הרודן הקטן

הבוקר זה קרה לך, קמת כעוסה ומבולבלת. 'אמרו לי, לקחו לי, עשו לי…'

ולא רק, את גם מרגישה ששום דבר לא הולך, שהקשיים מציפים עד הצוואר, שהדמעות שוטפות את הפנים כמו שני נהרות, שאת עייפה ואת ממש ממש רוצה לנוח.

גם לכעוס, להעניש ובמקביל גם לוותר…

את גם רוצה להישאר למטה, על הרצפה ולהמשיך להתלונן עוד, כמה שרק עוד תצליחי.

ואז, הוא מתייצב מולך, הרודן ההוא, זה שתמיד מטיף לך, שתמיד מצפה ממך לכל כך הרבה. נו, זה שלא מוותר לך אף פעם, שלא מבין אותך ואת המצוקות והקשיים שלך.

ולא, הוא לא מרחם עליך, היצר הקטן הזה שבתוכך. קטן וצנוע, אבל רודן ידוע.

"די" הוא אומר, "תירגעי! תנוחי, זה בסדר. תחשבי. גם זה בסדר. אבל אחר כך, קומי לעבודה!"

מאמרים נוספים בנושא:

בוץ של רחמים עצמיים

רק חוק יחלץ אותך מהבוץ

מכור ל… בוץ!

ואת, את בעיניים מושפלות מביטה לרצפה, מרגישה כל כך קטנה ועלובה. את שותקת ומקדישה, שותקת ומתקוממת.

"די, אין לי כוחות יותר!" את אומרת לו.

אבל הוא מה זה עקשן, לא מוותר לך. נוזף בך כאילו היית ילדה קטנה, "יש, יש! קומי, צריך להמשיך לעבוד!"

עכשיו את רואה את עצמך, את העליבות שאפשרת לה להשתלט לך על המחשבות שלך, על ההתנהגות והתחושות שלך.

"כן" את אומרת בליבך בתקווה שהוא לא שומע, "כן, אני צריכה לעבוד. אני צריכה להמשיך לעבוד על עצמי, אפילו שהעבודה הזו מתמשכת ולא תיגמר ביום אחד. האמת, זה לא נגמר אף פעם. תמיד יש מה לעשות…"

לא, זה לא הייאוש שמדבר מתוכך, זו השמחה שמילאה ואתך פתאום. שמחת הבנייה, שמחת העבודה.

תוך זמן קצר את מוצאת את עצמך יושבת ומכינה דרכי פעולה לעלייה בסולם, אותו סולם שרצית לזרוק כי כבר התעייפת. מבלי לשים לב, את כבר מתכננת לו"ז עמוס, את העבודה שלך על עצמך, את התיקון הכללי שלך.

זה משהו שעושים אותו לפחות פעם בשנה, כמו אוברול כללי כזה. לפעמים זה כל חודש, לפעמים גם כל יום. יש המגדילים ועושים אותו מרגע לרגע. תיקון כללי כזה של בדיקה, הבנה, פירוק והרכבה מחדש, בנייה והתקדמות.

אולי גם זה יעניין אתכם:

נעים מאוד, יצר הטוב

חיידקים טובים

קפה עם מלאכים

הכלים שאלוקים נתן לי

בוקר לא רע, אחרי הכל

את עדיין חושבת על זה, אבל בלי לשים לב את כבר נמצאת בעיצומו של תהליך, את עובדת על עצמך, מבלי לשים לב את כבר מתקנת. וואו, העבודה כבר סוחפת אותך, והופ, עלית עוד שלב.

וזה מדהים. עכשיו את חזקה וגדולה יותר. מרגישה טוב יותר. עסוקה בעבודה העצמית שלך. שוכחת את הצער והכעס והעלבונות, את בכלל נמצאת עכשיו במקום אחר. את חזקה ומתקדמת, את אוהבת את עצמך! את כולם. יו, איך הועלם יפה, מופלא ויקר. כולם אהובים ויקרים לך.

והוא, הרודן הקטן ההוא, הסתלק לו בינתיים בשקט בשקט והשאיר אותך עם עצמך. את כבר יכולה להסתדר לבד. כן, בהחלט.

ואם חלילה תיחלשי שוב, אל דאגה הוא יחזור ויחזיק לך את היד, יעזור לך לקום ולא ירפה. הוא החבר (היצר) הכי טוב שלך.

* * *

אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  – בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.