ילד

במקום שגדלתי יחלפו שנים
רבות עד שתגיע לתיקייה הזו שנקראת
ילדים. שרון רוטר 'שברה את
המסורת' ומספרת על החוויה והפלא
הגדול שנוסף למשפחה. ילד.
 
 
אם להודות על האמת, לא כל כך רציתי להביא עוד ילד.
 
זאת אומרת, בעיקרון כן רציתי שיהיה לנו עוד ילד, שלושה זה יפה אבל ארבעה ילדים זו כבר משפחה ענפה ומכובדת, וזה גם ידוע שהשולחן עומד על ארבע רגליים…
 
כמובן שאני אוהבת אותם בכל ליבי ואפילו סקרנית להכיר את הנשמה שהצטרפה אלינו, א-ב-ל! ביני לבין עצמי לא הייתי בטוחה שאני יכולה לעמוד בזה.
 
גדלתי במרכז תל אביב הבוהמי שבו מגדלים כלב וחתול במשך עשרים שנה לפני שניגשים לתיקייה הזו שנקראת ילדים, כשבכל אותן השנים אתה עסוק בלהגשים את עצמך ואת הקריירה שלך. לפי ערכי תרבות זו, החופש שלך נחשב כמטרה עליונה – החופש לנסוע לתאילנד מתי שבא לך, לצאת לפתיחת תערוכה או למועדון, להתאמן ביוגה שלוש שעות ביום, או ללכת לישון בחמש בבוקר ולקום באחת בצהריים.
 
רוב החברים החילוניים שלי הסתפקו בילד אחד או שניים, כששלושה זה כבר נחשב קיצוני. לעומת זאת, החברים שחזרו בתשובה אמנם התחתנו מאוחר, אך מרגע שהתאפשר הדבר רובם 'מתקתקים' ילד כל שנה, מה שאומר שבחמש השנים האחרונות יש לכל זוג ארבעה או חמישה ילדים והמונה עוד דופק.
 
מאמרים נוספים בנושא:
עוד אחד וזהו?
תכנון המשפחה ואמונה
למי אני דומה?
 
אז אולי בהשראת החבורה הקרובה, או בהשפעת בעלי שיחיה שהרגיש שאנחנו כבר בשוונג, כדאי לנצל את הרגע כי אנחנו כבר די מבוגרים ואי אפשר לדעת מה העתיד טומן בחובו, או שמא הייתה זאת הסקרנות שלי שכבר הניעה אותי בעבר לעשות פעולות מאתגרות במיוחד, וללא ספק השיחות ביני לבין בורא עולם בהן הפצרתי בפניו, בגלל שהילד הזה הוא בעיקר בשבילו, אני מבקשת שיסדר לי ילד נוח וקל לגדלו, שישמור עליו מכל רע ויביא את השפע הנחוץ לגידולו. כל אלו בסיכומו של דבר השפיעו עלי לקפוץ לבריכה העמוקה הזאת ולקוות שהמים לא יהיו לי קרים מדי.
 
ההיריון עבר יחסית בקלות, חוץ מהעובדה שההורמונים הופכים אותי לאישה קצת משוגעת שאני לא ממש מצליחה לזהות ולהתחבר אליה כעצמי, אבל כל יושבי הבית כבר יודעים להתמודד איתה ולהוריד ראש עד יעבור זעם…
 
הלידה, שזה אחד הרגעים ממנו אני מפחדת עד מאוד, עברה בשלום ובבטחה, וחוץ מהסרטים והחרדות שאני מאכילה את עצמי בראש, על פניו, הכל היה מושלם. היו לי שליחים טובים, חברה נעימה ומצחיקה, תמיכה מלאה ברצונות שלי ואפילו כמעט שלא סבלתי כאבים. הייתה לי סייעתא דשמיא והשגחה פרטית, והלוואי שהייתי זוכה לראות תמיד ככה את הדיוק בליווי של הקדוש-ברוך-הוא, כמו שרואים ברגעים המיוחדים של הלידה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
החלום של כל אמא, ואחות טיפת חלב
שלא ייגמר  לעולם
אישה אחת, שלוש אימהות
 
אחרי הלידה נתנו לי שלושה לילות לנפוש בבית היולדות, ואם הייתי היו נותנים לי להישאר עוד כמה ימים, אפילו הציעו לי מלון יולדות בחינם, אבל שיעמם לי והרגשתי שאני רוצה לחזור הביתה.
 
אימי הצדיקה לקחה את הילדים אליה הביתה עד ליום הברית, כך שהיה שקט בבית וזמן לארגן ולהפיק את האירוע שהיה כל כך מיוחד וקדוש ובדיוק בסגנון המתאים לנו.
 
אז, ברוך השם ותודה לא-ל, לא יכולתי לדמיין מהלך יותר מדויק ומושלם מזה, כולל עזרה מכל הקהילה בישוב בו אנו גרים, שלקחו והחזירו את הילדים, הביאו לי ארוחות ותמכו בכל מה שיכלו.
 
רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון. גורם קטן ומיוחד שלא הצלחתי לדמיין אותו מראש. משהו שמלווה את התהליך של הבאת ילד לעולם, ששכחתי בכלל מקיומו, וכשהוא הגיע הוא תפס אותי לא מוכנה.
 
היא הגיעה בגלים גלים, שטפה והיממה אותי, ומיד עם בואה נרגעתי ונהייתה לי נחת רוח. הדעת שלי התיישבה והכל בעולם נראה לפתע נכון והגיוני, וברגע שהרך הנולד הונח בחיקי נחתו עלי גם השמחה והאושר הענקיים שמלווים את הרגע המיוחד הזה.
 
האמת, שאני לא יכולה לתאר את תחושת ההתחדשות שמביא איתו העולל הזעיר הזה לי ולכל המשפחה. זאת התחדשות מיוחדת במינה שגורמת לי להרגיש שוב חיה כפי שלא הרגשתי זמן רב.
 
השילוב של השמחה וההתחדשות נותנים כוחות בלתי נתפסים, וכשאני חווה אותם אני מיד מבינה מדוע הבאתי עוד ילד לעולם ומרגישה כל כך בטוחה בהחלטה הזו שמיד אני חושבת על הפעם הבאה.
 
ואת התובנות המיוחדות וההרגשה הנפלאה הזו אני מאחלת שנזכה כולנו להרגיש כל יום בחיינו ולהביא עוד מהפלא הזה לעולם.