לא רק גוף בריא!

לאחרונה עולים לכותרות מקרים לא מעטים על התעללות באנשים חסרי ישע – מאלה המאושפזים בבית חולים ועד לבתי חולים של בריאות הנפש, וזה כואב מאוד. כי פגיעה בנפש היא פגיעה בכל מהותו של האדם!
 
מספר דברים שחשוב לדעת על נפש האדם, ולא רק של אלה המאושפזים בבתי החולים לחולי נפש, אלא של כלל האוכלוסייה בעולם.
 
כידוע, החלק והמרכיב הכי רגיש בכל מכלול חלקי האדם היא הנפש! והיא החלק העיקרי שקובע את איכות חייו, לכן צריך להשקיע בה מאוד, לשפרה ולתקנה תמיד. בפרט, שחולי הנפש הוא דבר קשה מאוד, הרבה יותר מחולי הגוף בהיבטים רבים.
 
ראשית, לא כל בני האדם סובלים מחוליי הגוף שמוכרים ושאינם מוכרים. לעומת זאת, ממחלות הנפש כמעט כל בני האדם בכל העולם סובלים בדרגות שונות, שהרי כולן מוחשיות ומשפיעות מאוד על איכות חייו של האדם. ואתם בטח שואלים איך יכול להיות שכולם בעולם הזה סובלים ממחלות נפש? אז דעו שכעס, קנאה, חרדות, לחצים, התפרצויות זעם ועוד רגשות מהסוג הזה, שרוב אוכלוסיית העולם סובלת מהם, ברמה כזו או אחרת, הם למעשה מחלות נפש. אדם בריא בנפשו מרגיש שטוב לו בחיים, הוא מאושר ומרגיש ביטחון ושמחה.
 
המציאות הזו שבני אדם כבר התרגלו לחיות איתה – בצער נפשי, ולא מבינים שהם יכולים להיות בריאים בנפשם ושמחים ומאושרים תמיד, היא תופעה המעידה על עומק הגלות והחושך בהם אנו נמצאים, גלות שעיקרה הוא גלות הנפש.
 
חולשת הנפש, ותחלואיה הרבים, היא דבר שמאפיין מאוד את בני זמננו. אומנם בעבר היו סכנות חיים גדולות, אבל החיים היו חיים, עם שמחה ורצון לחיות. היום, לעומת זאת, החיים הכי שלווים ומרווחים הם לא חיים. למה? כי אין לאנשים שמחת חיים. אין להם רצון לחיות. זאת צרה גדולה של קץ הגלות – הנפשות חלשות ומלאות בצער תמיד.
 
אחד הגורמים לצער של נפשות רבות בימינו הוא הפער בין הציפיות של האדם לבין המציאות. ומדובר בפער שרק הולך וגדל. פער בין מה שאדם מדמיין שהוא יכול להשיג בחייו לבין מה שהוא משיג בפועל. לתופעה זו תורמים התקשורת והפרסום שמראים לאדם כל מיני דמויות מאושרות, אנשים יפים, עשירים, כישרוניים, מפורסמים ש'הולך להם בחיים', אנשים מחויכים (אבל רק בפרסומת, בחיים האמיתיים לפעמים מדובר באנשים הכי מדוכאים ועצובים!) תוסיפו לכל זה תפאורה יפה, איפור ובגדים יפים, וגם, איך אפשר לשכוח – מוסיקה טובה ברקע, והופה – האשליה המושלמת. הצופה קונה את האשליה הזו ומתחיל 'לאכול את הלב' שלו. האושר המוצג שם הוא דמיוני ובינו לבין המציאות ולשמחה אין קמצוץ של קשר. אחיזת עיניים לשמה.
 
ה"מאושרים עד הגג" הציגו בפרסומת זו האשליה שמפילה חללים רבים לצערנו. מי שקונה אותה לעולם לא מגיע אפילו למעט מאותו אושר דמיוני, ואפילו המעטים שכלפי חוץ מגיעים 'לתכלית' הדמיונית הזו, בה הם מוגדרים כ'יפים, עשירים, כישרוניים, מפורסמים' ועוד, מרגישים יותר מכל אדם אחר את השקר והולכת השולל שמאחורי ה'זוהר' והכאילו אושר. בתוך תוכם הם אנשים עצובים, אין להם שמחה והם בודדים. למה? כי אין חיה כזאת אושר חיצוני, זה לא קיים, זאת אשליה, בלון דמיוני. אושר ושמחה אמיתיים הם דברים פנימיים, שרק בעבודה על הפנימיות, על מידות הנפש, אדם זוכה להשיג אותם.
 
מוזר הייתי לאחיי
 
באופן בולט ביותר – שבו חולי הנפש הוא קשה הרבה יותר מחולי הגוף – האנשים שחולים במחלות נפש נפלטים מהחברה. לאדם החולה בנפשו קשה לחיות באהבה ואחדות עם בני אדם, וגם לבני אדם קשה להסתדר איתו. מה שאין כן בחוליי הגוף, על פי רוב יש לחולה יחסים חברתיים, חברים וקרובים שהוא אוהב והם אוהבים אותו, שבאים לבקר ולשמח אותו. גם ברגעים שהייסורים גוברים הוא נאחז בתקווה ומחזק את החשק להמשיך הלאה ולחיות, הוא יודע שיש לו סיכוי להבריא. לעומתו, חולה נפש מאבד את כל הקשר שלו עם החברה. אין לו בחייו אהבה, תקשורת ושיחה, הוא חי לבדו בעולם הדמיוני שלו, דבר שנקרא על פי הזוהר הקדוש "עלמא דפרודא" – עולם הפירוד. הוא חושב שכולם חושבים עליו רע, שלא מבינים אותו וכן הלאה. זה כמובן עונש נורא, וברוב המקרים אנשים כאלה מאבדים את החשק לחיות, אין להם שום שמחת חיים ושום רגע של אושר, ואין דבר נורא יותר מזה.
 
חולה נפש בלשון הקדומה נקרא 'מוכה אלוקים' – שזו המכה הכי קשה והעונש הכי חמור שישנו – לחלות בנפש, כי עם חולי כזה אדם נידון לחיים של סבל תמידיים, נפשו תמיד מיוסרת בריבוי מחשבות או בתסכולים דמיוניים, שכמובן לא תואמים את המציאות והחברה. דבר נוסף, למרות שישנם הרבה חוליים של הגוף שקשה לרפא, אולם בסך הכל הכללי רואים שיש אחוז מסוים של הצלחה ברפואת הגוף, או על כל פנים בהפחתת הסבל, וגם לגוף עצמו יש את הכוח לרפאות את עצמו ולהסתגל למצבים מסוים. אם כן, לחולה במחלה גופנית, בדרך כלל, יש תקווה להעלות מזור וארוכה לצער.
 
מה שאין כן במחלות הנפש, שלמעשה הרפואה עדיין לא הצליחה למצוא רפואה למחלות הנפש ורוב חולי הנפש נשארים עם הבעיות שלהם, שלרוב מחריפות עם הזמן. בנוסף, גם אין לנפש יכולת לרפאות את עצמה, אלא דווקא ההיפך הוא הנכון – היא הולכת ומדרדרת. לכן רוב החולים במחלות הנפש משתמשים בגלולות כאלה ואחרות, דבר שהפך לנפוץ היום מאוד, ובלעדיהן הם לא יכולים לתפקד. ואין הכוונה רק חולים במחלות נפש המוגדרות כקשות ושהכדורים נצרכים להם מאוד, אלא אפילו לאנשים מן השורה שסובלים מדיכאונות, חרדות, לחצים, שאמרו לי בפעמים שנפגשתי איתם שהם לא יכולים לחשוב על עצמם חיים יום אחד בלי הכדורים האנטי דיכאוניים הללו. נכון, גם חולים בגוף לא פעם חיים צמודים לגלולה מסוימת, אבל יש הגדול גדול – הגלולה שבאה להרגיע תופעה של נפש חולה משפיעה על הנפש ולרוב מדכאת את חיותה, או מרדימה את האדם ומגבילה את חיוניותו. זאת, משום שהנפש היא עיקר האדם. מה שאין כן בגלולה שתפקדיה להרגיע תופעה פיזית. לרוב, זה לא נוגע באופן מורגש בנפש והאדם יכול לתפקד מבחינה מחשבתית, יצירתית וכדומה.
 
חולי הנפש, אפילו המוגדר קל, הוא יותר קשה מחולי הגוף, מכיוון שלא יודעים איך לרפא אותו והוא רק מחריף עם הזמן.
 
ידיעת החולי – תחילת הרפואה
 
צד נוסף של קושי גדול בחולי הנפש, לעומת חולי הגוף, הוא – שאדם חולה בגוף מודע למחלה שלו ולכן עושה השתדלויות, ברוחניות ובגשמיות, לרפואתו. וזה ידוע שידיעת המחלה היא חלק גדול מהרפואה של האדם. אבל אנשים שחולים בנפש, על פי רוב מכחישים את הבעיה שלהם ולא מוכנים להודות בכך שהם חולים. אדרבה, הם בטוחים שהם בסדר וכל העולם סביבם טועה ולא בסדר. אין להם את ההתחלה של הרפואה שלהם – ידיעת היותם חולים הזקוקים לטיפול.
 
לכן, על פי רוב, הדרך לרפאות חולי בנפש היא על ידי תחבולות, כמו שרבי נחמן מברסלב לימד אותנו במעשה מהינדיק: פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק', שצריך לשבת עירום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור ולו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול. עד שבא חכם אחד ואמר שהוא מקבל על עצמו לרפא את הנסיך. והלך והפשיט גם הוא את עצמו מבגדיו, כמו בן המלך, וישב תחת השולחן אצל בן המלך וגם כן גרר פירורים ועצמות. שאל אותו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו החכם: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן עד שנעשו רגילים זה עם זה.
 
ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כותנות. ואמר החכם ל'הינדיק' בן המלך: אתה חושב שהינדיק לא יכול ללכת עם כותנות? יכולים להיות לבושים כותונת ואף על פי כן להיות הינדיק. כי במקום אחד ראיתי הינדיקים לבושים בכותנות. ולבשו שניהם הכותנות. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר החכם לבן המלך: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים. ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אז אתה כבר לא הינדיק? אפשר לאכול מאכלים טובים ועדיין להיות הינדיק! ואכלו, ואחר כך אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות ליד השולחן. וכן התנהג עימו עד שריפא אותו לגמרי.
 
כך הוא על פי רוב עם חולי הנפש – ככל שאדם יותר חולה בנפש כך הוא יותר בטוח בצדקתו והוא מתמסר לדמיונות שלו כאל מציאות גמורה, ומה ששאר בני אדם מגדירים כמציאות הוא מבטל את זה. ואני מדבר על הרבה אנשים 'רגילים' שמסתובבים בחוץ ולא בבית חולים לחולי נפש, שסובלים מהמחלה האיומה הזו. ואפשר לומר שזהו ממש עצם חולי הנפש – ההכחשה, שרירות הלב, לא לקבל את דעתם של אחרים. שתחילה, היא בזמן ובמקום שצריך לקבלה, דבר נוסף – נועדה לעזור ולראות את האמת, כמו שרבי נחמן מברסלב כותב באחת השיחות שלו, שאם המשוגע ישמע בקולו של בעל השכל הוא יהיה בריא, אבל הוא לא עושה כן אלא מציית לשיגעון של עצמו…
 
ושיגעון, על פי רבי נחמן מברסלב, הוא העניין של שרירות הלב, הדמיונות, התחושה של 'אני' וכדומה.
 
ו'אני' = גאוותו של האדם, שלא מוכן לקבל את העובדה שהוא טועה. לכן רוב חולי הנפש ניתן לרפא אותם רק בתחבולות. כמו במעשה הנ"ל. רוב הרופאים לא הצליחו מכיוון שהלכו נגד השיגעון של בן המלך, והוא כמובן התנגד להם בכל כוחו, שהרי זה עיקר השיגעון – שרוצה להישאר בדעתו ולא לקבל דעתם של אחרים. אבל החכם האמיתי לא ניסה להילחם עם השיגעון של בן המלך אלא הלך איתו, כביכול מסכים איתו, אך אט אט לימד אותו מושגים מקובלים בלי שירגיש. כך צריך לנהוג בחכמה עם כל חולה נפש. ומכיוון שזו חכמה גדולה ועמוקה שמצריכה הרבה תשומת לב וזהירות, ובדרך כלל אין אדם שיש בו את כל אלו, לכן מעטים מאוד סיפורי ההצלחה ברפואת הנפש.
 
יהי רצון שנזכה כולנו לרפואה שלמה בגוף ובנפש, אמן.