מה מסתיר את המשיח?!
כל עוד האדם מחובר לגשמיות – הוא לעולם לא יוכל לראות אור רוחני באמת, גם אם יידע תורה הוא לא יראה את אור התורה, וגם אם יכיר צדיקים הוא לא יראה את האור שלהם. לכן אם אנחנו רוצים לזכות באמת לקבל פני משיח ולקבל את מנהיגותו ללא סייג וללא עוררין – התפקיד העיקרי שלנו הוא לזכך את עצמנו ולהתרחק מהגשמיות ומהתאוות, מה"ארץ" המסתירה; ולפחות לנסות, לשאוף ולהתפלל, לפחות להתחיל מהלך של זיכוך ותיקון.
ההחמצה הגדולה
הסיפור השמיני בספר “סיפורי מעשיות” של רבי נחמן מברסלב, מספר על רב גדול שהיה לו בן צדיק ומוצלח ותלמיד חכם מופלג. אותו הבן השתוקק לנסוע לאחד הצדיקים, כי הרגיש שאותו הצדיק יוכל לו להשלים את החיסרון הרוחני שלו. אבל הרב הפך את העולם כדי למנוע מהבן שלו לנסוע וכדי להרחיק אותו מהצדיק, מכיוון שהרב זלזל באותו צדיק וראה בנסיעת הבן אליו פחיתות כבוד. במהלך הנסיונות של הבן להגיע לצדיק הוכיח לו אביו בכל מיני “ראיות חד משמעיות” שאין זה רצון ה’, ובכל פעם הצליח להניא את הבן מהנסיעה ולהחזירו הבייתה.
לדאבון לב, הבן נפטר לפני שזכה להגיע אל הצדיק. לאחר הסתלקותו הופיע הבן לאביו בחלום מספר פעמים כשהוא בכעס גדול וציווה עליו שייסע לאותו הצדיק. לבסוף נכנע האב ויצא לדרך. בדרך אל הצדיק נגלה היצר הרע אל הרב ואמר לו שהוא בעצמו – היצר הרע – היה זה שסיפק לרב את כל אותן ה”ראיות” וה”הוכחות” שרצון ה’ הוא לא לנסוע ושאין מה לחפש אצל הצדיק, כי היצר הרע ידע שהבן היה במדרגת “המאור הקטן” והצדיק היה במדרגת “המאור הגדול” והמפגש בין השניים היה מביא את הגאולה!
מאחר שהרב היה כל כך עקשן וכל כך עיוור מלראות ומלהבין את מעלת הצדיק – ההזדמנות ההיסטורית התפספסה, וכמובן, זה היה נזק רוחני גדול מאוד גם לַבֵּן וגם לכל הדור!
ההיסטוריה חוזרת?
הסיפור הזה מעלה תהיות באשר למה יקרה כאן כאשר יתגלה המשיח. לא מן הנמנע לחשוש שגם כאשר יבוא המשיח, הגואל, ואפילו כאשר הוא כבר יתפרסם כצדיק גדול ורבים יאמינו בו – גם אז יהיו כל מיני חכמים בעיניהם שיפקפקו, יזלזלו, יחלקו, וירחיקו רבים אחרים מהמשיח!
אם אתם שואלים מניין לי שכך יהיה, הרי זה ברור – זו בדיוק פרשת השבוע!
האם יש לנו משיח גדול יותר ממשה רבינו? זה היה משיח “עם קבלות”! הוא גאל את ישראל בפועל, עשה ניסים, נתן תורה, כל העם ראו שה’ מדבר אתו – ובכל זאת יש לנו את קורח! למרות שלא ניתן לפקפק בגדלות של משה, קם האדם שיצא למלחמה כנגד משה רבינו, והוא לא היה אדם קטן בכלל, אלא הגדול שבגדולים, והוא סחף אחריו את ראשי הסנהדראות עד שה”ישמח משה” מעיד שרוב רובם של תופסי התורה נָטוּ אחרי קורח ורק ה”עַמְּךָ” והנשים התמימות נשארו נאמנים למשה רבינו.
אם לא היינו קוראים את זה בתורה – לא היינו מסוגלים להעלות על דעתנו שדבר כזה יכול להתרחש! והדאגה הגדולה היא לא ‘איך זה קרה בעבר‘, אלא מה עושים היום כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, כדי שבגאולה שתבוא במהרה בימינו זה לא יקרה שוב.
האור וההסתרה
זה עתה חתמנו סידרה של חמישה מאמרים על המשמעות של המשיח ומשמעות התפילה לביאת המשיח וההכנה לבואו. ועכשיו לא נותר לנו אלא להכין את עצמנו לביאת משיח בפועל, שנזכה לראות את האור שלו ולהאמין בו, ולא חלילה להיפך, שלא נהיה אנחנו אלה שחולקים על המשיח ומרחיקים ממנו את עם ישראל.
כי רבי נחמן מברסלב כותב בליקוטי מוהר”ן שהשמש ענקית פי כמה מכדור הארץ, וגם בלילה השמש לא נעלמת כידוע, אז איך זה שבלילה יש לנו חושך? אלא שכדור הארץ הקטן בעצמו מסתיר את האור הענק והעצום של השמש הגדולה ממנו לאין ערוך. וכן מטבע אחד קטן שעומד בסמוך לעיניים יכול להסתיר הר עצום שגדול ממנו פי אלפים ורבבות.
כך בדיוק, אומר רבי נחמן, בנוגע לאור התורה ולאור הצדיקים! אילו ניתנה רשות לעין לראות את האור העצום – לא זו בלבד שלא היה בן אדם שמסוגל לחלוק על הצדיק, אלא אפילו לא הייתה ברייה אחת בעולם, שלא הייתה רצה בלהט אחרי האור הגדול והעצום. אבל מה לעשות, ישנה הסתרה, הסתרה גדולה, על אור הצדיקים. ומה מסתיר את האור? ה’ארץ’ כלומר הארציות, הגשמיות, וגם ה’מטבע’ שהוא תאוות הממון וכל שאר התאוות, ובראשן תאוות הכבוד, המחלוקת והניצחון.
ונזכה כולנו במהרה לאורו
ישנה ברכה שגורה “שתזכה לראות פני משיח”, אבל לפי האמור כאן, זה ממש לא מספיק. אנחנו רוצים לא רק ‘לראות’ את פני המשיח, אלא לזכות לראות ולהכיר באורו הגדול, ולפחות להרגיש ולו במעט מאורו, כדי שלא נבוא לחלוק ולזלזל;
כי בעין גשמית הטענות של קורח אכן נראות כצודקות – “כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'” – כולנו אותו הדבר, גם הצדיק הוא בשר ודם, וישן ואוכל כמו כולם, ואין לו שום יתרון על כל אדם
מן השורה; ולעומת זאת, גם אנחנו לומדים תורה, טוען קורח, וכל מי שרוצה ליטול כתר תורה נוטל, וגם לנו יש רוח הקודש… אבל הטענות האלה תופסות מקום בלבבות – רק בגלל שלא רואים ולא מרגישים את האור הגדול של הצדיקים.
כל עוד האדם מחובר לגשמיות – הוא לעולם לא יוכל לראות אור רוחני באמת, גם אם יידע תורה הוא לא יראה את אור התורה, וגם אם יכיר צדיקים הוא לא יראה את האור שלהם.
לכן אם אנחנו רוצים לזכות באמת לקבל פני משיח ולקבל את מנהיגותו ללא סייג וללא עוררין – התפקיד העיקרי שלנו הוא לזכך את עצמנו ולהתרחק מהגשמיות ומהתאוות, מה”ארץ” המסתירה; ולפחות לנסות, לשאוף ולהתפלל, לפחות להתחיל מהלך של זיכוך ותיקון.
אז מה עושים בפועל?
בפועל זה אומר שכל אחד חייב לעשות שעה התבודדות בכל יום, להקדיש זמן בכל יום לתקן את עצמו, לזכור שהעולם הזה הוא רק עולם של תיקון ועבודה, והתכלית היא לעבוד את ה’ ולהתקרב אליו ולתורתו ולמצוותיו ולצדיקים המדריכים את עם ישראל בדרך ישרה של קיום הלכה, של קדושה אמתית, של אמונה, של תפילה, ושל אהבת ישראל.
דבר נוסף הוא שצריכים להיות תמימים. אין בעולם הזה דבר גדול יותר מן התמימות. תמימות אינה טיפשות. תמימות היא שלימות. התמימות היא השכל הגבוה ביותר בעולם הזה;
כי השכל – עם כל גדולתו ועם כל הדברים המרשימים שאפשר לזכות באמצעות חכמה ושכל – הוא גם מוגבל מאוד וּמַטְעֶה מאוד. לכן אלה שעשו הכי הרבה נזק לעולם והטעו מיליונים של אנשים הם דווקא החכמים שלא השכילו לדעת את מגבלות הכוח של השכל והחכמה.
אבל התמימות היא תעודת הביטוח של החכמה, והיא גם הדרך היחידה להגיע לחכמה האלוקית, לחכמה האמתית. גם במעשה מהחכם ותם – זכה התם הקדוש לבסוף גם לחכמה אדירה, אבל מה שהנחה אותו בחיים לאורך כל הדרך הייתה התמימות. וגם עם ישראל זכו לחכמת התורה באמת ולאותה חכמה נוראה ומפורסמת בעיני כל העמים בכל הדורות – דווקא בגלל שהלכו עם התמימות, וברגע האמת, בבחירה בין השכל לתמימות, הם בחרו בתמימות וקיבלו את התורה.
כאשר יהודי הוא תמים ורוצה לעשות את רצון ה’, וכל ימיו עובד על עצמו לתקן ולזכך את עצמו – הוא יכול להיות רגוע שכאשר יבוא משיח הוא לא יחלוק עליו חלילה, אלא הוא יהיה הראשון לרוץ אחריו ולקבל את פניו ולשמוע בקולו. יהי רצון שנזכה.
רוצים משיח? הרב שלום ארוש שליטא במסר נפלא:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור