אני? לא שם!
אבל אז אנחנו אומרים, 'מי, אני? אחרי כל מה שעברתי בחיים?! לא, עדיין לא הגעתי לשם...' מיטל יוסף על הטעות הגדולה שלנו.
"מַה שֶּׁרוב בְּנֵי אָדָם טוֹעִים בְּעַצְמָם וְסוֹבְרִים, שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וְקָשֶׁה לָהֶם לָשׁוּב אֶל ה' לִהְיוֹת אִישׁ צַדִּיק אוֹ אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שְׁאָר צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים כְּמַרְגָּלָא בְּפוּמָא דְּאִינְשִׁי לוֹמַר, כְּשֶׁמְּסַפְּרִין מֵאִישׁ צַדִּיק אוֹ מֵאִישׁ כָּשֵׁר וְיָרֵא בֶּאֱמֶת וּמַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר בָּהֶם הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה גַּם כֵּן לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד" (רבי נחמן מברסלב, משיבת נפש אות י').
רובנו סוברים שהנפש שלנו אינה קדושה. וכששומעים על איזה צדיק או איש כשר, מתחילים בנו הרהורי תשובה.
"אַךְ אַחַר כָּךְ תֵּיכֶף אוֹמְרִים, מִי יָכוֹל לְהִתְדַּמּוֹת לְזֶה הָאִישׁ צַדִּיק וְכוּ', כִּי הָיָה נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה מִנְּעוּרָיו. כְּאִילּוּ צִדְקַת הַצַּדִּיקִים וּכְשֵׁרִים הוּא רַק מִצַּד הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִתּוֹלַדְתָם אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן. כִּי עִיקַּר צִדְקַת הַצַּדִּיק הוּא רַק עַל יְדֵי יְגִיעָתוֹ וְטִרְחָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה וְהִתְגַּבֵּר וְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם, וְלא הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לִיפּול בְּשׁוּם אפֶן וְהִרְבָּה בִּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה".
אבל אז…
אז אנחנו אומרים, מי אני? להם הייתה נשמה קדושה מהנעורים.
ואני? עם כל מה שעברתי בחיי, איך בכלל אפשר להגיע לדרגה שלהם?
אבל, האמת היא לא כזו.
האמת היא, שהצדיק טרח ועבד ימים ושנים, והתגבר והתחזק ולא הניח את עצמו ליפול בשום אופן והרבה בתפילה ובתחנונים, עד שזכה למה שזכה.
מאמרים נוספים בנושא:
"וְכָל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת כְּמוֹתָם כִּי הַבְּחִירָה חָופְשִׁית, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִיכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כֶּתֶר שֵׁם טוֹב מֻונָּח וְכוּ', וּבֶאֱמֶת עִנְיַן הַטָּעוּת הַזֶּה שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁנַּפְשָׁם אֵינָהּ קְדוֹשָׁה מִשָּׁרְשָׁהּ וּמֵחֲמַת זֶה אֵינָם מִתְגַּבְּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים, כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת הַחִילּוּף, שֶׁנֶּחֱלַף הַבֶּן מֶלֶךְ לְבֶן הָעֶבֶד כַּמְבואָר בְּ"סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת", שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל וְהָלַךְ בִּדְרָכִים לא טוֹבִים, עַד שֶׁהָיָה מְסֻפָּק בְּעַצְמוֹ אִם הוּא בֶּן הַמֶּלֶךְ אוֹ בֶּן הָעֶבֶד".
וכל אחד מאיתנו יכול להיות כמותם. כי יש כתר של שם טוב, והוא מונח. וכל אחד יכול לשים אותו על ראשו.
אבל הטעות היא, שאדם חושב שהנפש שלו אינה קדושה ולכן הוא לא יכול לעשות כמעשה הצדיקים. אבל זה בא מהיכלי התמורות, מהסיטרא אחרא (הצד האחר, צד הטומאה).
"כְּמוֹ כֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט בְּתֹוקֶף סוֹף הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, שֶׁהִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר מְאוד מְאוד עַד שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם מְיָיאֲשִׁין אֶת עַצְמָן כְּאִילּוּ נַפְשָׁם אֵינָהּ מְסֻוגֶּלֶת כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכָל זֶה הוּא רַק פִּיתּוּי הַיֵּצֶר. כִּי בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ הָאָדָם לֵידַע וּלְהַאֲמִין, שֶׁנֶּפֶשׁ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה וִיקָרָה מְאוד מְאוד וְכֻולָּם הֵם בְּחִינַת בְּנֵי מְלָכִים וִיכוֹלִים לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת וּקְדוֹשׁוֹת מְאוד כְּמוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים, כִּי גַּם עֲלֵיהֶם עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה. אַךְ הָיוּ מַשְׂכִּילִים לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַטְעוֹת אוֹתָם וְהִתְגַּבְּרוּ וְהִתְחַזְּקוּ מְאוד עַד שֶׁזָּכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה" (רבי נתן מברסלב, הלכות ברכת השחר ג, ו).
כך בכל אדם. בעיקר בגלות הזו, הארוכה. כי הבעל דבר גבר מאוד מאוד עד שיש כאלה שמייאשים את עצמם, כאילו הנפש שלהם, היא לא מסוגלת לזה. אבל זה פיתוי היצר. כי האדם צריך לידע ולהאמין שנפש מישראל, כל נפש, היא גבוהה! וכל נפש היא יקרה מאוד מאוד וכולנו בני מלכים ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאוד, כמו כל הצדיקים והכשרים, כי גם עליהם עברו מחשבות כאלה.
אבל הם, הם השכילו שהבעל דבר לא יטעה אותם ויגיד להם שהם לא מסוגלים ושהנפש שלהם לא יקרה. והם, הם התגברו עד שזכו למה שזכו.
ואם תרצו, אז גם כל אחד מאיתנו יכול.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור