מילים קטנות

אביגיל, הודיה ושיראל. שלוש מתנות, נשמות יקרות שבורא עולם נתן לי.
 
אבל יום אחד זה קרה. אחרי שלוש לידות מצאתי את עצמי מדוכאת וחסרת שמחה. בקושי הצלחתי להרים את הראש ולדבר. השמחה הייתה כל כך רחוקה ממני, כמו אדם שמטפס על סולם ומנסה לגעת בשמים. בקושי הצלחתי לתפקד, בין בבית ובין עם הילדים, או כל דבר אחר שרציתי לעשות, פשוט לא יכולתי. כשבעלי היה חוזר מהעובדה הייתי נכנסת לחדר עד הוא היה משכיב את הבנות לישון, רק אחר כך הייתי יוצאת משם.
 
הדיכאון והבכי השתלטו עלי נפשית ופיזית. היו לי כאבים בחזה והמחשבות שהתרוצצו לי בראש לא היו טובות בכלל. אחרי שיחה בשניים, בעלי עודד אותי לפנות לרופאת המשפחה ולדבר איתה. בפגישה היא אמרה שהכל בסדר ושאני לחוצה, "זה קורה להרבה אנשים, לא רק לך", ונתנה לי מרשם של כדורי הרגעה שלקחתי בלב כבד. כך יצאתי משם. אני לא טיפוס של כדורים, אף פעם לא נזקקתי לתרופות, תודה לא-ל, אבל בעלי והילדים פשוט סבלו, ואני לא פחות. בהתחלה היה נראה ששבע השנים הרעות פשוט חלפו להן, פתאום אני אדם רגוע יותר, התחלתי לשמוח והתמודדתי יותר טוב עם אתגרי החיים. גם הכאבים בחזה הפסיקו, מה כבר עוד אפשר לבקש?
 
שלושה חודשים עברו והירידה הדרסטית הגיעה במלוא עוצמתה. הפעם, קיבלתי מכתב הפנייה לפסיכיאטר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
עוד מעט השמים יתבהרו
להתראות פרוזאק, שלום אמונה
כנסו  לתמונה
הפתרון  הרוחני
 
כשהגיע התור שלי, נכנסתי לחדר בו ישבה פסיכיאטרית ששאלה אותי כל מיני שאלות. "הנשמה שלי כלואה בתוך גוף שעושה מה שהוא רוצה, כלומר אני הנשמה שמחה, רוצה להיות בשמחה, אבל הגוף לא", ניסיתי להסביר לה את מה שעובר עלי, אבל נראה לי שהיא בכלל לא הבינה על מה אני מדברת, כי מה לה ולנשמות?… גם מאצלה יצאתי עם מרשם של תרופות. "תנסי את זה", אמרה לי.
 
וניסיתי. היה שינוי דרסטי? לא. חזרתי אליה והיא נתנה לי מרשם אחר ושוב אמרה, "תנסי את אלה".
 
הפעם, לקחתי את המרשם אבל לא קניתי את הכדורים. ידעתי שיש כאן משהו אחר, עמוק, גבוה. צעקה גדולה שצריכה לצאת מתוכי לבורא עולם. אז צעקתי אליו בכל הכוח, ביקשתי ממנו שיעזור לי, שיראה לי מה הבעיה, שיפנה אותי למי שיכול לעזור לי באמת, שיגיד לי איך מטפלים בבעיה הזו באמת.
 
כשטיילתי ברחובות העיר, כלפי חוץ נראיתי מטופחת, יפה ונורמאלית. אבל בפנים? בפנים הרגשתי שמשהו רקוב, לא בסדר. אני צריכה עזרה והמון המון שמחה.
 
יום אחד אחותי הגיעה לביקור. הרגשתי שזה הרגע הנכון. שפכתי את הלב, בכיתי וסיפרתי לה מה עובר עלי. היא אמרה לי שהיא ראתה ביוטיוב סרטונים על נשים שסובלות מאותם סימפטומים והבריאו בעזרת שינוי תזונתי. קרן אור חדרה לחיי. אולי מכאן תבוא הישועה? צפיתי בסרטים של אותן נשים. הן סיפרו שחוו כאבים איומים ממגרנות, אלרגיות, חוסר שמחה ומצבי רוח משתנים, ועוד דברים שתודה לא-ל לא היו לי, כמו גידולים, ציסטות, מחלות אוטואימוניות שרופאים לא נתנו שום תרופה והסבירו להן שכך יחיו את שארית חייהן… ויום אחד, כמו שקרה לי, הן שמעו דרך חברה/אמא/אחות או מודעה על ההשפעה הגדולה שיש לתזונה על חיינו – בגוף ובנפש, ומיד עשו את השינויים המתבקשים. כי איך אמר היפוקרטס? "יהיו מזונותיך תרופותיך, ותרופותיך מזונותיך"… כך הפכתי מאדם שאוכל הכל לטבעונית. אחרי שלושה ימים ויתרתי על קפאין, סוכר, בשר, עוף וחלב, ואחרי חמישה ימים הרגשתי בשינוי המיוחל. אך עדיין, לא הייתי בטוח. מה גם, שהרגשתי שחסר משהו, החלק שיעשה את זה מושלם.  שוב זעקתי לבורא עולם. "מה עכשיו? מה עכשיו? רק תראה לי, תסביר לי, תן לי להבין, אעשה הכל, רק תן לי שמחה שלמה…"
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
רק מילה אחת
חושך, זה ילד בלי  חיבוק
עושים מסיבה מהתודה
 
והצעקה הזו עשתה את שלה. יש לי בבית את ספריו של הרב שלום ארוש, קראתי, התרשמתי, סגרתי, וזהו. אבל הפעם, בורא עולם הפנה אותי שוב אליהם, לא רק להתרשם לסגור וזהו. אלא כדי להפנים את המסרים הנפלאים שהרב מעביר דרכם למי שרוצה להרגיש איך החיים שלו משתנים מן הקצה אל הקצה. שעריו  בתודה היה הספר הראשון ששלפתי מהמדף. באחד הפרקים הרב מדבר על דיסק שנקרא תפסיק  להתבכיין ששינה לאנשים רבים את החיים. 'אני חייבת לקנות את הדיסק הזה, חייבת לדעת מה יש בו שהפך ככה לאנשים את החיים…' עוד לא הספקתי לסיים את המחשבה הזו וחברה שלי מתקשרת. "הזמנתי דיסקים של הרב שלום ארוש לעילוי נשמת ההורים שלי, רוצה לעזור בהפצה שלהם?" כמובן שהסכמתי. כך הגיעו אלי דיסקים וביניהם הדיסק המדובר.
 
את הדיסק שמעתי בשקיקה. הרב הסביר שהדור הזה נמצא בגלות הנפש שגורמת לכל הבעיות הנפשיות מהן הוא סובל, כמו שנאה, חרדה, דיכאון, קנאה ועוד. ומי שרוצה להבריא צריך להיפטר מהמידה המגונה של כפיות טובה. כלומר, להודות על הכל – גם על הרע וגם על הטוב. האמת, בהתחלה לא הסכמתי עם הדיבורים האלה, אבל הבנתי שאני חייבת לזרוק את  השכל, כמו שהוא הסביר בדיסק. אחרי הכל, 'בדרך שלי' לא ראיתי שינויים, שווה לנסות, זה "רק" לומר מילה אחת, מה העניין?' כך התחלתי להודות על הכל. 'תודה על הבית המבולגן, תודה שנמאס לי מהבלגאן, תודה על הכלים, תודה על העצבים והדיכאון… וכדי שלא אהיה שקרנית, תודה על זה שאני לא כל כך מאמינה בכל התודות שאני אומרת, אבל כך הרב אמר, אם אני רוצה לקבל את הישועה…'
 
אחרי שבועיים של אמירת תודה ביום, בלילה ואפיל ובחלום קרה דבר מיוחד, התחלתי לראות את האמת. והאמת היא שהצלחתי להודות ממקום אמיתי ועמוק על הכל. על הכלים, כי אם יש כלים אז יש אוכל, ואם יש אוכל אז יש כסף, ואם יש כסף אז יש עבודה. גם על הבלגאן, כי אם יש אחד כזה בבית זה אומר שיש מי שמבלגן, יש ילדים, וילדים זה שמחה, נכון? 'תודה על הפרחים, על השמים, על האדמה, על החברים, על המולקולות והחיידקים, על כל מה שאני רואה ולא רואה…' כל יום כזה הוציא אותי מגלות הנפש בה הייתי.
 
הרב שלום עשה את מה שאף אחד אחר לא הצליח, הוא פשוט הציל אותי. הוא נתן לי כלים לחיות את החיים. לא סתם אומרים שמצווה גדולה להיות בשמחה, כי השמחה היא הכלי בעזרתו אנחנו רואים דברים, המשקפיים איתם אנו מסתכלים בצורה נכונה וחיובית על החיים.
 
והשמחה גם מולידה חיים, ולא סתם אני אומרת את זה. כי אז קרה הנס הגדול: זכיתי בהיריון נוסף ובננו הראשון נולד. שגיא-שלום, זה השם שנתנו לו. שגיא – בארמית זה גדול, רם ונישא, ושלום – שמו של הרב שלום ארוש.
 
מאז ועד היום לא עובר יום בלי להודות לבורא עולם על כל הטוב שהוא עושה איתנו, ובמיוחד, על המפגש (אפילו שהיה דרך הספרים והדיסק) עם הרב שלום ארוש, מפגש ששינה לנו את החיים והפך אותנו למשפחה שמחה ומחייכת. יהי רצון שבורא עולם ישפיע עליו ועל בני ביתו את כל הברכות והשפע ויזכה את כולנו לומר את המילה הקטנה אבל הענקית והעצומה: תודה.