לקבל את המציאות

אחד הדברים שהבנתי הוא – שיש לי התנגדות למציאות. כמעט כל דבר שקורה, מתנגש עם הרצון שלי. לקום בבוקר? קשה. למה אי אפשר להמשיך לישון עוד כמה שעות? ללכת לעבודה, מה העבודה הזו קשורה עכשיו? להתבלבל במצוות מעשיות, לשכוח לומר ברכה ראשונה או אחרונה. איך אפשר לשכוח? זה קרה לפני שנייה…  להתפלל בלי כוונה. לשכוח לומר תודה לבורא עולם כשהוא עוזר ונותן לי את כל הדברים שבעצם יש לי. לחיות בסביבה של אנשים רחוקים מתורה ומצוות ולרצות לחיות בסביבה אחרת.

רצון השם.

על זה אומר רבי נחמן מברסלב (תורה פ"ב  בליקוטי מוהר"ן תנינא):

"'כי תצא למלחמה' וכו' (דברים כ"א). כתיב: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קל"ט) – זה בחינת כסדר ושלא כסדר. 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר, ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר. וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר. הוי"ה במילוי אלפין גימטרייה מ"ה – אדם, וחוה הוא בחינת (פתח אליהו) 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה'. וחוה לשון דיבור, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "ולילה ללילה יחווה דעת", היינו מלכות פה. כי המלכות נקרא דיבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם', ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דיבורו. נמצא שעיקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דיבור, וזה פרוש: 'מלכות פה'".

מאמרים נוספים בנושא:

יופי אלוקי

להתעורר דווקא כאן?

הפנים של המציאות

אנחנו פה במלחמה. מלחמה על החיים שלנו. ישנן שתי בחינות כסדר ושלא כסדר. אדם הוא בחינת הקב"ה, וחווה היא בחינת דיבור. והשם יתברך ברא את רצונו בדיבור. כל מה שאנו רואים מולנו שהוא ברא – זו המלכות שלו. העולם של הקב"ה. העולם שבו הבורא מגלה את רצונו ומחשבתו. בעצם, המציאות שעומדת מולנו היא הקב"ה.

"וזה שאנו רואים, שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר, כי שלמות של כל הדברים אינו אלא כשהם מייחדים ומקשרים בו יתברך, כי השלמות והמילוי היא החיות, כי איבר שנסתלק ממנו החיות, אזי נקרא חסרון".

כשאנו רואים את המציאות וכביכול ולא מקשרים אליה את הקב"ה, אזי אנחנו רואים מציאות חסרה. כי הדברים מלאים רק כשאנו מקשרים אותם לקב"ה. השלמות היא חיות. ואם המציאות לא מקושרת לקב"ה, כלומר, הכל מאת השם אז אין בנו חיות. וכשאין חיות יש כבדות, עייפות, עצלות.

"… וכשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר, ידע שיש לו גדלות. היינו: אנא אמלוך – יעשה תשובה וישפיל את עצמו, ויהיה בחינת מ"ה, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "ונחנו מה", ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מה ונעשה כסדר, היינו אחור וקדם וכו' כפך, היינו יו"ד".

ואם הולך לי שלא כסדר , אדע שיש בי גדלות. כי אז בעצם יש "אני" ויש עולם והקב"ה כביכול לא נמצא שם. כביכול "אני" אמלוך, ולא בורא עולם. ואז אפשר להסתכל על מה שקורה ולומר 'זה מאת השם', ולעשות תשובה. 'סליחה השם, טעיתי. חשבתי שרק אני פה ושכחתי ממך'. ואז ממשיכים הלאה. בלי הלקאה עצמית. 'שכחתי, סליחה' וזהו, ממשיכים הלאה.

אולי גם זה יעניין אתכם:

ההצגה חייבת להימשך

סדר, איך עושים את זה?

יש זמן כזה בחיים

סדר, זה שם המשחק

"…וכשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון: אני רוצה שיהיה כן הדבר, והדבר להיפך, שלא כסדר. וזה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה הוא התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר. וזהו "כי תצא למלחמה" – כשהולך לך שלא כסדר, היינו התנגדות הרצון, "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – שיתבטל כל הרצונות נגד רצונך, שילך לך כסדר כרצונך, אימתי כד, "ושבית שביו" – כשתהיה בבחינת מה, כשתמשיך לך אלוקות, הוי"ה במילוי אלפין. וזה פירוש 'מחשב"ה – חש"ב מ"ה' (זהר בראשית כ"ד ותיקון סט), כשתקשר תמיד במחשבתך אלוקותו. וזה בחינת (שיר השירים ז) "מלך אסור ברהטים" – 'ברהטי מוחין דילך' (תיקון ו'. ובתיקון ו' שבסוף התיקונים). וזהו "ושבית שביו" – שתמשיך מ"ה בתוך מחשבתך, שתקשר אלוקותו במחשבתך, כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב (תהלים ס"ח) "עלית למרום שבית שבי", ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות נגד רצונך. וזה הסוד נרמז בעץ החיים בהקדמה בכלל (יט) ובכוונות של ראש חודש אלול".

בעצם, כשהולך לי שלא כסדר זה התנגדות הרצון. הרצון של מי? שלי. כשהמציאות היא נגד רצוני. וזו מלחמה שמתקיימת בתוכנו. כביכול, הקב"ה יבטל את רצונו בפני רצוני כי אני רציתי כך, אבל הוא החליט אחרת. ואם ישנה התנגדות, זו התנגדות לבורא. למציאות שהקב"ה בורא ומחדש כל רגע. ואיך נתקן את זה? על ידי המחשבה – נקשר את המחשבה אליו. זה בעצם ממך השם, ואז תתבטל המלחמה, ופשוט, נקבל את המציאות. זה מה שקורה. סימן שזה רצון השם והכל לטובה. אז זה מה שהכי טוב עכשיו. למה? כי הרצון שלי מתבטל לרצון של השם. כך, לאט לאט, נקבל עוד חיות אבודה מהמלחמה על החיים שלנו.