זה אחי!

יש כאלה שלא מריחים את ריח הקפה, נראה שהם בכלל לא התעוררו עדיין…
 
מצחיק, אבל כשקוראים את פרשת קרח שמציינת את המחלוקת בין עם ישראל, שלושה שבועות אחרי חג השבועות, החג שסיים את תקופת ספירת העומר – שבעה שבועות בהם נהגנו מעט מנהגי אבלות – לא ערכנו שמחות ולא שמענו מוסיקה. ולמה אבל? כי באותה תקופה, לפני כ-1900 שנים, 24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא נפטרו ממגיפה רק בגלל שלא כיבדו אחד את השני. אנחנו לא מדברים על פשוטי העם מהרחוב, אלא על תנאים קדושים! על תלמידיו של רבי עקיבא. כשזה הגיע לקשרים של בין אדם לחברו ואחדות עם ישראל – הם נכשלו בגדול.
 
בין לבין יכולתי לרקוד ולשמוע את הדיסק שאני אוהב במערכת עוד שלושה שבועות, אלא שאז מגיעים שוב כמה שבועות, ליתר דיוק – שלושת השבועות המפורסמים אבל לא מצד החיוב והשמחה – התקופה שבין יז בתמוז לתשעה באב, היום בו חרבו שני בתי המקדש. ואת מה אנו זוקפים כגורם ראשי להרס והחורבן של בית המקדש השני ואת 2000 שנות הגלות בהן אנו עדיין סובלים ומתייסרים, את האינקוויזיציה, את השואה, את הפוגרומים, את מה שקורה היום? לשנאת חינם של אחינו ואחיותינו עם ישראל.
 
וזה באמת כואב.
 
אם יש משהו שמעורר בי חלחלה וגועל, זוהי האפליה וההתנשאות, במיוחד כשזה קורה בעם שלנו, עם ישראל. ואני כל הזמן שואל את אלה שמעליבים ומשפילים ושמים דגש על כל 'הפגמים' של אנשים אחרים: אז מה אם אבותיכם נולדו באירופה ואבותיו של שכנכם נולד באפריקה? האם יש בדת היהודית חוק או הלכה שאומרים שאדם נחשב יותר או פחות מזולתו? ממך? ואז מה אם הוא נמצא בדרגה רוחנית שונה מזו שאתה אוחז בה? אז מה?! זה מה שגורם לך להתנשא? אולי הוא לא למד תורה לפני כן?
 
מצחיק, אבל אני בכלל לא גדלתי בסביבה דתית. אדרבה, המקום ממנו באתי היה רחוק מאוד מדת, מגמרא, מתורה ומהשולחן ערוך. אבל אני זוכר יהודים שאומנם היו רחוקים מהדת אבל אנשים מקסימים ומתוקים להפליא.
 
סבא שלי ע"ה – סבא גמליאל – נהג לומר: "קודם כל, תהיה בן אדם".
 
אתם יודעים מה זה אומר? אם אתם מפלים לרעה או מרחיקים אדם אחר, אז אתם בכלל לא בגדר בני אדם. כי כדי להיות יהודי, אתה חייב להיות קודם כל בן אדם.
 
אל תשפטו אנשים לפי המראה שלהם או בגלל דעות קדומות! רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שלדון את הזולת לכף חובה זה שווה ערך להתאבדות. למה? כי בורא עולם מבקש שיפתחו את כל התיקים של אותו אדם שמקטרג, או מפלה לרעה את זולתו, ואז בודקים האם הוא ראוי בכלל לשפוט אותו. ועל פי ספרי המוסר הקדושים, אלה שדנים ושופטים את הזולת אף פעם לא נמצאים ראויים לעשות זאת, אז מה קורה? הם מעוררים על עצמם דינים קשים. מדהים לראות כמה סבל וייסורים אדם מושך על עצמו רק בגלל שהחליט לשפוט מישהו לרעה, להפלות, לשנוא או לחלוק על מי שלא 'כמוהו'.
 
איך הייתם מרגישים, למשל, אם מישהו היה מפגין שנאה, רוע לב וניכור לאחד מהילדים שלכם? איזו הרגשה איומה! בקשר שלנו עם בורא עולם זה בדיוק אותו דבר – הוא אבא ואנחנו ילדיו. ואהבה שלו אלינו היא כפול אינסוף מזו שלנו לילדינו! איך בורא עולם מרגיש כשמישהו אומר 'הקב"ה! אני לא סובל את הילד – הרפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי, חילוני, דתי, ספרדי, אשכנזי, חסידי – שלך!'… זאת בהחלט לא הדרך לפתוח את תיבת הרחמים שבשמים.
 
תגידו, לא נמאס לכם כל שנה לחזור לשבועות של האבל והסבל, במקום לשמוח ולרקוד? מה, אנחנו לא רוצים שהגלות הזו כבר תסתיים? שהסבל של עם ישראל ייגמר? לא ששאר המצוות לא חיוניות והכרחיות, אבל אם אנחנו רוצים לחיות קצת בשלום ובשלווה, בשמחה ובאושר, אנחנו חייבים לקבל על עצמנו, וברצינות, את מצוות "ואהבת לרעך כמוך", שהיא כלל גדול בתורה כמו שאמר רבי עקיבא כמסקנה הראשונה והמתבקשת אחרי אותה מגיפה בה איבד כמעט את כל תלמידיו. האחדות של עם ישראל, במיוחד בימים הקשים של השבועות המועדים לפורענות, היא דבר מתבקש, ואם לא נשאף ונרצה אותה היא לא תקרה מאליה. יש לנו את החופש להאמין במה שאנחנו עושים, במוטו של חיינו, אבל אין לנו את הזכות לכפות שום דבר על אף אחד, לא דעה ולא השקפה.
 
אף יהודי לא התקרב לבורא עולם בגלל שזרקו עליו אבן, והאחר לא אהב את זולתו בגלל שזה ניסה לכפות עליו דעה 'מתקדמת' או 'נאורה'.
 
מה כן?
 
חיוך.
 
כן, פשוט חייכו לכל אדם ואמרו לעצמכם "זה אחי!". כי החיוך הוא אחיד – אין דבר כזה חיוך לעניים או חיוך לעשירים, לאשכנזים או לספרדים, לחילונים או לדתיים, אין! פעולת החיוך זהה בכל המגזרים והאנשים.
 
ואם תחייכו, תמשכו את החיוך של בורא עולם לעולם הזה, ואז באמת נראה זמנים טובים בחיינו, במהרה בימינו אמן!