן, לפני שהשפע הגדול היה מגיע אליכם משמים!…"
 
החיים הם כמו ליל הסדר: אנחנו טועמים מהיין לפני הארוחה. בורא עולם נותן לנו טעימה מהדבר הרוחני האמיתי לפני שאנחנו מרוויחים את כולו. ואז, הוא נותן לנו לטעום את המרור – את הסבל, הייסורים, הצער, הקשיים והאתגרים, שלא פעם נראה שכל עניינם הוא רק לשרוף אותנו מבפנים, להכאיב עד אין קץ. אבל הם חולפים, הם לא נצחיים. ואז מגיעים המעדנים של השמחה והכרת הטוב. בכל אופן, עלינו לגלות סבלנות לאורך כל התהליך (ליל הסדר) לבנות את עצמנו, להתחזק בכל מה שיש ביכולתנו לעשות, קצת מפה וקצת משם.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שברגע שבורא עולם הראה למשה רבינו את ארץ ישראל – שעיקרה הוא ללמוד סבלנות ואמונה, משה לא הרפה והתחנן לבורא עולם שיכניס אותו לארץ ישראל. הוא הבין איזו מעלה עצומה יש במידה הנפלאה של הסבלנות. והוא ידע כמה חשובה הסבלנות בעבודת השם ובכל תחום בחיינו.
 
רבי נתן מברסלב כותב שסוד הסבלנות הוא אחד הדברים הנפלאים והעצומים שרבי נחמן חשף אי פעם (ראו ליקוטי מוהר"ן ח"א, כ"ד). כל הדברים הטובים באים בעיתם ובזמנם. תקופת ההמתנה והציפייה מועילה לנו מאוד, הכיסופים והגעגועים שלנו לדבר מסוים הם הדרך הטובה ביותר לבנות את הכלי שיכיל את השפע הרוחני.
 
מה שבא בקלות, הולך בקלות
 
כל הישג בחיים, בעיקר אם הוא רוחני – שבא מהר הוא מסוכן וקטלני עבורנו. כן, ממש כך. אדם מעריך ומייקר דברים שהוא טרח ועמל עבורם. מה שבא בקלות הולך בקלות ואין שום ערך אליו. בנקודה זו אפנה בעיקר לחוזרים בתשובה "הטריים", ואזהיר אותם מפני התחבולה והמלכודת האיומה שהיצר הרע שם בדרך של כל חוזר בתשובה מתחיל. אחרי שטועמים מהאור, מהמצוות היקרות, מהשמחה שמקבלים מהן – חייבים לבנות כלים! אחרת הקריסה שבאה מריבוי אור ללא כלים היא כואבת ואיומה. אדם יכול לאבד ברגע אחד את כל החיים הרוחניים שלו.
 
וחיים רוחניים לא נבנים בן-לילה. זאת עבודה. על זה אמר פעם רבי נחמן, שאם אתם באים לקנות שמן אפרסמונים המוכר אומר לכם להמתין (שם ו, ב). כל הדברים הטובים באים בזמנם ובעיתם, אבל אנחנו צריכים סבלנות. לדעת להמתין. כי ההמתנה היא מתנה, כך מלמד רבי נחמן מברסלב. המתנה מזכה את האדם בהמתנה בהא הידיעה.
 
לאור הדברים האמורים במאמר זה, נוכל להבין בעיקר למה אנחנו צריכים את מידת הסבלנות גם בציפייה ובהמתנה למשיח. היהדות דורשת מאיתנו לצפות ולקוות למשיח שיגאל אותנו במהרה בכל רגע. אך במקביל, להימנע מכל מיני ספקולציות או לדחוק את השעה. כל זמן שאנו מגלים סבלנות, מבינים שהארוחה העיקרית והדשנה בוא תבוא, אלא שלפניה חייב להיות המרור, אז בהחלט נוכל לקבל את המשיח בשמחה, במהרה בימינו אמן.
 
לא משנה מה אתם עוברים, אל תקומו מהשולחן ותלכו!