הכל אפשרי?

מאז ששמעתי על "אזמרה"
לא הצלחתי להבין איך מיישמים
את זה, ואם הכל אפשרי, עד
שקראתי את המכתב של רבי נתן.
 
 
אז מה בעצם הכוונה ב"אזמרה"? בלשמח את עצמי?
 
אני חושבת שמאז שהתחלתי לקרוא ולשמוע על "אזמרה" העניין לא נראה לי ישים. יותר מזה, נראה לי שאם אשמח לא אעשה עבודה פנימית, כלומר 23 שעות בשמחה ושעה בלב נשבר?!? איך אתבונן במה שעובר עלי אם הכל יהיה שמח? השמחה לא נראתה משהו מושך, שבא למסור עליו את הנפש. היא נראתה דבר מזויף ולא אמיתי. בקיצור, היצר עובד שעות נוספות…
 
אבל באיזשהו שלב הבנתי שנמאס לי מהבאסה התמידית, שלא נותנת לי שום דבר. לפחות ליהנות בכל רגע כי באמת לאמיתה הכל לטובה. וזה די מעייף הבאסה הזו. השאלה הגדולה היא – איך עושים את זה? איך אני אמורה לשמח את עצמי? איך זה קורה בפועל? ביומיום?
 
מאמרים נוספים בנושא:
אל תישארו לבד
אזמרה  והנחש
בשמחה תמיד?!
 
וכך כותב רבי נתן מברסלב (ספר עלים  לתרופה, מכתב נז) "… וְעַתָּה בְּנִי, כְּבָר שָׁמַעְתָּ הַרְבֵּה כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה, וּבְכָל עִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת שֶׁנַּעֲשָׂה אֶצְלְכֶם רָאוּי לָכֶם לִשְׂמחַ מְאוד מְאוד עַל שֶׁנִּיצַּלְתֶּם בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים וְהַנִּפְלָאִים מִשְּׁטוּתִים וְטָעוּתִים כָּאֵלֶּה, הַמַּסְתִּירִים מִפְּנֵיהֶם אוֹרוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, הִתְגַּלּוּת כָּאֵלֶּה חִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה וְכוּ'".
 
אם יש משהו שאני יכולה לשמוח ממנו, ואני יכולה לדעת בחוש שזו שמחה, זו הזכות להתקרב לקב"ה, לשמור שבת, לקיים מצוות. אין לי מושג איך הייתי חיה בעבר בלי זה. בעצם, לא הייתי חיה, הייתי רדומה. בתוך המטריקס לגמרי. וזה משמח מאוד.
 
"לְמַעַן הַשֵּׁם, תְּחַזְּקוּ עַצְמְכֶם בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁדִּבַּרְנוּ, וּבִפְרָט בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא וּבְדִיחוּתָא, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".
 
רבי נחמן מברסלב אומר שאנחנו צריכים למצוא דרכים לשמוח. כל אחד ומה שמדבר אליו. האמת, זה קצת קשה לי. אבל אם יש משהו שבאמת שימח אותי זו העובדה שהתחלתי לחשוב פחות על עצמי ויותר על האחרים. איך אני יכולה לתת, לעזור, להתפלל על אחרים, לקרוא תהילים לא רק בשביל עצמי, זה בא לידי ביטוי בעיקר במבצע צוק  איתן, שגם אם רציתי היה לי קשה לחשוב רק על עצמי. וזאת מתנה גדולה. כי עם כל הפחד שחוויתי, הייתי חלק ממשהו גדול יותר. והתפללתי על משהו גדול – על גאולה, על המתקת דינים לעם ישראל.  
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
במקום הכי  נמוך
נקודות לבנות מאירות
הסוד של הסנדלר
 
"… כִּי הַמִּתְנַגְּדִים רוֹצִים לִמְנעַ מֵחַיִּים אֲמִתִּיִּים, לְהוֹלִיךְ הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵיהֶם אֲשֶׁר אַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים לִמְנועַ תֵּכֶף מִטּוֹב אֲמִתִּי רוֹאִים בָּעֵינַיִים, כִּי רוֹצִים לִמְנועַ מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וְכוּ'…"
 
אנחנו לא תמיד שמים לב לדיבור הפנימי שמונע מאיתנו לשמוח, להתפלל עם הלב, לקיים מצוות בשמחה. כל אחד והדיבור הפנימי שלו שמושך אותו לייאוש ולעצבות, במקום להיות במקום של שמחה. השמחה הזו לא אומרת שכל היום אני אתפקע מצחוק, אלא פשוט אהיה במקום טוב ויותר שלם. פחות מתנגד. פחות מתייאש.
 
"… כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה תּוֹרָה וּתְפִילָּה מְזַכֶּה אוֹתָנוּ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל יְדֵי דְּבָרָיו וּדְרָכָיו הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ', וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים…"
 
העובדה הזו לבדה שיש את רבינו – רבי נחמן  מברסלב, הצילה לי את החיים של העולם הזה, ובטח של העולם הבא. "מה לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם"? באמת מה לנו לדאוג? זה לבד שמחה גדולה.
 
שמחה זו מלחמה יומיומית. לשנות את המחשבות – ממחשבות רעות וזרות למחשבות טובות של לימוד זכות. לתודה ונתינה, לעידוד. זה קשה, אבל אפשרי. אם אנחנו לא נלחמים על השמחה בכל רגע, כנראה שהיצר מדמה אצלנו את השמחה למשהו שלא כדאי. שהבאסה והייאוש עדיפים עליו. זה עניין של החלטה.
 
כי אם הדרך של הייאוש לא הוכיחה את עצמה, אז אולי כדאי לבחור בדרך אחרת. לפחות שנהנה.