פורים ומצעד הסוכר
ארלין בלוטקס היא מאותם אנשים שמתויגים כ'הורסי מסיבות הסוכר' שמתקיימות באופן לא רשמי אחרי פורים. אז בין אוזן המן אחת לשנייה תקראו מה יש לה לומר על המתוק המתוק הזה.
אתם יודעים איך זה, כשחודש אדר מופיע בפתח הדלת, שמחה נפלאה מציפה אותנו, מוסיקה משמחת נשמעת בכל מקום וחגיגת התחפושות מורגשת הרבה לפני ‘היום הגדול’, ובעיקר – כולנו הופכים לזללני סוכר, צבעי מאכל למיניהם, מונסודיום גלוטומט ומה לא?! ועד שפורים מגיע במלוא הדרו הילדים שלנו סובלים מהשפעת הסוכר ושות’ על כל צורותיה – פיזית ונפשית.
וזה לא נגמר שם. יום אחרי פורים, שזה חודש לפני פסח, באמתחתנו יש מלאי עצום של… ניחשתם נכון – סוכר! מכל משלוחי המנות, הממתקים שקנינו וקיבלנו ו… ואתם בטח יודעים מה עושים עם זה, נכון? נותנים לילדים ולמבוגרים בסביבה (כולל אותנו) לאכול את מה שנשאר. הנדיבות, בפרט בימים אלה, גואה ואנחנו שולחים לגן או לבית הספר או לוקחים איתנו לעבודה שקיות עמוסות במתוק המתוק הזה ל’עוד מסיבה של לפני החג…’
אם לא הספקתם להכיר אותי, אז אני מאלה שמתויגים כ’הורסי מסיבות הסוכר’ שמתקיימות באופן לא רשמי אחרי פורים. כי אולי, רק אולי, העמסת הגוף שלנו ושל ילדינו היקרים עם כל הסוכרים והכימיקלים למיניהם היא לא הדרך הטובה להנציח את ניצחון הטוב על הרע, את מרדכי היהודי, אסתר המלכה ויהודי שושן הבירה?! הרבה מבטים זועפים מופנים אלי, ולא פעם עם איזו נזיפה או שתיים, בגלל שלמסיבות האלה, כמו במשלוחי המנות, אני מעדיפה לשלוח צימוקים ושאר דברים מזינים במקום כל סוכריות הג’לי והשוקולדים למיניהם. ה’נו, נו, נו’ הזה מגיע מכל הכיוונים – מורות, שכנות ואפילו מהמשפחה היקרה שלי.
מאמרים נוספים בנושא:
יש מה להפסיד!
16 סיבות לאכול נכון
אוכלים את העולם
שנים התחבטתי בדילמה האם לזרוק את השאריות המתוקות לפח ולא להעביר אותן לאף אחד, אפילו לא לצדקה…
קבוצת החסרונות מול קבוצת היתרונות מפסידה בגדול! הרציונאל מנצח ואף אחד מכל התירוצים ששמעתי עד עצם היום הזה לא מצדיק את העובדה שאנחנו מעמיסים את הגוף בכל המתוקים הצבעוניים עתירי הסוכר ושאר חומרים.
‘זה רק פעם בשנה, מה איתך?’
‘זה חג המתוק שאחרי פורים לפני המצות’
‘צריך לעשות חוויה מתוקה לילדים לפני השיגעונות של הניקיונות לפסח, לא?’….
טוב, קיצוניות אף פעם לא נחשבה לדבר טוב, והכלל הזה פועל גם כשזה מגיע לדבר חשוב כמו אוכל מזין ובריא לילדים ולנו. זו הסיבה שעם הטיעון האחרון אני קצת מסכימה, אבל זה בהחלט נושא ליום אחר.
מצעד אוכל הזבל שיריית הפתיחה שלו ניתנת מיד עם כניסתו של אדר, אבל זה בקטנה, עובר ל’גדולה’ בפורים, וממשיך בקול תרועה בשבועות שלפני פסח. אז כמו שאתם מבינים, זה לא יום אחד! וזה בהחלט לא בריא או מזין. ויכוח גדול יש על עניין זה גם מבחינה הלכתית – האם אנחנו לא עוברים על “ונשמרתם לנפשותיכם” ועקרונות חשובים שהתורה מדברת עליהם בנושא שמירת הגוף מפני פגיעה או היזק כזה ואחר, בפרט כשמחלת הסוכרת על כל ערוציה היא בין האויבים הכי גדולים של האנושות? נרצה או לא, הגוף והנפש נחלשים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לא איש הפח
בריאות? הכי טבעית שיש
ג’אנק היום, משלמים מחר
לא פעם אנחנו נוטים לחשוב שהמודעות לאכילה בריאה ונכונה היא תוצאה של חשיבה מודרנית, נאורה ומתקדמת. אז תרשו לי לחדש לכם בנקודה זו דבר נפלא. כבר מימי התלמוד דנו ועסוק בנושא זה. חז”ל, כשדנו בעניין זה (מסכת שבת לג, א) מציינים שאנשים מתים מאוכל הם הרבה יותר מאלה שמתים מרעב!… הנה הוכחה לכך שהרגלי אכילה לא נכונים מזיקים לבריאות, ובמקרים חמורים גם גורמים למוות.
גם רבי נחמן מברסלב מעלה נקודות חשובות ומאירות שכדאי מאוד להפנים בנושא זה, באומרו את הדברים הבאים: “דע, שחולי הקדחת, רחמנא לצלן, בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתירה, כי כשאוכל יותר ממה שצריך, הוא בבחינת מאכל בהמה, כי גדר האדם לאכול רק מה שצריך, וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה, שאוכלת ולועסת כל היום, ועל ידי זה בא קדחת…” (ליקוטי מוהר”ן ח”א, רס”ג).
רבי נחמן מדבר על אכילה שהיא מעבר לנקודת השובע של האדם, אך בגלל שכל כך התרגלנו ואיננו יכולים לשרוד בלי סוכריות, חטיפים, צבעי מאכל וכדומה – אלה בהחלט דברים שקשורים בקשר הדוק לאותה אכילה יתירה שרבי נחמן מדבר עליה, ושהגוף לא זקוק להם.
בכל אופן, רבי נחמן לא מדבר רק על הנזק הפיזי שנגרם כתוצאה מאכילה שכזו, אלא גם מצביע על ההשפעה בהיבט הרוחני של העניין “… על ידי אכילה בכשרות נכנע הכסילות, ונתרומם השכל… אבל כשאוכל כזולל וסובא, שזה בחינת פגם המזבח, אזי יונקים הקליפות, דהיינו הכסילות, יותר מהראוי, ואזי מתגבר הכסילות על השכל” (ליקוטי מוהר”ן ח”א יז, ג).
מסתבר, שרבי נחמן ידע היטב מה גורמת אכילה מרובה, בעיקר של אוכל זבל, למוח, “… והמוח הוא לפי המזון, וכשהגוף נקי אז המוח ברור, ואזי יוכל להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות…” (שם ס”א, א).
זה בהחלט יכול להסביר את העצלנות שלנו או ההתנהגות הלא יציבה של ילדינו אחרי מצעד הסוכר. אז תנו דעתכם, לא מדובר רק בגוף, אלא גם בנפש, במוח ובכל היכולת שלנו לתפקד.
פורים שמח!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור