אזמרה והנחש

בחיים למדתי כמה דברים שגרמו לי להרגיש מאוד לא בנוח ולעשות חשבון נפש מעמיק, כמו שרבי נחמן מברסלב מלמד – אזמרה.
 
בתמציתיות, אזמרה זה לחפש את הנקודות הטובות בעצמנו (עם זה אין לי בעיה) ואת הנקודות הטובות באנשים אחרים, בעיקר הרעים (ועם זה יש לי בעיה רצינית).
 
ורק שתדעו, רבי  נחמן מלמד (במה שחסידי ברסלב מכנים "תורת אזמרה", תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן) שעל ידי שמוצאים נקודות טובות באנשים האלה, מעלים אותם לכף זכות, וכתוצאה מכך קל להם להתחרט על מעשיהם ולתקן אותם.
 
אבל יש רק בעיה אחת: עדיין לא ניצחתי כמה תכונות רעות שלי – כמו את יצר הנקמה והשנאה, מה שגורם לי באמת לרצות לראות את הפראיירים האלה נשרפים בגיהינום…
 
אבל העניין הוא שרבי נחמן מברסלב לא מדבר רק על האנשים הנחמדים והנורמטיביים שלפעמים עושים דברים רעים, כמו שכולנו עושים לפעמים. רבי נחמן מדבר על "ואפילו מי שהוא רשע גמור" – רוצחים, אנסים, פדופילים, גנגסטרים, סוחרי סמים, השפלים שבשפלים, "רשע גמור"! ודווקא את האנשים האלה הוא רוצה שננסה לדון לכף זכות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אל תישארו לבד
בית הספר ללימוד אזמרה
קצת אופטימיות לא תזיק
היחיד  והרבים
 
עד לפני כמה ימים זה היה משהו החלטתי: אני לא יכולה לעשות את זה. כבד עלי הדבר הזה. אנשים רעים הם אנשים רעים ושישלמו את המחיר על המעשים השפלים שלהם, אני לא מתכוונת לסחוט את עצמי כדי לעזור להם…
 
אבל אז, אלוקים שלח לי את הנחש.
 
הנחש היה הדבר השלישי שקרה לי תוך שלושה ימים. הדבר הראשון היה הרצאה בנושא אזמרה על ידי רב מתלמידי הרב קרליבך זצ"ל, שיעור שפטרתי בהינף יד בגלל שהוא התלהב יותר מדי מהעובדה שצריך לאהוב כל אדם בלי שום תנאי. השני, הרצאה נוספת בנושא אבל על ידי רב חסיד ברסלב אצלי בבית. היה קשה לפטור את הדברים שלו בהינף יד, אבל אמרתי לעצמי שהוא מדבר יותר מדי גבוה בשבילי, ו/או לא מכיר את כל הרעים שהספקתי להכיר. לא מתחברת.
 
למחרת, פתחתי 'במקרה' את ספרו של רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר"ן, ו'במקרה' זה נפתח במקום בו רבי נחמן מדבר על… אזמרה. הלב שלי כמעט נעצר. מה, עוד דיבורים על דברים סופר-עליונים כאלה?!?!?!
 
בכל אופן, אם כבר פתחתי אז קראתי את מה שהוא כתב שם, במקרה שפספסתי משהו בהרצאות, ואז הבת שלי חזרה מבית ספר וכמעט דרכה על הנחש שהחל לטפס על רגל השולחן כלפי מעלה.
 
בפרוטוקול נרשמו צעקות, ממש כמו שצועקים כשרואים נחש. ובהמשך, בעלי מעך לו את הראש (לא ידענו אם הוא ארסי או לא, לא לקחנו סיכון) – ואז, חוויתי טראומת הפרעה נחשית במשך שעתיים והפכתי לזומבי לשעתיים תמימות.
 
אחרי שחלפו השעתיים, פתחתי פרק  שירה והפלא ופלא, מה אומר הנחש? "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים" (תהילים קמ"ה, ט).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לשמור על זכות השתיקה
אומה של עיתונאים
לשונות  חמקמקות
 
הבנתי את המסר: אלוקים רוצה שאתפלל על הרשעים.
 
24 השעות הבאות היו באמת, אבל באמת, קשות. ידעתי שאלוקים רוצה שאעשה אזמרה לכל האנשים הרעים שהיו בחיי, למי שפגעו בי, שציערו אותי, אבל החלק הנמוך של 'אני' התמרד וסירב לעשות את זה.
 
"תשכח מזה, אלוקים! למה אני צריכה לבזבז זמן ומאמצים על האנשים האלה? שפעם אחת יתפללו על עצמם!"…
 
אבל אז נזכרתי במשהו מאוד חשוב: לעבוד את השם זה לא מה שאני רוצה. לעבוד את השם זה מה שהשם רוצה שנעשה. כשמישהו שופע חסדים ורחמים, הדרך שלו לעבוד את השם היא ללכת נגד הטבע שלו ולפעול גם בצורה שיפוטית ובמידת הדין. וההיפך – אם מישהו בשורשו הוא דין או גבורה, אז הוא צריך לעבוד את השם מתוך אהבה ללא  תנאים לזולת.
 
בראש הבנתי את זה. בלב היה לי אנטי מוחלט. הייתי תקועה בלנסות למצוא את העמק השווה בין אני הנמוך שבי (שאמר 'שהפראיירים האלה ישרפו בגיהינום…') לבין אני הגבוה (שאמר 'אלוקים ורבי נחמן רוצים אזמרה'…)
 
לא הצלחתי להגיע לנקודה המנצחת, שני הצדדים הפגינו עקשנות. שני הצדדים היו נחושים ואני הרגשתי שאני עומדת להשתגע אם לא ימצא פיתרון בהקדם. ביקשתי מאלוקים שיעזור לי – אחרי שלוש שעות – ואז קיבלתי את התשובה, או לפחות את התשובה שלי.
 
הרב שלום ארוש אומר תמיד שהחיסרון הוא למעשה הרווח. הבנתי שכל מה שמטריד אותי באנשים האלה יכול להפוך לטובה. למשל, 'היא אנוכית' יכול להיות 'היא יודעת לדאוג לעצמה'. 'הוא משתמש במה שלמד כדי שארגיש נחותה' יכול להישמע גם כ'הוא באמת יודע הרבה דברי תורה'. ו'הוא ממש חושב שהוא המשיח' יהיה 'הוא באמת רוצה שמשיח יבוא'.
 
גאוני. כי 'אני' הנמוך עדיין יכול להסכים עם ההכרזות (ולגחך) ו'אני' הגבוה עדיין יכול להסכים עם ההכרזות (ולהרגיש מאוד קדוש). אז אם פתאום תיתקלו בגלים של אנשים שפתאום חזרו בתשובה בשבוע הקרוב, תדעו למה…