קטן עליו

מתי בפעם האחרונה הרשית לעצמך לחלום? כלומר, לחלום עם כל הפרטים ועם כל הטוב שיש? פשוט לחלום על הכי טוב שכול לקרות לך, אבל עם סוף טוב? כלומר, ממש לשחות בתוך עולם טוב?
 
כשהתחלתי לחלום, זה היה לי מוזר. כי איזה סוף טוב יכול לקרות? הרי חייב להיות שם איזה קאטצ' כזה שיהיה בסוף והטוב יגמר. לא יכול להיות טוב שלא יגמר ברע!
 
אז זהו, שזה אפשרי. אנחנו יכולים לבנות כלי לטוב הזה. כלי לשפע.
 
מאמרים נוספים בנושא:
זה בסדר, תמשיכו לחלום
אל תחלום, תגשים אותו!
הכל אפשרי?
 
אומר רבי  נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה ל"א):
 
"… וזה בחינת (שיר השירים א): "נקודות הכסף", הינו שעל ידי הכיסופין נעשים הנקודות, שהם בחינת נפש. הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר, אם לטוב או לרע, חס ושלום, אזי לפי הכיסופין נעשו נקודות, ונצטיירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף. כי כל דבר יש לו אותיות, אך שהאותיות בעצמן הן כגולם ואין להם שום ציור בלי נקודות. ולפי הכיסופין וההשתוקקות של האדם כך נצטיירין האותיות על ידי הנקודות, שהם בחינת נפש שמקבלים על ידי הכיסופין".
 
לרצות. לכסוף. להתגעגע. למה? כי מהכיסופים שלנו מצטיירות אותיות. האותיות של מה שאנחנו מבקשים.
 
כי בכל דבר יש אותיות, רק שהכיסופים שלנו מחיים אותן.
 
נרצה ונחזיק ברצון,  גם אם נפלנו 200 פעמים. נכסוף גם אם לפעמים היצר אומר לנו שבסוף יסדרו אותנו. אז בסדר, זה היצר. נעים מאוד. והיצר עושה את תפקידו כמו שצריך. אבל איפה אנחנו מולו? מאמינים ליצר או לצדיק?
 
"… היינו, אם הוא נכסף לדבר טוב, נעשה מהכיסופין נפש קדושה. ונעשים נקודות, בחינת "נקודות הכסף", ואזי נצטיירו האותיות שהיו כגולם ונעשים כלי לקבל טוב. וכן להיפך, חס ושלום, אם נכסף לרע, חס ושלום, נעשים מהכיסופין נפשות שהם בחינת נקודות, ונצטיירו האותיות ונעשים כלי לקבל רע, חס ושלום. כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג'), רק כל אחד לפי מה שהוא מצייר ועושה כלי לקבל טוב או רע, חס ושלום, על ידי הכיסופין וההשתוקקות שלו, על ידי זה נעשה הנפש בחינת נקודות. ועל ידי הנקודות מתנועעים האותיות ונצטיירו לטוב או להיפך, חס ושלום".
 
מהכיסופים שלנו, מהחלומות ומהרצונות, נעשית נפש קדושה. מהם נעשה כלי. כלי לקבל טוב. כלי לקבל שפע.
 
הדבר הזה כל כך חזק שאפשר חלילה להשתמש בו לרעה.
 
"… אך כדי שתצא הנפש מכוח אל הפועל, צריך לדבר בפה הכיסופין והשתוקקות, שהוא נכסף ומשתוקק. כמו שכתוב (שם ה): "נפשי יצאה בדברו", שעל ידי הדיבור יוצאת הנפש מכוח אל הפועל. כי על ידי ההשתוקקות נתהווה הנפש בכוח, ועל ידי הדיבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות, נגמר הנפש ויוצאת מכוח אל הפועל".
 
כדי שהחלום הזה שאנו נכספים אליו יצא מהכוח אל הפועל, כלומר שיתקיים במציאות, אנחנו צריכים לדבר בפה את הכיסופים שלנו, את הרצונות. לדבר על זה בהתבודדות, בתפילה האישית שלנו, כל אחד ודרכו.
 
"… וזה שכתוב (תהלים קמ"ה): "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם", היינו שצריכין שני הבחינות – רצון ודיבור כנ"ל. כי הרצון שהוא הכיסופין פועל שנעשה הנפש בכוח, ועל ידי הדיבור יוצא הנפש מכוח אל הפועל, ואז נעשה בקשתו, על ידי שמצייר האותיות לטוב וכו' וכנ"ל. וזהו: "רצון יראיו יעשה", כי על ידי הרצון שהוא הכיסופין נעשה הנפש בכוח, ואז נעשה בקשתו ורצונו בכוח, בחינות: "רצון יראיו יעשה". ואחר כך, "ואת שוועתם", שמדברים בפיהם ההשתוקקות והרצון והכיסופין שלהם, על ידי זה "ישמע ויושיעם". כי על ידי הדיבור נגמר הנפש ויוצא מכוח אל הפועל, ואזי נצטיירו האותיות, ונעשים כלי לקבל טוב, ונתמלא בקשתו בפועל כנ"ל. כי כפי הנפש שעושה בכוח או בפועל, כן נעשים נקודות להאותיות וכן נצטיירין האותיות, וכך הם פועלים ועושים בקשתו ורצונו כנ"ל".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
במקום הכי נמוך
נקודות  לבנות
להטריד את אלוקים
 
לרצות ולדבר. וכל פעם יותר ויותר, כי אז הכלי של השפע מתרחב. להביא את הרצון ולאחר מכן הרצון גדל עוד ועוד. רבי נחמן אומר לא רק לדבר, אלא לשווע. "ואת שוועתם ישמע". לצעוק. מתי שוועת את הרצון שלך? מתי רצית עם כל הלב? לא יעזור כלום אני רוצה!  
 
והשם שומע. והשם מושיע. "ישמע ויושיעם". מתי? רק כשהוא יחליט. אבל הוא יקיים את הבטחתו – "רצון יראיו יעשה".
 
"שלמות כל הדברים היא האמונה, ובלתי האמונה כל הדברים חסרים. היינו, שחוסר האמונה שבלעדיה הצדקה חסרה עדיין, ועל ידי האמונה נשלם ומאירה בחינות הצדקה, וזה שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", שעל ידי האמונה נחשבת הצדקה, כי בלתי האמונה היא חסרה… וכן התורה גם כן חסרה בלי אמונה, ועל כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מכות כ"ד) בא דוד והעמידן על אחד עשר, בא ישעיה והעמידן על שש, נמצא שחסר גם כן אחד מן המניין, מכוון ממש כמו שאמרו אצל צדקה שש ואחת עשרה, כי התורה חסרה בלי אמונה, וזה שאמרו: 'עד שבא חבקוק והעמידן על אחת: וצדיק באמונתו יחיה', כי על ידי האמונה נשלם התורה".
 
רבי נחמן אומר לנו, כל מה שאמרתי שצריך לכסוף ולרצות ולדבר – כל זה בלי האמונה חסר. אפילו אם נותנים צדקה היא לא מאירה בלי האמונה. כי האמונה בעצמה נחשבת לצדקה. השם הוא טוב, והשם איתי ורוצה בטובתי ובוודאי ימלא את חסרוני. השם ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו. ואני טוב והשם רוצה שיהיה לי טוב.
 
להאמין בטוב אפילו שהמציאות נראית עגומה ומתסכלת וזה לא הגיוני לרצות. נכון, זה לא מסתדר בשכל ברוב הפעמים. אבל זה לא אמור להיות הגיוני. האמונה היא לא הגיונית. היא לא אמורה להסתדר בשכל.
 
אז למה להאמין? כי הצדיק אומר.
 
לפעמים אנחנו כל כך מתאמצים, עושים ומנסים, לשלוט במציאות וכל מה שיוצא לנו מזה שאנחנו נשארים מלאי דאגות. שוכחים שמאיתנו לא נדרש הרבה. אנחנו נעשה את החלק שלנו – נרצה, נדבר ונאמין – ואת השאר הקב"ה יעשה.
 
הוא ברא את כל העולמות, זה קטן עליו.